על אריסטו לפי המורה נבוכים. על מה שמיוחס לאריסטו כפירה בבריאה, ברצון האלהי ובהשגחה

 

משנה חגיגה ב' א':

"אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים. ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו."

בפירוש המשנה של הרמב"ם כותב שם:

"ושמע ממני מה שנתבאר לי לפי מחשבתי ממה שראיתי מדברי החכמים. והוא שהם מבינים ב"מעשה בראשית" – החכמה הטבעית, וההעמקה בהתחלות המציאות. ורוצים ב"מעשה מרכבה" חכמת אלהית שהוא הדבור בכל המציאות ובמציאות הבורא בידיעתו ותאריו וחיוב כל הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם ומה שיהיה אחר המיתה ולפי שגדלו אלו החכמות השתים הטבעית והאלהית וראוי להם להיותם גדולות ומנעו מללמדם כשאר החכמות הלמודיות."

פירוש המשנה נכתב בערבית ותורגם. במילים "החכמה הטבעית", ו"החכמה האלהית", הרמב"ם משתמש במילים ערביות שהן מונח שפירושו ידוע בלי כל ספק לכל מי שבקי מעט בעניינים אלה. "החכמה הטבעית" הוא השם המקובל של ספר הפיזיקה של אריסטו, ו"החכמה האלהית" היינו ספר המטאפיזיקה של אריסטו. ואין מי שחולק על פירוש זה, והוא פשוט לגמרי.

.

בפתיחת מורה הנבוכים כתב הרמב"ם:

"המאמר הזה, עניינו הראשון לבאר ענייני שמות באו בספרי הנבואה."

ואחר כך שם:

"ובכלל המאמר הזה כוונה שניה, והוא ביאור משלים סתומים מאוד שבאו בספרי הנביאים ולא פורש שהם משל."

ואז הוא חוזר שם בפתיחה על דבריו בפירוש המשנה:

"וכבר ביארנו בחיבורינו התלמודיים כללים מזה העניין, והעירונו על עניינים רבים. וזכרנו בהם שמעשה בראשית הוא חכמת הטבע [הפיזיקה של אריסטו], ומעשה מרכבה הוא חכמת האלהות [המטאפיזיקה של אריסטו]. ובארנו אומרם: "ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו… מוסרים לו ראשי פרקים" (חגיגה יא, ב)."

ובהקדמת חלק ג' כתב הרמב"ם:

"הנה בארנו פעמים רבות שעיקר הכונה היה בזה המאמר, לבאר מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה".

וזהו משום שביאור השמות והמשלים שבתורה הוא ביאור מעשה בראשית ומעשה מרכבה.

הרמב"ם כולל את כל זה במה שכתב בהתחלת הפתיחה:

"כי עניין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת."

.

.

הוא כותב שם שתנאי הכרחי להבין את חכמת התורה על האמת הוא:

"אבל המאמר הזה דברי בו עם מי שנתפלסף, כמו שזכרתי, וידע חכמות אמתיות"

.

במורה נבוכים חלק ב' פרק י"א הוא כותב, ויש לעיין היטב בלשון זה ולדקדק בו כי הוא יסוד גדול ועצום:

"ואלו הענינים כולם [הכוונה לכל העניינים שדן בהם בפרק זה לעיל וכן בפרקים שלפניו, והם עיקרי תורת אריסטו, שהביאם בשמו] כבר בארנו שאינם סותרים דבר ממה שזכרוהו נביאינו וחכמי תורתנו כי אומתנו – אומה חכמה שלמה כמו שבאר ית' על ידי האדון אשר השלימנו ואמר "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". אך כאשר אבדו טובותינו רשעי האומות הסכלות ואבדו חכמותינו וחיבורינו והמיתו חכמינו עד ששבנו סכלים כמו שיעדנו רע בעונותינו ואמר; "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" והתערבנו בהם ונעתקו אלינו דעותיהם כמו שנעתקו אלינו מדותיהם ופעולותיהם כמו שאמר בדמין המעשים "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" כן אמר בהעתק דעות הסכלים אלינו "ובילדי נכרים ישפיקו" תרגמו יונתן בן עוזיאל "ובנימוסי עממיא יהכון". וכאשר גדלנו על מנהג דעות הסכלים שבו אלו הענינים הפילוסופיים כאילו הם נכרים מתורתנו כזרותם מדעות הסכלים – ואין הענין כן:"

.

הרמב"ם מדבר על מסורת התורה, כל עולם התורה ותלמידי החכמים בזמנו. הוא אומר שחכמת התורה והחיבורים שלה אבדו לגמרי, ומה שאנו מכנים חכמת התורה זהו דעות רשעי האומות הסכלים שנעתקו אלינו, וזה לא חכמת התורה כלל ועיקר.

ואומר שהעניינים הפילוסופיים, שהם חכמת אריסטו (שהרי הקטע מתחיל מהתייחסות לאריסטו שאותו הוא ציטט כל הפרקים לעיל ובתחילת פרק זה), הם זרים רק לדעות רשעי האומות הסכלים, ואינם זרים לתורתנו. ומי שחושב שהם זרים לתורתנו, זהו בגלל שאינו יודע מה היא תורתנו והוא אוחז בדעות רשעי האומות הסכלים (גדלנו על מנהג דעות הסכלים) וחושב בטעות שהדעות של אותם סכלים רשעים זוהי חכמת תורתנו.

.

ברור שהרמב"ם לא מדבר כאן על חכמת התורה בפירוש סוגיות התלמוד ופסיקת ההלכה. הוא הרי מכבד עד מאוד את הרי"ף והר"י מיגאש וגם לראב"ד התייחס בכבוד וגם לגאונים ולעוד חכמי הלכה כמו שרואים מתשובותיו, ולא סבר כלל שחכמה זו אבדה, והרי החיבור החשוב שלה, התלמוד, לא אבד.

אלא פשוט שהוא מדבר כאן על חכמת פנימיות התורה, שבה עיסוקו במורה נבוכים.

(אותם רשעי האומות הסכלים, שאנחנו גדלים לפי מנהג דעותיהם, אלה מי שמכונים המדברים, או הכלאם, או המותכלמין. הם אלה שאוחזים בשיטת הקנאות הדתית, של אמונה שהיא "מעל השכל" ובלי שכל, ובנויה על דמיון, ועוקרת את האדם מאנושיותו כיוון שעוקרת אותו משכלו ואחריותו העצמית ומחשבתו העצמאית ובחירתו החופשית, ושכלו הוא צלם אלהים שבו ומה שהופך אותו לאדם. והוא הופך לבהמה שמונהגת ביד המנהיגים בלי דעה משלה. וכמו שכבר הארכתי בזה במק"א. וכידוע שזה המנהג העיקרי של הדעות בעמנו כבר דורות ארוכים, כמו שהוא גם השתלט על האומות האחרות, ואין הבדל).

.

.

מה שהספר נקרא מורה נבוכים, יש שחושבים שהכוונה שיש אנשים שהתקלקלו בלימודי פילוסופיה שמרחיקים מאמונת התורה הפשוטה האמיתית, והרמב"ם מורה להם את הדרך איך לא לנטוש את התורה וליישב אותה באופן שלא תסתור לגמרי את דברי הפילוסופים (אלא רק בשאלת קידוש העולם והשגחה).

אמנם הכוונה האמיתית של הרמב"ם היא שמי שלמד פילוסופיה, כלומר אריסטו (שאצל הרמב"ם הוא הפילוסוף השלם), הגיע לידיעת החכמה הפנימית האמיתית של התורה. וזה לא מתיישב לו עם פשטי התורה. וספר המורה נבוכים בא ליישב את פשטי התורה עם התוכן של הפילוסופיה של אריסטו.

כשהרמב"ם כותב בפתיחת בהקדמת חלק ג': "הנה בארנו פעמים רבות שעיקר הכונה היה בזה המאמר, לבאר מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה", והרי כבר אמר שמעשה בראשית הוא הפיזיקה של אריסטו ומעשה מרכבה הוא המטאפיזיקה, עולה לנו שכתוב כאן שהרמב"ם בא לבאר את מה שניתן לבאר מהפיזיקה של אריסטו ומהמטאפיזיקה של אריסטו.

הביאור של הרמב"ם על אריסטו לא בא לעזור לנו לקרוא אותו ולהבין את רעיונותיו. הרי רואים שהרמב"ם לא עוסק בזה. אלא הביאור בא ליישב את דברי אריסטו עם הפסוקים ומאמרי חז"ל ולהראות שהם עולים בקנה אחד. אריסטו היא חכמת פנימיות התורה, הרמב"ם בא לבאר שפשט התורה ופנימיות התורה הם דבר אחד. תפוחי זהב במשכיות כסף.

כיוון שפנימיות התורה אבדה מאיתנו ואבדו החיבורים שהיו לנו במקצוע זה של התורה, והחכמה נשארה רק אצל אריסטו, ואריסטו לא עסק כלל בחלק הפשט של התורה, לכן חל פירוד בין פנימיות התורה לפשט שלה. הרמב"ם בא לאחות את הפירוד הזה.

כך יש לקרוא את לשונו בפתיחת המורה נבוכים:

"ואין הכוונה במאמר הזה להבינם כולם להמון, ולא למתחילים בעיון [שהרי פנימיות התורה לא מיועדת לאלה] ולא ללמד מי שלא יעיין רק בחכמת התורה, רצוני לומר תלמודה [לפי המילים שממשיכות משפט זה מבואר שהכוונה כאן דווקא לחלק הפשט שבתורה. והוא אומר כאן שאינו פונה למי שמעוניין רק בחלק הפשט של התורה]; כי עניין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת.

אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת, שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ובמידותיו, ועיין בחכמת הפילוסופים וידע ענייניהם, ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו, והציקוהו פשטי התורה. ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו, מענייני השמות ההם המשתתפים או המושאלים או המסופקים, ונשאר במבוכה ובהלה. אם שימשך אחרי שכלו וישליך מה שידעהו מהשמות ההם ויחשוב שהוא השליך פינות התורה, או שיישאר עם מה שהבינו מהם ולא ימשך אחר שכלו, אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו. ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתו, ויישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות, והוא מפניהם בפחד וכובד ולא יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה."

מבואר כאן שמי שנשאר עם פינות התורה ופשטי התורה ומה שכתוב בתורה, ובגלל אמונתו בזה השליך את מה ששכלו הבין בלימוד הפילוסופיה, אדם זה: " הביא עליו הפסד ונזק בתורתו, ויישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות".

מבואר כאן שזה לא מצב של בדיעבד שיש אנשים ש"התקלקלו" בגלל הפילוסופיה והרמב"ם מנסה "להציל" אותם. אם זה היה כך הוא היה שמח שהם עזבו את הפילוסופיה ודבקו בפשט מה שכתבו בתורה באמונה תמימה ופשוטה. אלא לפי הרמב"ם מבואר כאן בפירוש שמי שמבין את התורה כפשוטה בתמימות ואמונה שלמה, הוא מביא על עצמו הפסד ונזק בתורתו והוא נשאר עם דמיון בלבד.

אלא לפי הרמב"ם צריך ללמוד פילוסופיה ובלי זה אין אמונה בתורה באופן אמיתי שאינו רק דמיונות, ואין הבנת התורה בפנימיותה ואמיתה. רק שצריך שפשטי התורה יהיו מיושבים עם אותה חכמה של פנימיות התורה, שהיא הפילוסופיה של אריסטו, ויאירו אותה ולא יספרו לה. ולעבודה הזו מוקדש הספר מורה נבוכים. והוא לא בא לרפא מקולקלים (ואז נאמר שעדיף להיות לא מקולקל ולהישאר עם הקריאה הפשוטה בתורה באמונה תמימה ולא להצטרך לרפואות) אלא לפי לשונו של הרמב"ם: "כי עניין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת".

.

.

.

(וכך כתב הרמ"א בעל הגהות שלחן ערוך (שהיה ידוע כמקובל גדול) בספרו תורת העולה, חלק ג' פרק ד':

"תורת העולה חלק ג' פרק ד':

כי בעוונו' הדור, נתמעט כל כך, שלא ראיתי מימי איש מקובל, יודע הדבר על בוריו מצד הקבלה האמתי', ורבים מהמון עם, כל אחר קופץ ללמוד ענין הקבלה, כי היא תאוה לעינים, ובפרט בדברי האחרונים אשר גלו דבריהם בספריהם בביאור, וכל שכן בזמן הזה שנדפסו ספרי הקבלה כמו הזוה״ר, והר״׳קנט, ושערי אורה; אשר כל מעיין מתבונן בהם, והכל הוא מבואר לדעת המעיין בהם, אף על פי שדבריהם אינן מובנין על פי האמת, מאחר שאין מקובל מפי מקובל, ולא זה בלבד שהמשכילים יבינו בה, אלא אפילו בעלי בתים, שאינן יודעין בין ימינם לשמאלם, בחשיכה יתהלכו, אינן יודעין לפרש סדרה או פרשה בפירש רש״י, קופצין ללמוד קבלה, וכל זה גורם להם שהדור יתום בעוונות נתמעט כל כך, שאסטרא בלגיני קשקש קריא , וכל אחד שראה בה מעט מתפאר בה ודורש ברבים, ועתיד ליתן את הדין,

עמ' י"ב ב:

אך באתי בפרק זה, להסיר המבוכות הנופלים בדברי הקבלה, ואומר, כי לפי מה שנתבאר ידוע כי דרכי הקבלה, הן בעצמן דרכי הפילוסופים האמתיים המאמינים, וכמו, שכל מה שחקרו והוציאו הפילוסופים מעיוניהם המופתיים, שהשם יתעלה נמצא, ושהוא אחד, ושאינו גוף, ולא כח בגוף, שהוא תכלית פילוסופיא אלהית, קבלו ישראל במתן תורה מפי הגבורה,

ועיין שם בעמ' י"ב א' שהביא את אריסטו בשמו לבאר עניין שמות הקדושים וכן שם בעמ' ב' את אפלטון בקראטילוס.

ועיין שם דף י"ג ב' שהביא שחכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיה.

וזהו כדבריו בשו"ע יו"ד הלכות ת"ת רמ"ו ס"ס ד'. ומה שהשיג שם הגר"א (למי שסבור שזה לא מזוייף, ויש הרבה שאומרים שדברי הגר"א כאן מזוייפים), זהו משום שהגר"א היה יכול להבין חכמת הקבלה גם בלא הפילוסופיה ולא הוצרך לרדת לחקר עמקה ופנימיותה של הפילוסופיה, שאין בה שום מעלה ותוספת יותר ממה שיש בקבלה, ואדרבא, בלי ספק בקבלה יש הרבה יותר. רק שהקבלה לא יכולה להיות מובנת ללא הפילוסופיה)

.

.

הרמב"ם כותב במורה נבוכים שאריסטו סבר שהעולם קדמון (ושאפלטון סבר שהחומר הראשון קדמון). וכן שלפי אריסטו אין לבורא רצון חפשי וכוונה, אלא הוא בורא את העולם בדרך של הכרח שכלי (עי' מו"נ ב' כ', כ"ה ועוד).

מאוד קשה להבין איך יתכן שמי שדבריו הם הם חכמת פנימיות התורה, יחלוק באופן כזה על היסודות שהם עיקרי התורה. הרי ביסודות אלה תלוי הכל. אין שום התחלה לחכמת פנימיות התורה בלי השגחה ורצון חופשי. הכל אינו עוסק אלא רק בפרטים של הרצון האלוהי שהוא חופשי וחי.

באמת יש כאן עניין ששייך לכבוד מלכים הסתר דבר.

בביאורי על כתבי אריסטו, הארכתי בכמה מקומות להוכיח באריכות בלי ספק ובבהירות רבה מתוך לשונות של אריסטו עצמו, ועיון בכוונה ובתוכן של דבריו, שהוא סבר שהעולם נברא בדיוק כמו שהרמב"ם מפרש זאת.

גם לפי הרמב"ם אי אפשר לפרש שהעולם נברא בנקודה מסויימת בזמן. שהרי הרמב"ם כותב שהזמן נברא עם בריאת העולם, ולפני קיום העולם לא היה גם זמן. איננו יכולים לצייר זאת בהשגתנו כלל. מיד אנחנו מציירים שלפני בריאת העולם היה זמן שבו אפילו זמן לא היה. המושג "לפני" כבר מחייב אותנו לחשוב על זמן. כלומר איננו יכולים לתפוש בשכל שלזמן יש התחלה. העולם קיים תמיד, כי העולם קיים מתחילת הזמן. אלא העולם נברא כל רגע ורגע כיוון שאין לו מציאות מצד עצמו כי הוא רק אפשרי מציאות ולא מוכרח מציאות, וכמו שכתב המורה נבוכים ב' א'. וזהו לקוח מדברי אריסטו וכמו שהמורה בעצמו כתב שזה עיון של אריסטו.

וראיה לזה שבפרק א' מהלכות יסודי התורה כתב:

"המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף."

והרי כאן לא אמר מאומה על כך שמביא הוכחות לקיום הבורא לפי שיטת אריסטו. ובמורה נבוכים ב' א' ביאר שמה שהבורא מסובב את הגלגל בכח שאין לו קץ זה רק לשיטת אריסטו שהעולם קדמון וקיים זמן בלי קץ.

אלא וודאי מהמבט של 'בתוך הזמן' אי אפשר שיהיה לזמן התחלה. ומה שיש לזמן התחלה זהו מהמבט של 'מעל הזמן', שהזמן נברא מהמקור העליון שהוא מעל הזמן, והוא נברא לא בנקודת זמן מסויימת אלא כל רגע ורגע, או יותר מדוייק, מחוץ לגדרי זמן כל עיקר.

.

באגרת לאבן תיבון כתב:

"ספרי אריסטו תלמידו הם שיספיקו על כל מה שחבר לפניהם, ודעתו, דעת אריסטו, היא תכלית דעת האדם, מלבד מי שנשפע עליהם השפע האלהי עד שישיגו אל מעלת הנבואה אשר אין מעלה למעלה ממנה"

בוודאי לא ניתן לכתבו כך על מי שכופר בחידוש העולם וברצון אלוהי והשגחה.

.

באגרת לרבי חסדאי מאלכסנדריה כתב:

“כתות הראשונים שלפני אפלטון כפרו באלוה יתברך והביאו ראיות שהעולם ישן ואין לגלגל מנהיג”

ומבואר שאריסטו עצמו לא כפר בחידוש העולם ובהשגחה. אמנם אגרת זו יש בה מקום ספק אם היא מהרמב"ם בעצמו.

.

כאן כתבתי רק רמז קצר עד מאוד להצביע על הכיוון הכללי של העניין. בביאור על דברי אריסטו הארכתי בזה הרבה, ועסקתי הרבה בקושיות הרבות שמתעוררות מכח זה ובביאור כל העניין על בוריו והבאתי את לשונות אריסטו עצמו בזה ודקדקתי בהן. לא ריכזתי את הדיון במקום אחד, כי זה נוגע להרבה יסודות עמוקים וגדולים בתורת אריסטו, בהבנת הזמן והתנועה והסיבה והמניע הראשון והנצח ועוד הרבה עניינים, ואי אפשר לבודד את הסוגיא הזו משאר העניינים, כי היא שייכת בכולם.

.

עוד לא השלמתי את הביאור על זה. ובעניין של השגחה כתבתי רק מעט ועדיין לא הארכתי כל הצורך. אבל פשוט שגם בעניין ההשגחה דעת אריסטו לא שונה משל הרמב"ם. קצת רמז לזה מה שכתב המו"נ ב' כ' על אריסטו: "אלא שהוא [אריסטו] לא יאמין עם זה שחיוב מציאות העולם מהבורא – רצוני לומר מהסבה הראשונה – כהתחיב הצל מהגוף או התחיב החום מהאש או התחיב האור מהשמש – כמו שיאמר עליו מי שלא יבין דבריו."

ורמז לנו כאן שההבנה המקובלת באריסטו בעניין זה אינה ההבנה הנכונה.

.

הטעם שהרמב"ם תולה באריסטו את השיטה של קדמות העולם וחוסר רצון חופשי והשגחה מצד הבורא, הוא משום שכך היה כבר מפורסם בעולם בזמנו שהיא שיטת אריסטו (בעיקר ע"י אבן רושד שהיה כעשר שנים מבוגר מהרמב"ם ונחשב כגדול שבחכמי דורו וכפרשן המדוייק ביותר של אריסטו. אמנם אלפראבי ואבן סינא רמזו כשיטת הרמב"ם), והוא רצה להתמודד עם השיטה הזו, יהא מי שאמרה. בזמן הרמב"ם רוב המשכילים מישראל ומהאומות היו לומדים את אריסטו, והבינו אותו כפי דעתם (בעיקר על פי אבן רושד). ואם הרמב"ם היה אומר שאריסטו הוא הוא חכמת פנימיות התורה מייד היו כל אלה סבורים שהם כבר ירדו לחכמת פנימיות התורה. ובאמת דברי אריסטו עמוקים מאוד, ויש בהם הרבה הסתרה ועומק ופנימיות, ולא בקריאה שטחית יורדים לסוף דעתו. וכמו שהארכתי להראות בביאור עליו. ולכן כל זה נשאר ברמזים מוצנעים.

וכן אריסטו עצמו נהג כך ביחס לאפלטון רבו, וכמו שהוכחתי מלשונו, שהצניע את תורת אפלטון לאמיתה ותלה בו דברים חיצוניים כפי דעת ההמון בזמנו. עד שטעו כל החוקרים לחשוב שאריסטו חולק על אפלטון. וכבר כתב אלפראבי שאין ביניהם מחלוקת. וביארתי בע"ה גם עניין זה על בוריו.

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה על אריסטו לפי המורה נבוכים. על מה שמיוחס לאריסטו כפירה בבריאה, ברצון האלהי ובהשגחה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על על אריסטו לפי המורה נבוכים. על מה שמיוחס לאריסטו כפירה בבריאה, ברצון האלהי ובהשגחה

  1. מם80 הגיב:

    לאא-לאט. לענ"ד מוטב שראשית-כל תגדיר מה זה טבע לפי אריסטו או לאיזה הוראות הוא התכוון כשהשתמש במלה פיזיס, מה זה טבע לפי אפלטון, מה היחס בין הטבע לפי אריסטו לטבע לפי אפלטון, ובין הטבע לפי אפלטון ואריסטו לטבע אצל המשוררים והפילוסופים היוונים שקדמו להם. אח"כ נסה למצוא מקבילות למחשבות של אריסטו אצל חז"ל ובמקרא, ועמוד על ההבדלים ביניהם. נראה לי שהדברים שכתבת בביאור "טבע" בכיוון נכון, אלא שדורשים דיוק והעמקה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s