1 – עוד בעניין המצוות המעשיות, וטעמי המצוות במורה נבוכים

חשבתי להתחיל לסמן את הרשימות לפי מספרים כדי שיהיה קל יותר להפנות לרשימות ישנות.
לענ"ד מה שבמורה נבוכים ובספר החינוך כתוב שיש מצוות שבאות לתקן סדרי החברה, זה לא סותר את דרשות הר"ן שכתב שגם דיני ממונות ניתנו רק לחול עלינו העניין האלוהי ולא לתקן סדרי החברה.

(עיין ברשימות לעיל מה שכתבתי בזה. כאן וכאן.)
טעמי המצוות של המורה נבוכים זו סוגיא מאוד עמוקה. כמו בכל המקומות במו"נ הדברים שהוא כותב יש להם עומק שלא גלוי כל כך בקריאה הפשוטה, וכאן במיוחד.
למשל בקריאה הפשוטה משמע שקרבנות זה רק בגלל ההרגל שהיה להם לע"ז ובאמת זה מיותר וגרוע ויותר נכון בלי קרבנות בכלל. אצלנו אין הרגל של ע"ז שדורש קרבנות. אבל הרי אנו מתפללים הרבה מאוד להשיב את העבודה בבית המקדש, וזה עיקר הגאולה העתידה שאנו מצפים וזה בהרבה פסוקים של נביאים, ובהרבה תפילות בסידור ובמחזור, והרמב"ם כותב על המשיח שיבנה את בית המקדש, ולכאורה זה מיותר וגרוע ואין בו צורך ולמה לייחל לזה.
גם לגבי תיקון סדרי החברה. לו יצוייר שיהיו מדינות מודרניות עם חוקים מאוד מתוקנים. משהו על דרך מה שאומרים שיש בפינלנד וכיו"ב. והחברה מאוד מתוקנת וחיה בשלווה ושלום וסדר משובח. אם כן כבר אין צורך בדיני התורה שהם באו רק לתכלית הזו.
וכן כל המצוות באו לשמירת הבריאות, לו יצוייר שנחייה במקום מאוד נקי ובריא לא נצטרך וכו'.
אלא יש כאן עומק יותר מזה.
אפשר לומר שהגוף, הבשר ממש, הוא רק מכשיר לשכל (השכל במובן הרחב, כלומר כל החלק הרוחני והרגשי של האדם). הוא נועד להניע את השכל ממקום למקום כדי שימצא מזון ומחסה וכו', לספק לו זרימת חמצן בדם וכו'. באמת הרמב"ם אומר שהאדם עצמו הוא השכל, זו צורתו וזה עיקר הווייתו והבשר הוא רק מכשיר שיכול השכל לפעול.
לפי זה אם יצליחו לייצר מכונות משוכללות, ויהיה מוח של אדם בתוך מכשיר שעושה את כל פעולות הגוף יותר טוב. או אולי אפילו יבנו חיקוי חשמלי למוח שיעשה את כל הפעולות שלו ונניח שנצליח להעביר את רוח האדם למכונה משוכללת כזו, האם זה יהיה אדם מעולה ומשובח יותר? כלומר אם הגוף הוא רק מכשיר ואמצעי לפעולת השכל אולי לא צריך את הגוף אם יש תחליף טוב יותר?
ובאמת זה לא כך. מבט העיניים שדרכו רואים את הנשמה, מגע יד מלטפת שמעבירה את רגש האהבה, צחוק של ילד, יופי של מי שאהוב, הדרת פנים של חכם אמיתי, חום, טעם באוכל שעליו מברכים, מתוק האור לעיניים שעליו מברכים, וכו' וכו'. כל זה לא יהיה במכונה.
כתוב שיש רמ"ח מצוות עשה כנגד איברים, ושס"ה לא תעשה כנגד גידים. הגוף הוא העתקה של צורת הנשמה, הוא כלי לה, כיוון שהוא העתקה של הצורה הוא אחד איתה, כי הצורה קובעת את המהות.
העתקת הצורה על דרך הפשט, היא על ידי העתקת הצרכים. למשל השכל צריך משכן חומרי אז יש מוח ולב (חכמי לב, עין הלב) וכליות (כליותיו של אברהם נעשו כשני רבנים) ומעיים (תורתך בתוך מעי) וכו'. השכל צריך הספקת חמצן דרך הדם, לכן יש ריאות וצינורות דם ולב שמזרים את הדם. השכל צריך לנוע, לכן יש רגליים, השכל צריך לעשות, לכן יש ידיים, הוא צריך לראות ולכן יש עיניים וכו'.
הצרכים של השכל נובעים מעיקר צורתו. בגלל שמהותו היא כך וכך, לכן צרכיו הם כך וכך.
אפשר להסתכל על הצרכים בביטוי החיצוני שלהם, באופן טכני, שטחי, מקרי. ואז כל צורך אפשר לספק על ידי מכונה משוכללת שאין לה קשר פנימי עם השכל מלבד סיפוק צרכיו. מכונה כזו לא תהיה העתקת הצורה של הלב.  אם מסתכלים על הצרכים בעומק, לפי הצורה השלמה. זה לא תמיד מה שבא לביטוי בשטח בגלוי, זה המהות.
למשל צרכי אדם כתוב במלכים ב' ד' שהם מיטה ושולחן וכסא ומנורה. זו המהות לפי הצורה האמיתית המהותית. למעשה, באופן מקרי וחיצוני, אדם צריך כצורך הכי יסודי והכרחי גם פותחן קופסאות וכרטיסיה לאוטובוס ונעליים ובגדים וגפרורים ומספריים ועפרון ונייר וקצת כסף ותעודת זהות וכרטיס קופת חולים וכרים וכסתות ומעיל וכו' וכו'. מיטה שולחן כסא ומנורה אינם כל כך הכרחיים, אפשר לאכול בלי שולחן ואפשר לישון על הארץ ולשבת על הארץ או על אבן ואפשר בלילה לישון או ללמוד בעל פה ולא להשתמש במנורה.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קלג עמוד ב
"בגיני כך צריכין עמא קדישא לומר תדיר ולשואה רעותהון לסדרא לגבי עלמא עלאה דאיהו מאריה דביתא איש האלהים מטה ושלחן וכסא ומנורה למהוי שלימו בכל יומא עילא ותתא"
של"ה שער האותיות אות הקו"ף – קדושת המקום
וכן באלישע הנביא מצינו לו קדושת מקום להכנת קדושתו, מה שעשתה לו השונמית, דכתיב (מלכים – ב ד, ט – י) 'הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד, נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה'. הרי, כי מפני קדושתו היה צריך הכנת מקום, דהיינו עליה קטנה, שהוא מקום פרוש קצת מבני אדם, והכנות הטבע המוכרחות יותר, אשר נוהגים בו בני אדם, דהיינו, מטה, שלחן, כסא, ומנורה, שהוא הפרישות בקו המיצוע, כמו שכתב החסיד בעל חובת הלבבות (שער הפרישות פ"ג) בענין שלש כתות שיש בפרושים. ובמתבודדים בביתם הוא הכת השניה, שהיא קרובה יותר אל התורה, עיין שם.
אור המאיר (להמגיד מז'יטאמיר) ויקרא לפסח
וכאשר חכמים נתעוררו על פסוק (שמות יב, כא) משכו וקחו לכם צאן, ואמרו משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה (שמו"ר טז, ב), ואפשר לרמוז את דברינו הנ"ל, שבלתי אפשרי לקשור ולכפות את הטלה לכרעי המטה, היינו להתנהגות השכינה, כי אם בהיטיב דרכיהם להגביה את עצמו למעלה מהמערכות והמזלות באופן המבואר, בכל פרטי חושיהם ותענוגים לקדש הכל על פי התורה כמדובר, וזה נרמז בתיבת משכ"ו נוטריקון "מטה "שלחן "כסא "ומנורה, הן המה פרטי תענוגות בני אדם בעולם הזה, לעבוד בהם עבודת הבורא, להשיג מזה אורות עליונים, ד' תיקוני השכינה,
רואים מספרים אלה ועוד שמיטה ושולחן וכסא ומנורה נחשבים שלמות צרכי האדם. וזו אמת. רק שזה ציור לפי הצורה המהותית, לפי השורש של הדבר, ולא לפי מה שנצרך באופן מקרי למעשה. כיוון שזה צירו לפי הצורה של צרכי האדם, זה אופן של העתקת הצורה של צורת האדם. זה גילוי דרך צמצום של צורת האדם עצמה.
כמו למשל שאם נניח ארמון וכתר ומרכבה וכסא מלכות ופמליית שרים הם צרכי המלך, הם כלי תשמישו, הם אמצעים הנצרכים לו (הרי הם בוודאי לא מהות המלך עצמו), יש בהם ציור של צורת המלך. מי שרואה אותם מרגיש את הדרת יקר כבוד המלך. הם גילוי דרך צמצום של העניין המהותי הרוחני של מלכות. באמת המלך צריך גם מברשת שיניים וקיסמים לניקוי אזניים וגרביים וספוג למקלחת וכו', אבל כל אלה אינם ציור של מהות צורת המלכות כיוון שאינם נובעים ממהות ועצם צורת המלך. הכתר וכסא הכבוד הם צרכים וכלים שנובעים ממהות צורת המלך ולכן הם מציירים אותה בדרך מצומצמת.
צרכים מהותיים של דבר הם ציור של צורתו. מה שהוא צריך מלמד על מה שהוא במהותו. למשל חלק מהעניין של החילוק בין חיה או עוף טהורים וטמאים תלו חז"ל בטעם האם החיה טורפת. לטרוף זה לא מלמד על רשע של החיה, כך טבעה וזה הצורך שלה. אמנם אם זה הצורך שלה זה מעיד על המהות שלה. אם החיה צריכה לחיות באקלים לא חם מדי זה גם צורך, אבל הוא לא מעיד על המהות שלה, הוא מקרי ולא נובע מהמהות עצמה.
המצוות המעשיות הן צרכים וכלים ומכשירים של השכל כדי שיוכל להשיג את הבורא. צרכים של תיקון סדר חברתי ובריאות וכו' וכו'. אבל זה ציור מהותי של הצרכים, לפי עומק המהות והצורה. לכן המצוות מציירות את השכל, מציירות את צורת האדם המהותית, והן אחד איתה.
כמו שגוף הוא אחד עם הנפש כי הוא כלי תשמיש שלה לפי המהות שלה ולכן הוא מצייר אותה, מגלה אותה דרך צמצום (שרואים את הנפש דרך העיניים ודרך מגע וכו'), ומה שיש בו השתוות של צורה יש בו התאחדות. לכן המצוות המעשיות הן חכמה אלוהית עליונה וקדושה ומדוייקת ולכן יש כל כך הרבה דיוק וחכמה ועומק בכל סוגיא הלכתית, וכשנוקבים בה לעומקה מגיעים לשאר חלקי הפרד"ס.
אם החרדים יצליחו בבחירות וינהלו את המדינה לפי התורה. ובביטוח לאומי כקצבה לכל מי שאינו יכול לפרנס את עצמו, יתנו לכל נזקק מיטה ושולחן וכסא ומנורה ותו לא, ויאמרו שדי בזה לפי הפסוק ולפי הזוהר והשל"ה הקדוש וכו' שזה שלמות צרכי האדם החומריים. הרי העולם יחרב וזו אכזריות גמורה.  אבל אם מישהו יכתוב בפירוש הפסוק וטעם הפסוק שמיטה שולחן כסא ומנורה הם צרכי האדם החומריים הוא יצדק.
כך כשהרמב"ם כותב בפירוש הפסוקים של דיני ממונות ובטעמם שהם תיקון סדרי החברה, זה נכון. אבל אם באמת נשתמש למעשה בדינים אלה לתיקון סדרי החברה זה יהיה חורבן ואכזריות כמו שכתבו הרשב"א והר"ן (וכמו במשל שלנו לתת לנזקקי ביטוח לאומי רק מיטה שולחן כסא ומנורה).
זה מבואר בלי ספק אם לומדים היטב ולעומק את אריכות לשון הרמב"ם בטעמי המצוות, ויש שם עוד הרבה מאוד עניינים גדולים, ואכמ"ל.
מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 1 - עוד בעניין המצוות המעשיות, וטעמי המצוות במורה נבוכים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על 1 – עוד בעניין המצוות המעשיות, וטעמי המצוות במורה נבוכים

  1. פינגבאק: בעניין קיום המצוות המעשיות, והאם אני מקיים מצוות. | אדם חי – האתר של ניר שטרן

  2. פינגבאק: המשך לרשימה הקודמת בעניין קיום המצוות. יותר עמוק מהקודם. | אדם חי – האתר של ניר שטרן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s