6 – מעשה מימי צעירותי. על חרדים וחילונים

(מתוך מכתב)
נזכרתי במעשה מעניין מתחילת שנות העשרים שלי כשהייתי מאוד פרומער [אדוק].
היתה מכולת קטנטונת בשכונה של אשה אלמנה חילונית מבוגרת חולה וקשת יום וטובת לב. היא בטעות החזירה לי שטר כסף של 20 שקל יותר ממה שהיתה צריכה. רציתי כמובן להחזיר לה, אבל יש על זה הלכה בסנהדרין ע"ו ב:
"המחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר (דברים כט-יח) למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו."

.
למדתי את ההלכה עם כל השיטות והטעמים והפוסקים, ויצא לי שאסור להחזיר לאשה הזו את הכסף. כי היא תשתמש בו למטרה שהיא מסתמא היפך רצון הבורא. כמו לקנות אוכל בלי הכשר, לעשות מנוי לטלויזיה או עיתון חילוני, לנסוע לקולנוע, לקנות בגד בלי בדיקת שעטנז, וכו' וכו'. אז לטובתה שלא אחזיר לה כי זה יחסוך לה עבירות. אין מחזיקין ידי עוברי עבירה.
הלכתי עם זה לכל הפוסקים וגדולי התורה הכי מפורסמים. כולם אמרו לי להחזיר, אבל לא יכלו להסביר לי למה. הם אמרו כל מיני אמירות מטושטשות, והבאתי להם את לשון הראשונים והאחרונים על הסוגיא והוכחתי שלפי דבריהם אסור להחזיר. ואמרתי שאני מפחד שיתקיים בי "לא יאבה ה' סלוח לו" (לא נשמע כל כך נעים…), ולכן אני מחפש הסבר שיתאים לפשט הסוגיא. ואף אחד, כולל הגדולים הכי מפורסמים, לא היה יכול לתת לי הסבר שיש לו תוקף הלכתי למה להחזיר לה.
נשארתי עם תמיהה מאוד גדולה. איך ייתכן שכל גדולי הדור פוסקים הלכה למעשה משהו שהוא היפך ההלכה, ואומרים לי למעשה על אחריותם להכנס למצב המפחיד של "לא יאבה ה' סלוח לו", וכתוב בהלכה בפירוש הפוך ממה שהם אומרים, ויש איסור חמור ונורא להשיב למי שלא מקיים תורה, ואין להם אפשרות ליישב.
מה שהם פוסקים לפי הלב זה הסתבר בעיני היטב גם אז (מאוד התרשמתי מהסיפור על החזון איש ששאלו אותו איפה כתוב שגיוס בנות זה יהרג ואל יעבור, והוא פתח את המעיל והצביע על ליבו ואמר כאן!). רק לא הבנתי למה בתורה כתוב ההיפך מהלב, ולדבריהם גם כתוב היפך מההלכה למעשה, ואי אפשר ליישב את זה. איך זה ייתכן?
רבי ירוחם אמר שכל דבר שברור לאדם שהוא דרכי נועם בטוח שזה גם ההלכה, ורק צריך למצוא.
לענ"ד כעת ההסבר הוא שבאמת מה שהיא תקנה אוכל בלי הכשר ובגד בלי בדיקת שעטנז, ואפילו אם תראה טלוויזיה רח"ל ואפילו טלוויזיה בשבת, זה לא נחשב עברה מבחינה מהותית, ואולי אדרבה כן יהיה לקב"ה נחת רוח שיהיה לה מעט נחת ושמחה בעולמה. כי במצבה זה קרוב לאנוס רחמנא פטריה (גם בגלל הריחוק שלה מהאפשרות לדעת דברים כאלה, וגם מחוסר האפשרות שלה לחיות בלי לראות טלוויזיה גם בשבת וכו').
מה שכתוב בהלכה שאסור להחזיר לעובדי כוכבים כי זה מחזיק ידי עוברי עבירה מדובר ב"אידיאה", במצב מבורר, שיש רשעים שהם באמת רשעים והם העומדים נגד התורה, ויש אנשים טובים, שהם בוודאי בטבעיות יצטרפו לתורה כמו רבקה אמנו וכמו רות המואביה.
אפילו הגדולים ביותר לא מפרידים שההגדרות "חילוני וחרדי" לא חופפות להגדרות של "עושי מצווה ועושי עברה".
אם היא היתה חרדית היימישע, אשת תלמיד חכם חשוב, היו בוודאי אומרים שחייבים להחזיר לה בלי שום שאלה. ואם הייתי שואל אותם שאולי היא לא מקדימה שלום ולפעמים גם לא עונה שלום למי שהקדים לה, ומדברת דברי חול בביהכ"נ שזה יותר חמור מהשחתת זרע ואין עוון חמור מזה ואין על זה תשובה לפי דברי הזוהר הקדוש, ועניית האמן שלה היא לרוב אמן יתומה או קטופה או חטופה שזו הלכה מהחמורות ביותר, ואפילו מספרת לשון הרע שזה כמו רוצחת ועובדת ע"ז ומגלה עריות ומחריבה את בית המקדש, ומלבינה פנים, ומתגאה, ומשקרת, וכו' וכו', וכל זה ועוד רבות כיו"ב היא יודעת שאסור ופורקת עול המצוות האלה במרד ומזיד, ולא מעוניינת בכלל לקיים ולא מנסה אפילו, ולא מקבלת תוכחה ומי שמוכיח אותה היא כועסת עליו וצועקת שיפסיק לבלבל את המוח, ואולי דווקא לה אסור להחזיר משום שאין מחזיקים ידי עוברי עבירה. היו מסתכלים עלי כאילו השתגעתי לגמרי. הרי היא חרדית, היא מוגדרת כשומרת מצוות, היא ממשפחה רבנית חשובה ובעלה היה תלמיד חכם חשוב. מה אתה רוצה ממנה. ממתי נכנסים לשאלות כאלה כששואלים על מישהו אם הוא שומר תורה ומקיים מצוות. אנחנו לא חוקרי כליות ולב. יש חרדי ויש חילוני וזהו, זה מאוד פשוט.
.

על אותה אשה מהמכולת ניסו ללמד זכות שהיא תינוק שנשבה.

אמנם זה רק מועיל שלא מגיע לה עונש על כל עברה ועברה, אבל לא בגלל זה יהיה מותר לסייע לה לעשות עבירות, שעדיין גם בתינוק שנשבה הן מוגדרות כעברות.

וגם היא גדלה בבית מסורתי בשכונה דתית בבית ספר דתי.

אבל היא מאירה פנים, מקשיבה, הגונה, מחזירה אם שילמו לה יותר בטעות. כשחלק מהשכנים הוציאו מרפסות, היו תביעות וקטטות והיא ויתרה ולא התקוטטה. הבת שלה התגרשה וחזרה אליה עם ילד, והיא תמכה בה להפליא, וכו׳ וכו׳ וכו׳.

אף גדול תורה שניסה למצוא סיבה למה מותר להחזיר לה, לא חשב שאולי כל הדברים האלה הן מצוות והיא כמו כולנו, חילונים כחרדים, בשווה, מקיימת חלק מהמצוות. בלי קשר כלל לשאלה האם מבחינה חברתית אנחנו חרדים או חילונים. מבחינתם אי אפשר כלל להעלות על הדעת מחשבה כזו. היא לא כמונו, היא חילונית.
לא התכוונתי שכולנו מקיימים בשווה חלק מהמצוות. חלקנו מקיימים יותר וחלקנו פחות. אבל ההבדל בין יותר לפחות הוא הבדל אישי בין אדם פרטי זה לאחר, ואל הבדל חברתי בין חרדי לחילוני. מבחינת המגזר החברתי לדעתי מסתמא רמת קיום המצוות שווה לגמרי.  זה לא ניתן למדידה, יש מצווה אחת ששווה כמו מאות מצוות אחרות. כמה היא אמיתית, כמה היא בהתגברות על קשיים, וכו', הרבה עניינים שרובם עלומים לגמרי שהם תלויים במעמקי הלב, והם גלויים רק לבורא, כמו שנאמר הנסתרות לה' אלהינו. ורק הוא חוקר כליות ולב.
ההגדרות שבהלכה שיש שומר תורה וצדיק ויש כופר רשע עובד ע"ז, הן הגדרות מהותיות שמדברות על מה באמת האדם מאמין, מה באמת בליבו ובדעתו, לפי מה הוא מתאמץ להתנהג. בזמננו הן מתורגמות אוטומטית להגדרות חברתיות גרידא של "חרדי" ו"חילוני" שקשורות אך ורק למוצא וחברה בלי שום קשר למה מאמינים ולפי מה מנסים להתנהג.
ממילא במהלך כזה ברור שבת ממשפחה חסידית מובחרת ומיוחסת בנש"ק ומקורבת לרבי, או בת של ראש ישיבה בן בנו של ראש ישיבה, היא יותר צדיקה מבת ספרדיה שאביה התחזק ועובד לפרנסתו בשיפוצים.
אם יבוא מישהו שאין ספק במהימנותו ויטען שהוא מכיר מקרוב ואותה בת חסידית מסויימת בתוך ליבה היא קן מושחת של רשע לכל מיניו ואע"פ שלאביה אין טלפון כלל, ואותה בת ספרדיה היא צדיקת אמת כמו רחל אמנו ואע"פ שלאביה יש אייפון מהדור האחרון היא לא רוצה כלל להסתכל שם אלא כל מעייניה רק בספר תהילים, זה לא יהיה רלוונטי כלל, לא יעניין אף אחד. אין שום משמעות לזה. יש "אמת חברתית" שאין לה קשר כלל לאמת האמיתית, וכאילו מובן מאליו שרק היא משמעותית.
.
כך גם למשל מי שנוסע באוטובוס נפרד הוא צנוע יותר ממי שנוסע באוטובוס מעורב. אם מי שנוסע באוטובוס עם הפרדה והולך רק לשמחות עם הפרדה במחיצה גבוהה, וכו', יתגלה שהוא אונס ילדות, כולם יתמהו איך יתכן שאדם צנוע עושה כך. לא יעלה על דעתם שאולי אינו צנוע. כי הצניעות היא אם הוא לא מסתכל בעריות מתוך שאע"פ שיש לו יצר ומשיכה לזה, יש לו בנוסף גם הרגשה פנימית שזה הורג משהו עדין בתוך נפשו, מלכלך איזו תכלת. גם אם אין מחיצה הוא לא מסתכל. וצניעות כזו כנראה אין לאותו מחמיר שאונס ילדות ולכן לפי האמת אינו צנוע. אלא אצלם הצניעות זו הגדרה חברתית. כיוון שזו הגדרה חברתית ולא אמיתית, החברה פועלת מכח אופנה וטרנד.  בחברה יש אופנה, טרנד, להפריד את הישיבה באוטובוסים, ומי שעושה כך מבחינה חברתית נקבע עליו שהוא מעולה וצנוע ביותר, והכל הולך רק לפי זה ולא לפי האמת. לא זוכרים בכלל שיש דבר כזה אמת.
.
חברה קבעה על עצמה ש"אנחנו" הטובים בעיני אלהים רק כי נולדנו לחברה זו ותו לא.
זה השקר שגם גדולי הרבנים לא יכלו להשתחרר ממנו ולכן לא יכלו לפרש את ההלכה הכתובה לגבי להחזיר את השטר לאותה בעלת מכולת.
זה נוקב מאוד אם מתבוננים בזה לעומק. זו חידה עמוקה מאוד, יש בה עומק לפנים מעומק, ודורשת התבוננות שנים רבות, לאורך כל החיים, מה קורה כאן מבחינת כוחות הנפש, מבחינת האנושיות.
.
.
טבעי ובריא ואין רע בכך ובלתי נמנע להרגיש שהמאכלים שלנו הם חביבים ונעימים ושלהם מוזרים ורעים. שנוסח התפילה והמבטא שלנו יפה וערב ועמוק ונוגע ללב, ושלהם משונה ומשובש ומעוקם ושנוא על הלב. שמלבושינו הם בטוב טעם ושלהם הם כמו תחפושת בפורים, וכו' וכו'. אפילו להרגיש שצבע העור שלנו נעים ויפה ושלהם לא. זה אנושי ובלתי נמנע. השאלה היא איפה זה הופך לכך שבורא העולם שותף להרגשות האלה והוא מעדיף אותנו על פניהם מהטעמים האלה.
וכמו כן איפה רגשות כאלה נכנסים לתוך שיקולים כמו את מי להציל קודם משריפה, את מי לשלוח קודם למלא מכסות גיוס, למי לתת יותר תקציבים, מי ילמד בקרוון ומי בבית ספר בנוי וממוזג, את מי לקבל קודם לבית הספר וכו'.
איפה המקום הבריא של רגשות כאלה, ואיפה ולמה ואיך הם גולשים למקום שאסור להם להיות בו.  אצל חרדים זה נוגע בעיקר לשאלות של חרדים וחילוניים, וכן של אשכנזים ספרדים. אצל דתיים לאומיים לשאלה של לאומיות.
זה כמובן לא מיוחד לדתיים. אצל כל אדם כפרט, לא חשוב אם חילוני או דתי או כל מה שיהיה, נושאים כאלה גם כן קיימים אצלו ומידת החומרה שלהם משתנה מאדם לאדם לא לפי שום השתייכות לשום מגזר. זה יכול להיות באינספור דברים ועניינים. יש אינספור חלוקות של קבוצות בני אדם לכאלה שהם יותר לטעמי או פחות לטעמי, שהם כמונו או כמוהם. ומזה לגלוש לשנאה ורצון לדכא ולבוז ועד להרוג.
התורה יכולה להעצים את הטוב ויכולה גם להעצים את הרע. זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות. מי שאין אצלו תורה יכול לשנוא מאוד כל מי שקורא עיתון הארץ, או עיתון ישראל היום, ואפילו לרצות להעמיד אותו בסוף התור כשמחלקים תקציבים או אפילו מצילים משריפה. אבל מי שדתי יכול לרתום את האלוהים בעצמו לעניין הזה ולקבוע שהאל עצמו שונא את מי שאני שונא ולהאמין בזה בכל העוצמה של אמונה דתית יוקדת ואדוקה, ואז הלגיטימציה להקצין את השנאה ללא גבולות גדלה עד מאוד.
.
.
.
לפי דברי ההגדרות של צדיק ורשע במובן הדתי התורני ההלכתי הן אישיות לגמרי, אין שום קבוצה שאפשר לאפיין אותה בזה.
ואם כן קשה איך ההלכה מדברת על "אין מחזיקים ידיהם של עוברי עבירה". מי אלה עוברי עבירה? הרי צריך לרדת לסוף עומק ליבו של אדם כדי לדעת זאת. אין אנשים שתלוי עליהם שלט שהם עוברי עבירה. לבוש חרדי לפי דברי אינו שלט כזה.
.
המקור של ההגדרות ההלכתיות האלה הוא מזמן אברהם אבינו. אברהם הסתובב בכל העולם ולימד את כל באי עולם את העיקר האחד. אז היה פשוט שכל הבריאה מלאה חיים, לכן השתחוו לכל עץ ואבן ורוח וכו'. והוא לימד שהחיים האלה הם אחד, מקורם אחד, כמו חיים של גוף אחד שכל הדברים הם איברים שלו (כמו שכתב במורה נבוכים חלק א' פרק ע"ב).
ונובע מזה שכולנו בני אב ואחד אנחנו, ואנשים אחים אנחנו, והעולם כולו הוא ביתנו ומשפחתנו, ונובע מזה חסד וטוב לב.  רבקה שאבה מים לגמלים של אדם זר ומזה נודע שהיא יודעת את העיקר שלימד אברהם וזה לבד הספיק לצרף אותה לתלמידיו של אברהם אבינו. כי אם אין מקור אחד לחיי העולם, אז איננו אחים ולמה לשאוב לאדם זר.
מי שידע שאברהם דובר אמת, התאחד סביבו, ומי שהתנגד לדבריו עמד נגדו.
בימינו יש אינספור קולות שמדברים על אותו עיקר של אברהם אבינו. רובם מערבבים בזה כל מיני כותרות ותוויות שאין להן שום משמעות. אם נאמר את העיקר הזה ונדביק על זה תווית עם האותיות י'ש'ו' (בלי בכלל לדעת מי זה ומה אמר) אז אנחנו חביבים ורצויים בני עולם הבא, (אפילו אם רק אמרנו מהשפה לחוץ ולא האמנו באמת ולא פעלנו לפי זה באמת). ואם הדבקנו על אותו עיקר עצמו בדיוק תווית עם האותיות מ'ו'ח'מ'ד' (אפילו בלי לדעת שום דבר על אותו אדם שמתכוונים אליו בשם הזה) אז אנחנו בני מוות וגיהנום. ולהיפך. וכן אינספור תוויות חסרות משמעות למיניהן. ומוסיפים לעיקר של אברהם כל מיני שיטות ופילוסופיות וטכניקות ופרקטיקות של עבודה שלפעמים יש בהן אמת חלקית כזו או אחרת, במידה כזו או אחרת, ולפעמים לא, ומערבים גם הגדרות חברתיות וקבוצתיות ולאומיות ועדתיות והבדלי סגנון ושפה ותרבות ופולקלור ועוד בלי סוף. ועל כל הבדל דק אומרים זה על זה כופר גמור והורגים ונהרגים על זה.
בזמן אברהם אבינו לא היה כל בליל הקולות האינסופי והצעקני הזה. היה בכל העולם רק קול אחד פשוט מאוד, זך וצלול ובהיר לחלוטין, שאמר רק את העיקר עצמו, בתכלית הבהירות והנקיות, ולא שום דבר אחר. לא היה עם ישראל וגויים, לא היתה משפחה מיוחסת, אברהם עזב את משפחתו ועמו, הלך לארץ זרה רחוקה והיה בודד לגמרי. לא היו מצוות ולא היה להחמיר בקטניות בפסח.
וכולם שמעו את הקול האחד הזה. חלק החליטו להצטרף אליו וחלק להילחם בו. לא בגלל שהם מקבלים את העיקר הזה רק בלבוש של דת מסויימת אלא בגלל שהם מתנגדים לעיקר עצמו. אין מקור אחד לחיים של העולם כולו ואנחנו לא אחים וחסד הוא לא רגש וערך שלנו. אנחנו זרים לאנשים אחרים ורוצים לטרוף אותם ולהקריב אותם לאליל של הארץ והמשפחה שלנו, שנלחם באלילים האחרים.
הקול של אברהם היה צלול ופשוט, וחדר עד סוף עומק הדעת והלב של כל שומע ושומע ששמע אותו.
כל העולם נחלק אז חלוקה אמיתית, נוקבת עד סוף חדרי הלב,  לשתי קבוצות בלבד, אלה אחזו שהעולם מקורו אחד וכולנו אחים והחסד מנהיג אותנו, ואלה אחזו שעולם אינו אחד ויש מלחמה לכל בכל ורגש הניצוח והמלחמה מנהיג אותנו.  אלה העכו"ם, הנכרים, הגויים, אומות העולם, עובדי עבודה זרה. היא זרה לעובדיה וזרה לאחרים. הם קוראים בשם אליליהם ואנחנו קוראים בשם אלוהינו מלך העולם כולו. מלחמה לנו בהם ולהם בנו. הם הרעים ואנחנו הטובים.
.
היו רק שני בני אדם טובים בתוך כל אומות העולם. הבורא שרואה ללב שראה שבתוכיות הלב שני בני אדם שלא התאחדו סביב דגלו של אברהם, מאמינים בעיקר שלו. רות המואביה ונעמה העמונית. והיה עסק שלם להוציא אותן משם ולהביא אותן למקומן.
.
לבני אדם יש נפש קולקטיבית. חלה עליהם צורה, אידיאה, שהיא עניין חי. נפש ורוח של עם, של דור, של זמן. על אלה חלה נפש כוללת זו ועל אלה נפש כוללת ההפוכה.
מכאן באה ההגדרה ההלכתית של עוברי עבירה, עובדי ע"ז, רשעים, אומות העולם, וכו'. ההלכה מדברת לפי אידיאות. לפי צורות כלליות.
.
בזמננו כל זה התערבב לגמרי. אין יותר קול צלול שנשמע עד עומק הלב ומחלק את האנשים לשתי קבוצות אמיתיות לפי עומק ליבם. חשכת הגלות החשיכה את זה והעלימה את זה וערבבה את הכל. הגלות היא מוות מבחינת העם. להיגאל מהגלות זה חזון העצמות היבשות, זה תחיית המתים בדרך נס. המשיח ישמיע מחדש את אותו קול צלול ויחזיר את העולם להיות עולם מבורר כמו שבירר אותו אברהם. בגלות העולם מעורבב. לכן בימינו אין בכלל הגדרות הלכתיות של עוברי עבירה וצדיקים, ישראל ואומות העולם, וכו' וכו'. אם צריך לדון מבחוץ, דנים כל אדם פרטי כספק. אדם בתוך עצמו יחפש בין קירות ליבו ואם הוא מאמין בעיקר של אברהם הוא בעצמו יודע שהוא ישראל בתורת וודאי.
מי שאם אם אם אמו עמדה בהר סיני, ועשתה את קבלת ברית הר סיני בטבילה וקרבן וקבלת מצוות, מחוייב במצוות מבחינה הלכתית כאילו האו עצמו בא בברית ואינו יכול לצאת מהברית. אבל אם הוא רשע הוא נדון כרשע לגבי הרבה דינים כמו אין מחזקים ידי עוברי עבירה ועוד הרבה דינים. זה לא אומר עליו שהוא צדיק. מי שכן מקבל את העיקר של אברהם אבינו זה אומר שהוא צדיק והוא גם ישראל, כלומר תלמידו של ישראל שהוא תלמיד אברהם, רק חסרה לו ההלכה המעשית של קבלת הברית ואינו מחוייב בתרי"ג מצוות מעשיות.  ומחזירים לו אבידה (אם מאמינים לו שהוא מעיד על עצמו שהוא מאמין בעיקר של אברהם).
.
.
.
ההלכה כולה מיוסדת על היותו של העולם מבורר. כלומר הקול של אברהם נשמע בצלילות וכל אחד יודע בדיוק את תוכנו, ובוחר בידיעה גמורה מתוך אמצע פנימיות ליבו האם להשתייך אליו או להתנגד לו.  מי שבחר כך הוא בוודאי ישראל במלוא המובן. לכן רק כך הוא באמת מחוייב במצוות במלוא המובן. הוא באמת שייך לברית הר סיני ובאמת מקיים את מצוות בוראו.
בגלות, כשהעולם לא מבורר לא ברור מי ישראל ולכן גם לא ברור כלל מי באמת מחוייב במצוות. הכל נעשה חיצוני וטכני.
לכן כתבו רבותינו שבאמת רק בארץ ישראל יש קיום מצוות אמיתי ובגולה לא. וזהו בכל המצוות ולא רק במצוות התלויות בארץ. וזה לא שייך לישיבת ארץ ישראל אלא למצב מבורר או מעורבב. כשישראל היו על אדמתם לפני גלות בבל העולם היה מבורר. ואחרי הגאולה העתידה שוב יהיה העולם מבורר ושוב ישראל ישבו בארץ ישראל. וכל הגלות שבינתיים אין בה קיום אמיתי של כל המצוות גם אלה שהן חובת הגוף ולא תלויות בארץ, בגלל שאין בירור בעולם. לכן מקיימים את המצוות רק כתבניות חיצוניות חלולות כדי שלא תהיינה חדשות לנו כשתהיה הגאולה ונזכה לקיימן באמת.
.
.

רש"י על דברים יא יח:

"אף לאחר שתגלו מן הארץ היו מצוינין במצוות הניחו תפילין ועשו מזוזות כדי שלא יהיו עליכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר הציבי לך ציונים"

.

רמב"ן על תורה (ויקרא יח כה):
"ומן העניין הזה אמרו בספרי ואבדתם מהרה… אע"פ שאני מגלה אתכם וכו' והנה הכתוב שאמר ואבדתם מהרה ושמתם את דברי וגו' אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות  כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'…".

רשב"א בתשובה סימן קלד:
"שאלת מה שאמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה. תשובה לפי שארץ ישראל נקראת נחלת ה'… והוא יתברך נקרא אלוה הארץ, ומיוחדת לו לא לשרי מעלה… ועיקר מצוות התורה כולן בארץ הן עוד פי כמה מצוות אינן נהוגות כלל אלא בארץ כמו שאמרו במפורש הציבי לך ציונים".

רבנו בחיי (דברים יא יח):
"דרשו חז"ל אף לאחר שתגלו מן הארץ הוו מצוינין במצוות הניחו תפילין ועשו מזוזות… הכוונה בזה לומר כי אף על פי שאנו עושים המצוות בחו"ל והם חובת הגוף לעשותם בכל מקום, למדום חז"ל שאין עיקר עשיתן אלא בארץ הקדושה".

אבן עזרא דברים ד' ח'
"וכעס למדתי אתכם… כאשר צוני ה' כי המצוות הן מצוותיו שתעשו בארץ שיתן לכם ה' לירושה"

דברים כו טז
"היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת לעשות אותם", ופירש האבן עזרא: "ועשית אותם – בארץ".

רשב"ם (דברים ה כח):
"ועשו בארץ – זה שאמר משה למעלה (ד,יג) ואותי צוה ה' בעת ההיא… לעשותכם אותם בארץ".

.

יש גם פירושים אחרים למדרש של הציבי לך ציונים ואמירות שסותרות דעה זו שקיום המצוות בגלות אינו עיקרי, אבל נראה לפו"ר שהרוב הגדול והמכריע של רבותינו הוא בשיטה זו.

לשיטה זו יש חיוב הלכתי להניח תפילין ולקשור ציצית גם בזמן הגלות, אבל זה רק מטעם של הציבי לך ציונים. כלומר זו לא באמת הנחת תפילין אלא רק מעשה חיצוני טכני שהוא תרגול שמדמה הנחת תפילין, כדי שכשתגיע הגאולה המצווה תהיה מוכרת לנו.

באמת מה אכפת לנו. כתוב בשולחן ערוך להניח תפילין וכולם מניחים וגם אני מניח ואין שום הבדל אם זה בגלל הציבי לך ציונים או שזה מצוות תפילין "באמת".

אבל כשמדובר על הלכה לשנוא חלק מהאנשים כי הם עוברי עבירה, גויים, עובדי עבודה זרה, אומות העולם, חילונים, אתיאיסטים, שמאלנים, כופרים, נוצרים, ערבים, אוכלי שפנים ובועלי נידות ומחללי שבת בפרהסיא, חרד"קים, עצניקים, נורבגים, שונאים ומחבלים, מצביעים לכנסת המינים, וכו' וכו'. ויש לקיים בהם בדבקות ולמהדרין את המצווה של "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי." בזה חשוב מאוד לזכור שקיום המצוות שלנו הוא רק בדרך של הציבי לך ציונים ולא באמת. אנחנו עושים רק תרגול של מלחמה באויבי השם כדי שלא נשכח איך לעשות את זה באמת אחרי שיבוא המשיח. כמו למשל כשלומדים ג'ודו בחוג במתנ"ס. רק מתרגלים כאילו נלחמים. זה נחמד אבל לא להיסחף, לא מרביצים באמת, לא שוברים עצם.

 

 

 

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 6 - מעשה מימי צעירותי. על חרדים וחילונים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על 6 – מעשה מימי צעירותי. על חרדים וחילונים

  1. עמי הגיב:

    הוו אלוהים…
    למה לעזאזל אנחנו לא יכולים להיות פשוט בני אדם? למה לכל הרוחות והשדים מסובך כל כך להיות בן אדם? מה עשינו לעצמנו?

  2. י.ד. הגיב:

    אין הלכה שאסור להדיר בן רשע מהירושה כיון שאולי יהיה לו בן צדיק?

  3. מם80 הגיב:

    עיין שו"ת "בנין ציון החדשות" סימן כג.

  4. מושה הגיב:

    אז תגיד כשחזרת בשאלה החזרת לה את העשרים שקל או לא?

  5. פינגבאק: י.ד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s