המשך לרשימה הקודמת בעניין קיום המצוות. יותר עמוק מהקודם.

המשך לרשימה הקודמת. היא נמצאת כאן.
מתוך מכתב.
(לגבי מה שכתבתי ברשימה הקודמת על המצוות המעשיות, השואל שאל איך הרמב"ם במשנ  תורה עמל והאריך באופן מופלא כל כך על כל פרט של כל מצווה מעשית ואיך זה מתיישב עם דעתו שהמצוות המעשיות אינן התכלית והעיקר, ושמא מחבר המורה נבוכים אינו אותו מחבר של המשנה תורה)
לענ"ד לא שייך כלל לומר שהמשנה תורה והמורה נבוכים לא נכתבו מאותו מחבר. רואים בד' הפרקים הראשונים בהל' יסוה"ת שהם הם הדברים הנאמרים במו"נ. באגרות הרמב"ם יש אגרות שמדברות גם על המו"נ וגם על המשנה תורה. באגרות של אבן תיבון בנושאים של המורה נבוכים הוא מדבר על הרמב"ם כעל הרב הידוע שחיבר את ההלכות, ויש הרבה אגרות מגדולי אותו דור שמדברים על הרמב"ם כעל כובת ההלכות ומתייחסים באותה איגרת למורה נבוכים. והרמב"ן גם הוא מדבר על אותו רמב"ם של ההלכות ומביא בשמו מה שכתב במו"נ, ויש עוד הרבה מאוד ראיות פשוטות הכרחיות לזה. וגם מההרגשה בלימוד הדברים ברור לענ"ד לגמרי שאותה יד כתבה אותם.
אם נחזור למשל של "והאדם ידע את חוה אשתו" (על דרך מבשרי אחזה אלוה), המעשים מצד עצמם, כמעשים, הם אותם מעשים שאדם יכול לעשות גם עם אשה זרה שאין לו שום רגש ביחס אליה, כך שהם בעצמם לא מחברים אותו אל האשה. רק הידיעה מחברת. וכאמור רואים באריסטו ובמו"נ שכל דבר שקיים יש לו שכל ויש לו השגה, ויש שכל של הדוממים כמ"ש קורות ביתו של אדם כו'. וגם במו"נ יש ראיה לזה ומש"כ שלדוממים אין חיים הכוונה רק שאין להם נפש הזן שאינם אוכלים וגדלים ואכמ"ל. ולגוף יש שכל וכמ"ש על אברהם אבינו כליותיו נעשו לו כשני רבנים. ומה שהגוף יודע שקר בחוץ זו השגה, זו ידיעה של משהו שקיים מחוץ לו, וזו השגה של הבורא שהוא מקרר את החוץ. זה כמובן לא רק "שכל" במובן של התרבות האירופאית המערבית המודרנית. והתכלית היא רק הידיעה, החיבור, שזה השגת השכל, שמציאות האדם היא רק שכל (מציאות כל הנבראים היא שכל, רק שלאדם יש שכל מיוחד שונה משל כל הנבראים שהוא מופשט ויכול להשיג את הבורא המופשט, וכמ"ש במו"נ א' סוף פרק א').  ובסיום המו"נ הרמב"ם כותב על התכלית שהיא ההליכה בדרכיו. וחוקרי האקדמיה הקשו הרבה על הסיום הזה, כי בכל הספר הוא כותב שהתכלית היא רק ההשגה השכלית, ופתאום הוא מדבר על תכלית שהיא ההליכה בדרכיו, מה הוא רחום וכו'. ושואלים אולי הוא חזר בו בפרק האחרון מכל הספר. אבל וודאי הוא לא חזר בו כי בפרק האחרון בעצמו הוא אומר שהתכלית היא ההשגה השכלית, ולא אומר שחזר בו. אלא וודאי אצלם המושג "השגה שכלית" מצומצם ושטחי והם סבורים שזה רק החלק שהם מכנים אינטלקט, רציונליות וכו'. ואצל הרמב"ם ההשגה השכלית היא שייכת בכל קומת האדם, וגם בגופו, וההשגה בגופו היא ההליכה בדרכיו (כאמור זה אל תרי"ג מצוות אלא רק מידותיו ית', שההשגה שלהן גורמת ממילא להליכה בהן וההליכה היא דבר אחד לגמרי עם ההשגה.

.

אפשר לקיים והאדם ידע את חווה אשתו, ולקיים מצוות עונה לשמח את אשתו, גם אם הוא נכה קשה וסריס ופצוע דכא וחולה חסר כח גברא וכו'. יש יועצים לעניינים האלה שיש להם כל מיני טכניקות ופתרונות איך לשמח את אשתו ולקיים מצוות עונה כראוי גם בלי המעשים המסויימים שמסבירים בהדרכת חתנים.  זה משל למי שאנוס ולא יכול לקיים את המצוות המעשיות, שזה לא מונע ממנו לדעת את הבורא כמו מי שלא מקיים את המעשים העיקריים של מצוות עונה ובכל זאת יכול לדעת את אשתו בלי חסרון.
המעשים הרגילים שלומדים בהדרכת חתנים אלה המעשים שצורתם וטבעם שייכים לידיעת אשתו. אפשר להשתמש בהם לזימה וערווה, ואפשר להשתמש בהם לידיעת אשתו בכל ליבו ונפשו ורוחו וכו'. (וכך גם במצוות לא זכה נעשה לו סם המוות, והנביאים אמרו מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי, ואמרו החפץ לה' עולות וזבחים, וחז"ל אמרו רחמנא ליבא בעי, והרבה כיו"ב. מה שהתקבל בציבור החרדי שהעיקר זו עשייה גופנית גם אם ליבו בל עמו, ולעשות בלי כוונה פנימית זה בסדר גמור ולא צריכים להיות מודאגים מזה, סמכו על מדרש אחד שאומר הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שלה מחזירם למוטב, ועל המימרא של מתוך שלא לשמה בא לשמה. והמדרש הרי נאמר דווקא על קיום כזה שמחזיר למוטב ומביא לידי לשמה, ואם מקיים כמה שנים ולא חוזר למוטב ואל מגיע ללשמה, מוכח שזה לא הקיום שעליו דיברו, ועד שלא חזר למוטב הוא בגדר עוזבי ה' אע"פ שמקיים את כל המצוות בדקדוק (שהרי נאמר אותי עזבו ותורתי שמרו, הרי ששומר התורה הוא עוזב השם עד שלא מכניס בזה את ליבו וגם עמל לדעת את השם וחוזר למוטב. וצמחה דעה שיהדות זו דת מעשית, ואין לזה שום בסיס במקורות. להיפך, בכל מקום מפליגים בענשו של מי שלא עושה לשמה ובלי ליבו.)
אם מסתכלים על המעשה של ביאה כצורתו העיקרית, ולא רואים אותו כמעשה נפרד שאפשר להשתמש בו לכל אשה, אלא מסתכלים עליו כעל מעשה שמבטא אהבה ושבאמצעותו הוא לומד לדעת את אשתו בכל הקומות של השכל וההשגה, אפשר לראות בצורת המעשה עצמו בבואה של עניין הידיעה. יש הרבה בקבלה על עניין נישוק מהו, ועל עניין פנים אל פנים וכו', והרבה מענייני זיווג ותשמיש. העניין של ידיעה מתאחד עם צורת המעשה. לכן לימוד המצוות המעשיות הוא לא נפרד מלימוד פנימיות התורה שהאו מעשה בראשית ומעשה מרכבה. כאן מדובר דווקא על לימוד וכרגע לא על הקיום המעשי. לימוד צריך להיות גם בכלל וגם בפרטים.  כשאריסטו לומד את הטבע הוא לומד מה פירוש המושג "טבע" באופן כללי, איך הוא אחד עם הבורא של הטבע והמניע של הטבע, מה הם חיים, מהי תנועה, מהו זמן, מהו נצח, מהי מציאות. ואיך כל זה הוא בנביעה מהבורא ונובע מאחדותו ואל יוצא חוץ ממנה. ביחד עם זה הוא כתב גם ספר גדול על חלקי בעלי החיים שבו הוא מבאר בפרוטרוט על כל מיני חלקים מסויימים של הרבה מאוד מיני בעלי חיים, מה תפקיד כל מחוש של כל מין של חרק ודגים וציפורים כו', ועוד ספר גדול על איך כל מין של בעל חיים נע, ואיך הם מתרבים, צדפות וסרטנים ודגים למיניהם וכו' וכו', ועוד כמה ספרים ארוכים על נושאים כאלה. הוא מאריך בזה יותר מאשר בספריו על נצח וזמן ובורא עולם. אומרים שבבית המדרש שלו התלמידים עסקו הרבה מאוד לאסוף מיני נמלים ופרפרים וצמחים ולחקור את כל פרטיהם. אם אני מדבר הרבה איך מהסתכלות על פרח אפשר לראות את הבורא, מהיופי והחכמה והסדר והאידיאה שמשתקפת, אם לא אסתכל מקרוב על פרחים מסויימים מוחשיים ואראה בדיוק את המבנה שלהם והצבע וכל עלה ואבקן וכל מה שיש בהם, לא אבין באמת את מה שדיברתי עליו. אין בכלל אלא מה שיש בפרט ולהיפך. כדי להבין את הכלל צריך לדעת את הפרטים. וכדי להבין את הפרטים צריך לדעת את הכלל. במצוות המעשיות יש לימוד של פנימיות התורה שהוא הכלל שלה, איך הכלל מתבטא בכל מיני פרטים קטנים. בלי זה אין אחיזה ללימוד הפנימיות, הוא מגדל הפורח באוויר.
ממילא ברור שגם קיום המצוות גורם לגוף להשיג את הלימוד הזה שיש במצוות, כשהוא מקיים אותן.
אדם לא יכול להשיג את הבורא כשהוא חולה או הולל או זולל או מתקוטט או עני או מושפע מדעות העבודה זרה ששולטות בציבור (וזה מוכיח שהן משהו עצמי לטבע האדם כל זמן שלא תיקן את טבעו) וכל כיו"ב. המצוות הן סידור של חיי האדם באופן שיהיו מוכשרים על האופן הטוב ביותר להשיג את הבורא. שהאדם יהיה מיושב בדעתו ושליו ובריא בגופו ונפשו וממונו וכו'. כלומר אלה מעשים שהם בעצמותם בבואה של צורת ההשגה, כמו שמעשה הביאה הוא בבואה של עניין ידיעת אשתו. הם הכלי לאור, וצורת הכלי היא צורת האור והיא מה שמחזיק את האור. מי שלא מקיים מצוות באונס הוא כמו נכה שלא יכול לקיים עם אשתו את מעשה ביאה ובכל זאת יודע אותה איך שהוא. ואם הוא לא מקיים מצוות במזיד הוא כמו מי שדווקא מתעקש לקיים עונה שלא כמו המעשה הטבעי העיקרי, שזה וודאי לא אוהב את אשתו ומכעיס אותה ולא יבוא מזה לשום ידיעה שלה.

גם מי שאנוס ויכול לדעת בלי קיום המעשה, זה רק אם הוא יודע את המעשה אע"פ שאינו מקיים אותו, ומבין שהמעשה הזה הוא העיקרי, הוא צורת הדבר. מי שנכה ולא יכול לקיים ביאה, והוא יודע היטב ומבין מה זו ביאה, הוא מוצא דרכים לעשות שיהיה כמו ביאה אע"פ שאינו ממש כך. הוא משרה על המעשים שהוא כן יכול לעשות את הצורה והקדושה והתוכן של צורת המעשה העיקרית הנכונה. אבל אם הוא סבור שהמעשה הנכה והחסר שלו הוא עיקר המעשה שאדם עושה לשמח את אשתו ולדעת אותה, זה לא יעלה בידו.  נאמר שמי שאנוס ולא קיים מצווה מעלה עליו הכתוב כאילו קיים אותה. אבל זה רק אם הוא יודע את המצווה ולומד אותה ונכסף לקיים אותה, ואז שורה עליו צורת המצווה גם בלי קיום מעשי. לכן אמרו שמי שלומד דיני קרבנות נחשב לו כאילו הקריב, ועוד הרבה כיו"ב. מי שלומד קרבנות נחשב כאילו הקריב, שהוא זוכה לידיעת השם שטמונה במצוות של קרבנות, זהו דווקא אם הוא יודע שיש לזה קיום מעשי והוא נכסף לקיום המעשי. אבל אם הוא לא יודע כלל שלדינים שהוא לומד יש קיום מעשי כשאפשר, או אינו חפץ כלל בקיום המעשי, אז לא יעלה עליו הכתוב כאילו הקריב.

הרמב"ם כתב כ"ה פרקים על קיום המצוות, בחלק ג' מפרק כ"ה עד מ"ט, הוא מבאר באורך על כל מצווה איך היא מכשירה את חיי האדם לחיים של השגת הבורא, ומאריך עוד ביסודות וכללים עמוקים בכל זה. על שום עניין אחר הוא לא דיבר כל כך הרבה. זה מראה עד כמה העניין יסודי ועיקרי אצלו.

לכן אין תימה כלל שהרמב"ם כתב את משנה תורה וחקר כל הלכה בעומק נורא ודקדוק עצום שעד ימינו גדולי החכמים לומדים כל אות בו ומגלים בו נפלאות עומק לפנים מעומק.

התקוממתי נגד מי שעושה מהקיום המעשי את העיקר, כי קיום מעשי כעניין נפרד בפני עצמו זה כמו גוף בלי נשמה. אבל לזלזל חלילה בקיום המעשי זה כמו נשמה בלי גוף שזו רוח רפאים ואין לה חיים ומציאות.
.
בחובות הלבבות שער ד – שער הביטחון פרק ד:
"אלא שחסד הבורא יתגבר עליו בשני העולמים, כמו שכתוב: ולך אדני חסד והוא רחום יכפר עון וגו'. ומהם, כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים: ממנו נסתר, אין משקיף עליו זולת הבורא, כחובות הלבבות והדומה להם, וממנו נראה על האברים, איננו נסתר מן הברואים והם המצוות הנראות על האברים. והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים בגמול נראה בעולם הזה, וגומל על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר, והוא גמול העולם הבא. "
.
שני העולמים חשובים ביחד, והגמול הוא אחד, וזה כמו נפש בגוף. החובות הלבבות לא מזלזל בחובות האיברים ובשכר העולם הזה.  המעשה הוא הגוף וחובות הלבבות הם הנפש ששרויה בגוף הזה, ואין קיום לגוף בלי נפש ולא לנפש בלי גוף. חובות הלבבות הן בעיקרן השגת הבורא. אהבה היא תלמוד והיא התבוננות במעשיו הגדולים כמש"כ בהלכות יסודי התורה פרק ב' שזה לימוד הטבע לפי אריסטו כמו שמבאר הרמב"ם שם, שהוא לימוד של הטבע בדרך של לראות ממנו את בוראו, כמ"ש הרמב"ם שם. יראה היא מלשון ראייה, שרואה שיש מלך לעולם ומתנהג כמו לפני מלך. וכל בטחון נובע מהשגה שיש מי שמשגיח ואהבת הרע היא השגה שכולנו נבראנו מאותו בורא, וכן כל חובות הלבבות הן מקצועות ההשגה השכלית המחקרית של הבורא.
אלה שתי פנים של אותו מטבע, מצד אחד הקנאות הדתית מחמירה בקיום המצוות בקנאות כזו שלא נשאר שם מקום למחשבה עצמאית ולחיי נפש אישיים וכו'. ומי שלא מקיים כל המצוות המעשיות הוא כופר ורשע וזורקים עליו אבנים, ומי שמקיים שו"ע הוא כשר והיימישע וצדיק ובן עוה"ב, ולא חשוב מה יש בליבו ושכלו ומידותיו. הם מחמירים מאוד בקיום המעשי, ומצד שני מקילים עד מאוד, בלי שום מקור, נגד הרבה מאוד מאמרים בחז"ל, ופסוקים מפורשים ונוקבים מרעישי לב ושכל, והרבה מאוד ספרי ראשונים כמו החובות הלבבות ורבינו יונה בשערי תשובה ועד רבים וגדולים, והרמח"ל ואחרים. שכולם צווחים שהתכלית היא לדעת את השם, לירא מפניו, לאהוב אותו, לדבוק בו וכו'. ושבלי זה, לפחות כיסופים וחתירה לזה בכל הכח כפי יכולתנו, וכמו טובע המנסה להגיע לחוף להציל נפשו, אין שום ערך לתורה והיא תועבה ומאוסה ומכעיסה כמו שצווחו הפסוקים וחז"ל וגדולי רבותינו בכל הדורות. וכמבואר בחובות הלבבות שהבאתי שמי שמקיים רק חובות האיברים ולא חובות הלבבות אין לו עולם הבא.  ובאמת החומרא המופרזת בקיום המעשי, דקדוקי דקדוקים במצה שרויה וקטניות בפסח וגלאט מן הגאלט ואבק אבקת חלב נכרי וגידול זקן ארוך  לפי האר"י ז"ל (וכמו שיש גם לאייתולות. אני כועס על זה כי לאחרונה שמעתי שאומרים בשם רב חסידי גדול שלא ייתכן שהרמח"ל השיג את הנמשל של הקבלה כמו שהעיד עליו הגר"א כי לא היה לו זקן) וכו' וכו' וכו', זה כסות ומסווה עיניים לכך שעקרו מהתורה את הלב שלה והפכו אותה לדבר מת. וכמו שכתב הרמב"ם באגרת שההבדל בין תורת משה לדתות אחרות הוא כמו ההבדל בין אדם חי לאדם מצוייר על הכותל, ואותם קנאים עשו את התורה לחסרת לב ולציור מת על הכותל ואינם נבדלים מכל קנאי שאר הדתות, וכמ"ש במו"נ ב' י"א שאבדה מאיתנו התורה והתגדלנו על מנהג הדעות המגונות של רשעי סכלי האומות. כי אצלם הדת היא לעשות מעשים גופניים ולציית ציות עיוור לכמרים ול"חכמי הדת". אין אצלם את הדעת. מסירת הלב היא הדעת כי הדעת היא בעין הלב (כמ"ש בהלכות יסודי התורה פרק ד'). וְלֹא נָתַן יְהֹוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.    ונדעה נרדפה לדעת את ה'.    אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו.    וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'.  כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.   וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן. וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי יְהֹוָה וְהָיוּ לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם.     אָז תָּבִין יִרְאַת יְהֹוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא.     כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת   . והרמב"ם בתחילת משנה תורה כתב יסוד היסודות ועמוד החכמות הוא לידע כו'. היסוד הוא החכמה והיא לידע שיש כו' וכמו שהולך ומבאר שם עד פרק ד' שכל דבריו שם הם בכלל לידע. הכל הוא דעת. והם החליפו את זה באמונה, והמציאו מובן חדש למילה אמונה כאילו זה דווקא בלי דעת.
.
.
בהלכות יסודי התורה סוף פרק ד' כותב הרמב"ם:
"ואע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוויות דאביי ורבא אעפ"כ ראויין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא"
מבואר כאן שהמצוות המעשיות שכרן הוא חיי העולם הזה, וכדברי החובות הלבבות. אבל מזה יזכה גם לחיי העולם הבא כי זה הכלי לעיון והשגת הבורא וכמו גוף לו. הטובה הגדולה שבמצוות היא יישוב העולם הזה, וזהו אמצעי כדי לנחול חיי העוה"ב שזו דעת אלהים וזו התכלית.
.
.
——————
.
.
.
.
עד כאן לעניין המצוות.
אני מעתיק עוד מאותו מכתב כיוון שהם גם עניינים חשובים.
.
לגבי השאלה האם להתאפק או להיות כבהמה בלי איפוק.
היחס בין הרגש שרוצה כל מיני דברים ובין השכל הוא כמו בין אב לבנו הקטן. אב בלי בן הוא יבש ואין לו חיים, ובן תינוק בלי אב הוא בהמה ולא אדם. אמנם בהמה מאוד נחמדה ועדינה שנמשלה בשה ויונה וצבי וכו', ועדיין רק בהמה.
רוב האבות מזיקים לבנים שלהם כשהם אוסרים עליהם כל מיני דברים ושוברים את רוחם ופוצעים את נפשם ושוללים מהם חיות ועצמאות ושמחה ובריאות נפשית, וממיתים חלק מכוחות הנפש שלהם. והם גם מזיקים להם אם הם מניחים להם לעשות ככל העולה על רוחם בלי חינוך. יש דרך לחנך ולאסור בלי לפגוע. זו מלאכה גדולה וקשה והיא מהדברים החשובים ביותר לגבי מה שיש לעבוד בחיים המעשיים. קודם כל אדם צריך ללמוד את זה בתוך עצמו, בין הנפש הבהמית לשכל, ורק אחר כך יוכל גם לחנך ילדים. מרוב חשיבות העניין הקדשתי לו ספר שלם, וכמובן הספר מלא חסרונות כמו מחברו, ניסיתי מה שבכוחי. זה נקרא "אדם חי" חלק ב'. חלקים א' וב' נמצאים כאן.

צורת האדם היא וודאי טוב, אבל רק כשהיא מתוקנת. וצריך להבין מה הוא אופן תיקונה ואיך מתקנים ואחר כך גם לנסות באמת למעשה לתקן עד כמה שביכולתנו..

.
לגבי צורת האדם,
צורת כל הנבראים היא השכל שלהם, שהוא הפנימיות של היותם נמצאים. כלומר היותם משיגים זה הפירוש העמוק של היותם קיימים, זה גרעין העובדה של להיות קיים. לאדם יש שכל שונה משלהם ולכן רק הוא נחשב מדבר ולא הם. כמ"ש במו"נ א' א':
" וכאשר ייוחד האדם בעניין שהוא זר בו מאד, מה שאין כן בדבר מן הנמצאות מתחת גלגל הירח, והוא ההשגה השכלית אשר לא ישתמש בו חוש ולא מעשה גוף ולא יד ולא רגל, דמה אותה בהשגת הבורא אשר אינה בכלי, ואם אינו דמיון באמת, אבל לנראה מן הדעת תחילה. ונאמר באדם מפני זה העניין, ר"ל מפני השכל האלוהי המדובק בו, שהוא בצלם אלוהים ובדמותו, לא שהשם יתברך גוף שיהיה בעל תמונה."
.
ובהלכות יסוה"ת פרק ד':
" לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבעת היסודות וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין אלא בעין הלב הן ידועין כמו שידענו אדון הכל בלא ראיית עין.

נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל [כאן מדבר על כל הנבראים שבעולם. ומבאר שיש להם דעת אבל לאדם יש דעת יתרה]. והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם עד שידמה להן ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעינים שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח ולפיכך צריך להזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד מענינו.

אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תכרת הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה בחכמתו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה."

.
ובהלכות תשובה פרק ח':
" כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה היא הנקראת נפש בענין זה "
.
.
ועיין עוד בזה כאן.

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על המשך לרשימה הקודמת בעניין קיום המצוות. יותר עמוק מהקודם.

  1. פינגבאק: בעניין קיום המצוות המעשיות, והאם אני מקיים מצוות. | אדם חי – האתר של ניר שטרן

  2. פינגבאק: בעניין קיום המצוות המעשיות, והאם אני מקיים מצוות. | אדם חי – האתר של ניר שטרן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s