לגבי הלימוד הנהוג בישיבות

ממכתב (הכותב כתב שהוא מרגיש שהלומדות הנהוג בישיבות לא מברר את הסוגיא לאמיתה באופן יסודי, אלא הוא יותר משחקי מחשבה):

לגבי הלומדות שפגשתי בישיבות, הרגשתי כמוך. אני זוכר שלמדתי בתחילת דרכי בישיבה עם אברך שהיה משיב ונחשב כשרוני במיוחד, והיתה לנו קושיא בעניין של כתובה. אז הוא אמר שיש בכתובה דין אישות ודין שטר, ובזה פתר את הקושיא. ואחר כך ראינו שהקושיא עדיין קשה, ואז הוא אמר אז נאמר שיש בכתובה שלושה דינים, דין אישות ודין שהיא אשתו ודין שטר, ואז הקושיא נפתרה. כי מה שאמרו כך וכך זה מדין אישות, ומה שאמרו משהו שראה סותר זה רק מדין שהיא אשתו, וממילא מיושב. ואחר כך היה עוד קושי ונעשו ארבעה דינים בכתובה, דין אישות, דין שהיא אשתו, דין שטר, ודין התחייבות. זו לא פרודיה מוקצנת, זה היה בדיוק כך. אחרי כשנתיים שם החלטתי ללמוד במקום של תלמידי חזון איש. ואחר כך גם משם הרגשתי צורך לברוח, כי הם היו קיצוניים לצד השני.
לקרוא פשוט איך שכתוב, זה לא מעניין אותי ואני מרגיש שזה לא מועיל לכלום.

.
ברש"י על קהלת כתב:
"אדם אחד מאלף מצאתי" – בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא אין יוצאים מהם להצליח שראויים למשנה אלא מאה ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה הרי אחד מאלף
.
הרי יש חיבורים על המקרא שהם עמוקים ולמדניים לא פחות מהחיבורים הכי למדניים על גמרא. יש גם חיבורים על משנה שהם עמוקים מאוד, למשל התלמוד. לקרוא סתם איך שכתוב בלי עומק אפשר גם במקרא וגם במשנה וגם בתלמוד, כמו אלה שלומדים דף יומי, ואפשר את כל אלה ללמוד מאוד בעמקות. יש גם פירושים מאוד למדניים ועמוקים על סידור או תהילים. אז היה צריך לומר מתוך אלף שלומדים בשטחיות יוצא אחד שלומד בעמקות, והלימוד יכול להיות בכל מקום.
לדעתי מה שמוכח מכאן, שאלה שלא מעמיקים אלא רק קוראים, המקום לעשות את זה הוא רק במקרא ולא במשנה או תלמוד. יוצא מזה שאין שום עניין לקרוא תלמוד על דרך דף יומי. המקרא כתוב כך שגם בקריאה בעלמא יש בו מובן ומשמעות וכח גדול ונוכחות חזקה של בורא העולם, רק הניחוחות והצלילים והאווירה והמנגינה של פסוקי המקרא כבר משפיעים מאוד. המילים של התורה זה כמו להיות בכותל עם האבנים הגדולות נוראות ההוד. מרגישים במילים את השגב והקדושה והעומק גם בלי שמבינים משהו. וזה מקרב את הקורא לבורא. מי שקורא גמרא רק בקריאה שטחית, זה לא מקרב בכלל לבורא עולם ולא משפיע על הנפש אלא רק משעמם מאוד ונראה קטנוני וטפשי וחסר כל טעם.
לכן במקרא עוסקים גם השטחיים וגם הבינוניים וגם העמקנים, ובמשנה רק הבינוניים והעמקנים, ובתלמוד רק העמקנים.
.
לדעתי כל העולם העתיק חשב בכלי המחשבה של אריסטו, חומר וצורה וכו'. ורואים את זה להדיא במקרא ועוד יותר בגמרא וברמב"ם. מאז הרמב"ם זה נשכח בעיקרו, ובתקופה שאחרי הנושאי כלים הגדולים, מג"א, ט"ז ש"ך והאחרים, שאצלם עוד אפשר למצוא לימוד כזה, הלימוד הזה נשכח לגמרי, כי עברו לחשוב בכלי המחשבה המערביים המודרניים, שאיתם אי אפשר לרדת להבנת הסוגיא וזה נשאר רק פילפול שיכול להיות מופלא בחריפותו וביושר וחדות המחשבה והסברא, אבל הוא רק על פני השטח של הגמרא ואין שום מפתחות להתקרב להבנה ממשית של התוכן, וזה נעשה פלפול יבש.
רבי חיים משך אחריו חלק כל כך גדול מהעולם הלמדני, וחידש מהלך כל כך חדש וסוחף ומאיר, כי הוא החזיר את כלי המחשבה של אריסטו. הוא וודאי לא למד אריסטו ולא ברור אם למד מורה נבוכים, ולא היה שייך כלל אז לדבר על דברים כאלה בגלוי, לכן הוא המציא שפה חדשה למושגים האריסטוטליים. לצורה הוא קורא חלות או דין, וכו'. הוא אמר על עצמו שהוא לומד רק גמרא עם רמב"ם. למה שלא ילמד רש"י ותוספות ורמב"ן? הם לא פחות גדולים מהרמב"ם. רש"י ואולי גם תוספות נתקבלו במסורת עולם התורה אפילו כיותר גדולים. אלא שהרמב"ם הוא המקור שלו לכלי המחשבה שבאו מאריסטו של חומר וצורה וכו', כי הרמב"ם היה זה שהשתמש בהם בצורה הכי גלויה וברורה.
.
באתר קבוצת לימוד תלמוד (אעתיק את הקישור בסוף), רוב מה שכתב שם הוא לנסות להראות את זה. לקחת קטע של רבי חיים שנראה כמו לומדות מלאכותית ומוזרה וחסרת בסיס של שכל בריא, ולהראות שזה מאוד פשוט וברור ומובן בשכל פשוט שאפשר להסביר לכל נהג מונית, ומשכנע ומאיר, אם אומרים את זה בשפה של אריסטו ומסבירים בהתאם. בקטעים על הרוגוצ'ובר זה אותו דבר, רק שהוא פחות השפיע על עולם התורה ועל הלומדות המקובלת היום.
לדעתי אם כל תלמידי הישיבות היו לומדים אריסטו שלוש שנים כראוי בעיון ומקבלים בסיס בזה, ורבי חיים היה מסביר את חידושיו בשפה הזו באופן גלוי וברור, כך שהמושגים היסודיים ברורים ומיוסדים היטב, היו לומדים ממנו לומדות בריאה ולא מתבלבלים בזה. אבל כיוון שאין זה כך, מלבד כמה מתלמידיו הגדולים, רוב בחורי הישיבות לא היו להם כלים להבין כראוי ועשו מזה מגדלי הבלים פורחים באוויר רחוקים ומרחיקים את האדם משכל בריא ומתוכן סוגיית הגמרא. וכבר החזון צווח על זה מאוד ואמר זה חורבן גמור של עולם התורה.
ממה שלמדתי אצל תלמידי חזון איש, התרשמתי שהם לקחו את דבריו לקיצוניות ולומדים לימוד יבש כמו צנון, בלי שום מקום להסתכלות קצת מעמיקה וקצת סברא וטעם. ובספר שלו בהרבה מקומות יש סברא עמוקה ומתוקה ומאירה.
לטעמי, חוץ מחי' הגר"ח וברכת שמואל, לא מצאתי ספר לומדות שהרגשתי טוב איתו. רק בשנים האחרונות חברותא שלא בא מהעולם הליטאי עזר לי לגלות את תורת הרוגוצ'ובר, ומאז אני חסיד גמור שלו ומרגיש שזהו הלמדנות הכי עמוקה ו"טובה" שיש. רק שאין לו קשר ללמדנות של הישיבות והוא לא בנה שפה אחרת כתחליף לשפה של אריסטו כמו שרבי חיים עשה עם החלות והדין והשני דינים וכיו"ב. והוא משתמש הרבה בשפה של אריסטו עצמו שלקח מהמורה נבוכים ומפרשיו הפילוסופים, כמו נרבוני ואחרים, שלמד בהם הרבה ובקי בכל מילה בהם. אבל הוא לא מלמד את השפה הזו. אצלו היא יסודות מובנים מאליהם, והוא לא חושב בכלל שמי שקורא אותו לא מתמצא בזה. הוא היה שקוע בעולם הפנימי שלו ולא היה מרביץ תורה לרבים כמו רבי חיים. ולכן יצא שם לספריו שאי אפשר להבין ובהרבה מקומות הם דברים תמוהים ומוזרים. ממה שלמדתי בתורתו מצאתי שהוא יותר משכנע ומוצק וברור ומדוייק ובריא ויושב על הקרקע ופשוט ופשטן, אפילו מספר כמו חידושי הרשב"א או כיו"ב. בעיני הוא היחיד מהאחרונים שאני מרגיש שאני יכול לומר עליו בלב שלם שהוא כמו אחד הראשונים.
.
מהתרשמותי התורה כבר לא נמצאת בהיכלי הישיבות (כמובן יש הרבה יחידים יוצאים מהכלל, זו הכללה בלבד), מה שיש שם זה משהו שלא שתול על הקרקע ולא חי. יש כאלה שכותבים כמו מחקר או אנציקלופדיה על דברי הקודמים, מסכמים מה אמר פלוני, ומחשבים את כל השיטות ואוספים שפע מראי מקומות, ולא מחדשים בעצמם שום דבר (הרב וולבה אמר שהיום כבר אין אברכים בכוללים אלא יש שם רק דוקטורים לגמרא). או כל מיני נסיונות עקומים למצוא איך להשתמש בכשרון. או שלומדים להלכה, שזה כמו לימוד של עורך דין, ואפשר למצוא בזה עניין ואולי גם מקצוע. והרוב מסתובבים שם משועממים ומתוסכלים ולא מוצאים את עצמם, ונמצאים שם רק כי הטיפו להם שאוי ואבוי לא ללמוד כל היום ולבטל תורה וזה יגרום לאסונות ומי יחזיק את העולם, וכמה גדול שכרו של מי שלומד כל היום וכו'. וזה במקרה הטוב, שהרי הרוב בכלל נמצאים שם מסיבות הרבה יותר פרוזאיות, הרי אם השווער החשוב קנה דירה והאשה אמרו לה שמקבלת בן תורה כמו שלימדו אותה בבית יעקב, ובחוץ אימת הצבא וההכרח להתפרנס כשאין מקצוע, ויש כבוד המשפחה החשובה (אצלנו לא רוצחים בנות בגלל כבוד המשפחה אלא רק קוברים בנים בעודם חיים), מה יעשה הבן ולא יחטא בלכלות ימיו לריק בכולל. הרי בישיבה הוא כילה ימיו לריק כדי לקבל שווער חשוב ודירה, וכעת שזכה לזה הוא משועבד להמשיך באותו מסלול.
.
.
קבוצת לימוד תלמוד:
https://nirsterntalmud.wordpress.com/

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה לגבי הלימוד הנהוג בישיבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על לגבי הלימוד הנהוג בישיבות

  1. אברהם הגיב:

    אם רוצים לטעום את ההרוגוצ'ובר איזה מאמרים שלך אתה ממליץ לקרא ראשון? אתה כתבת משהו בתורת הרוגוצ'ובר שזה דומה לברכת שמואל המבואר?

  2. nirstern הגיב:

    כל מה שכתבתי נמצא כאן
    https://nirsterntalmud.wordpress.com/
    אני לא יודע להמליץ. אפשר לבחור לפי האורך והנושא. בקטעים הארוכים יש בדרך כלל נושאים נפרדים שאפשר לבחור אחד מהם.

  3. דוד הגיב:

    שלום ניר
    ומה אתה אומר על ר'שמעון שקאפ, ר'משה פיינשטיין (דברות משה) או משנת ר'אהרון קוטלר? הם גם לא השתמשו בכלי המשבה של חומר וצורה וכו'?

    • nirstern הגיב:

      מי אני לחלק ציונים לענקים כאלה.
      זה גם עניין מאוד אישי, אין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ, בע"ז יט א כתוב שלוי ור"ש ברבי למדו אצל רבי, לוי רצה ללמוד משלי ור"ש ברבי רצה תהילים ולמדו תהילים. ולוי פרש מהלימוד. הוא הפסיד ללמוד מפיו של רבי, ומובא שהוא נענש על זה, כתוב שהיה צולע וזה קשור ואכמ"ל.
      מה כל כך נורא אם היה לומד זמן אחד תהילים במקום משלי?
      כך אולי יש ספרים שאנשים מוצאים בהם אור גדול ונבנים מהם ואני לא זוכה לקבל מהם, כי אצלי זה לא ממקום שליבו חפץ. לוי לא היה אומר שתהילים זה לא ספר טוב ולא היה אומר למישהו שלא כדאי ללמוד בו. אע"פ שבעצמו מסר את נפשו לא ללמוד בו. כי זה לפי ליבו של כל אחד.

      לפי עניות דעתי (לא קראתי כעת מה שכתבתי בפנים ואולי אני חוזר על דברים שכבר כתוב שם) רבי חיים הגיע בכוחות עצמו לדרך הלימוד שמשתמשת במושגים של אריסטו. ולא היה בנוי אצלו מערכת מסודרת של מושגי יסוד וכלי מחשבה והקדמות וחינוך מחשבתי. תלמידיו ותלמידי תלמידיו הגדולים עמדו בכוחות עצמם על הדרך, כל אחד לפי מי שהוא, בלי שיכלו להגדיר אותה בצורה ברורה ומסודרת.
      אם תשאל היום למדנים הכי גדולים, שלמדו את כל רבי חיים בעיון גדול ולומדים לפי דרך הלימוד שלו, מה היא דרך הלימוד הזו, במה היא שונה ממה שהיה מקודם, למה יש הרגשה שהוא האיר באור חדש את הלמדנות. מה בדיוק הוא חידש בדרך הלימוד. כמדומני שאין לאף אחד תשובה מסודרת על זה.
      .
      ההבחנה בין ללכת באמת בדרך הלימוד של רבי חיים לבין להמציא שטויות שמצלצלות מאוד דומות לדרך הלימוד של רבי חיים, נתונה לחוש פנימי של יושר שכלי ולב מבין וזכות נפש של הלומד, וזה דורש גם הרבה חריפות ובהירות וחדות ועמקנות וענווה, ואין בזה שום דבר מסודר ומוגדר. הרוב לא ניחנים בכל התכונות האלה, והתרגלו להמציא דברים שמצלצלים בסגנון רבי חיים ואין לבחורים כלים להבחין.
      לדעתי היה עדיף שילמדו בדרך המקובלת שהיתה לפני רבי חיים, פחות עמוקה ומופשטת, מאשר שילמדו בדרך של רבי חיים בלי שיש לזה בסיס כראוי. בגלל שמגביהים עוף בלי מספיק בסיס הכל מתערבב. החזון איש צווח על זה, הוא לא התנגד כלל לדרך של רבי חיים, אדרבה, הוא העריץ את הגרי"ז מאוד. הוא רק ראה שלבחורים צעירים אין כלים להשתמש בזה, אין בסיס, וזה מעיף אותם לעולם של בלבול ודמיונות, ומשחית גם מצד של מידות ויר"ש וכו'.

      גדולים כמו שהזכרת הרבה מהם נשארו גם עם דרך הלימוד שהיתה לפני רבי חיים, וסיגלו במידה זו או אחרת מהעיון של רבי חיים, כי אין שום הגדרה מה בעצם ההבדל שחידש רבי חיים. יש תחושה שיש בזה אור חדש וגדול, אבל לא ברור מה הוא, אז לא כל אחד הולך עם זה בקיצוניות כמו רבי ברוך בער. רבי ברוך בער אמר שלפני שלמד אצל רבי חיים היה יכול למלא קרונות רכבת בחידושים יפים. והוא ביטל לגמרי את כל זה, וצמצם עצמו מאוד ללמוד באופן נקי בדיוק לפי דרך רבי חיים, ומסר נפשו על זה, וישב לפני רבי חיים והגרי"ז כמו ילד קטן ושאל על כל דבר וביטל דעתו מאוד. ואמר שהיה מוכרח לעשן מעוצם המאמץ הנפשי של הביטול. ודיקדק בכל מילה שרבי חיים אמר, וביטל כל דבר שהיה לו ספק אם הוא כפי דרכו של רבי חיים. לא כל תלמיד של רבי חיים עשה כך, דווקא בגלל שהם היו גדולים מאוד בזכות עצמם.
      .
      .
      אחרי שלמדתי בספרי אריסטו במשך תקופה, ראיתי שאותה דרך עצמה נמצאת אצלו, אבל בהבדל מרבי חיים הוא מגדיר אותה מאוד ברור, דבר דבור על אופניו. אצלו יש לזה סדר והקדמות ואפשר ללמוד בצורה מסודרת ושיטתית ולהגדיר בדיוק למה מהלך המחשבה הוא דווקא כך ולא אחרת וכו'. הרמב"ם כתב את הרמב"ם שעליו נכתב חידושי רבי חיים הלוי, ובכל זאת כשהרמב"ם אומר במורה נבוכים לתלמידו שהיה למדן בתורה, מה ההקדמות שצריך להגיע לפנימיות התורה שמלמד במורה נבוכים, הוא אומר שההקדמות הן לימוד דברי אריסטו ולא אומר שהן לימוד הגמרא עם רמב"ם.

      בשלב מסויים בחיי הגעתי להכרה שמה שאני באמת רוצה זה ללמוד את המורה נבוכים. (ממש כעת כתבתי למישהו על זה, אעביר לך את זה במייל). לשם כך הייתי זקוק להבין בצורה ברורה יותר את דרך העיון שיש ברבי חיים, וכשלמדתי את זה מאריסטו הרגשתי שזה הרבה יותר ברור ומאיר. גם בלימוד גמרא זה הוסיף לי הרבה מאוד. כך שאחרי אריסטו אפילו רבי חיים עצמו לא הספיק לי, וכל שכן תלמידים שלו שוודאי שיש בדבריהם הרבה מהדרך שלו והרבה אור גדול והרבה מהחכמה שלהם בעצמם, ובכל זאת זה פחות בהיר מרבי חיים בעצמו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s