בעניין נס לפי הרמב"ם, ובענין החכם וההמון.

עוד מכתב בעניינים שייכים לזה:
בעניין מה שכתב הרמב"ם על ההמון. ובעניין הניסים.


.
כל מה שקיים יש לו שכל לפי מה שהוא.
גם בשר שמרגיש שקר או חם זה שכל עיוני שלו. שכל עיוני זה מלשון עין. השכל של פלפול וחריפות ומילים זה שכל דברי, מלשון דיבור.

גם אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה זה כפשוטו, כמ"ש קורות ביתו של אדם כו׳.

מ"ש במורה ואריסטו שבדומם אין חיים, זה רק שאין כח הזן, שאוכל וגדל. וגם אין בחירה חופשית (לגלגלים יש בחירה, רק הם תמיד יבחרו נכון כי אין יצר.)
אצל אברהם דוקא כליותיו נעשו לו כו׳

אם תרצה ראיות לזה יש, רק שיקח לי זמן. כעת אני רק עם הטלפון.

הציבור זה גוף חי אחד. אם יש מי שמשיג בשכל כראוי הוא בעצמו מתמלא חיות ונעשה לב של הגוף, והגוף מזה מתמלא חיים ואז נעשה פשוט לכל אדם מתוך עצמו שפלוני הוא הלב ובו אני רוצה לדבוק. זה גם השגה של שכל עיוני. כליותיו אומרות לו. לא בגלל שאומרים לו תאמין ברב פלוני מכח אמונה עיוורת בלי שאתה מבין.

כמו למשל מעשה דר"א בן דורדיא בע"ז י"ז.
זה לא היה מכח עיון שכלי למדני ופילוסופי. הוא היה איש פשוט והמוני. אבל זה היה מתוך עצמו. השגה שלו ומידיעה שלו עצמית וברורה. לא שאמרו לו מבחוץ תאמין במשהו. הוא השיג משהו בגשמיות שלו כי נגע בקצה הריחוק והחושך, ומזה השיג שזה חדלון, בהשגה של הגוף אבל זה גם שכל. ונקרא רבי כמו רבי יהודה הנשיא, כי זה גם תורה.
אבל בכל זאת ר"א בן דורדיא ודכוותיה אע"פ שהוא רבי לא די לנו בהם בלי חכמי התורה הלמדנים. אבל צירוף זה וזה ביחד הוא הציבור החי. וזה הכוונה בצירוף החכם וההמון שהרמב"ם מדבר.

נכון שיש טועים. גם בין הלמדנים ובוודאי יש מההמון שפשוט אצלם מעומק כליותיהם בהשגה פנימית שאיזה בבא רנטגן כלשהו הוא צדיק הדור. אם יש חכם אמיתי ישר וגדול, הוא משפיע לתקן את זה, כמו לב שמשפיע על גוף. וכבר טעו אחרי קורח והמרגלים והעגל והתלוננו על משה. העולם הזה כמו אכסדרא פתוחה ואין מעקה ואין מה שמונע מליפול.

 

ראש ישיבה חשוב סיפר לי לפני שנים רבות ששמע ברדיו, שהיתה אשה שהיתה עובדת כמנקה בבנק ישראל, ובערב כולם הלכו והיא נשארה לבד, ושכחו ערימה של כסף שהיה צריך לגרוס. ואם היתה לוקחת אף אחד לא היה יודע ולא חסר ולא ניזוק. והיא החזירה ושאלו למה, והשיבה: זה לא שלי.
זה לא אמונה ולא דמיון אלא שכל עיוני. שכל שרואה את המושכלות כמו עין.
החזו"א אמר שהכרעת הלכה היא אחרי שכל הקושיות מתורצות וכל החשבונות נעשו. ואם זו מחלוקת ראשונים וודאי לכל שיטה הכל מיושב. ואז הדיין מתבונן באובנתא דליבא ומכריע. מאותו מקום בדיוק שאותה מנקה ידעה לא לקחת את הכסף. זה השכל האמיתי. מזה אפשר להתחבר ללב שהוא החכם הגדול ולצאת מקיום נפרד לקיום של כאיש אחד בלב אחד.
זה גופא הגלות שאין לנו את האחדות הזו והכל מפורד ולא מדברים באותה שפה ועדרים עדרים ואין תוכחה. וכל דברינו הם הלכתא למשיחא שכשיבוא נדע בשכל עיוני מתוך הכליות שלנו שהוא הלב, וכמ"ש אין לך קץ מגולה מזה.

.
.
לגבי תהילים (שכתוב שקר הסוס לתשועה. ומשמע לכאורה שצריך לייחל לנס ולא להסתכל לפי דרך הטבע)
הרמב"ם מודה בניסים ושם את הנס ביג עיקרים. עוה"ב הוא בלי גוף. ולמה צריך תחיית המתים בגופם אם גופם רק חסרון ואח"כ ימותו כדי להגיע לשלמות?. אלא משום שזה נס. ואומר מצד שני שלוחות הברית זה טבע. א שיינע טבע.

יש סופר אומן שיודע לכתוב סיפור באופן שהסיפור ממש גורם להרגיש שזה במציאות. כי הכל לגמרי לפי הטבע, גם הפסיכולוגיה, כל כוחות הנפש, המניעים של הדמויות. הכל טבעי ממש, לכן אנחנו מאמינם לבדיה שהוא כותב. אם יש דמויות כך וכך, ומצב כך וכך, לפי הטבע זה יוביל שיקרה א׳. אבל הסופר יכול לספר שקרה ב׳ או ג׳ או ד׳ כחפצו החופשי, ולגלגל ולטוות את מהלך הסיפור שיהיה לגמרי לפי הטבע. מה שנקרא סיפור אמין. שמאמינים לו כי הוא הגיוני וטבעי. הרמב"ם מתנגד רק לכך שהנס עוקר אותנו מהטבע, אבל לא לנס עצמו. התהילים מלמד שהבורא שולט בטבע, והרמב"ם מסביר בנוסף שזה מבפנים של הטבע, מתוך דרך הטבע גופא, בכלי הטבע. כמו שבדעת תבונות מסביר על שני מהלכי השגחה שמתנהלים ביחד.
אם לפי הרמב"ם לוחות הברית הם טבע, גם מה שפתאום הסוסים יהפכו לעכברים הוא טבע. הכוונה להרחיב את השכל שמשיג את הטבע שיבין שגם זה בכלל הטבע. לא שנבטל את השכל (שכל מהותו היא לחשוב לפי הטבע, החוקיות, הלוגיקה) ונתמסר לדמיון. אלא שנגדיל את היקף מה שהשכל משיג.
.
.
.
מכתב נוסף כהמשך:
מבחינתי אני סקרן לגבי עניינים כלליים וזה מעניין, כמו שלקרוא עיתון זה מעניין. אבל אני משתדל לשמור על הידיעה שזה הבל וביטול תורה ועיסוק שלא מביא שום טוב.

יש בורא שהוא מנהל את העולם והוא אחראי על כל מה שקורה וידו לא תקצר והוא יודע בדיוק כל דבר למה זה קורה, והוא לא צריך שום עזרה ממני ואין שום שייכות שאבין משהו על הדרך שהוא מנהל את ענייני עולמו.
הדבר היחיד שהבורא הטיל עלי, הוא רק אחריות על עצמי ולכל היותר אולי קצת להשפיע על בני ביתי. ממילא רק על זה יש שייכות כלשהי שיש לי סיכוי אולי להבין משהו, וכולי האי ואולי.

מנקודת המבט של עצמי, רק כדי לחשוב על תיקון עצמי, אני מנסה להסתכל אם שייך שאראה שיש קהילה כלשהי שאני אישית ארגיש שהיא עוזרת לי ליישר ותקן את עצמי. כרגע אני לא רואה שיש דבר כזה, אז אני מנסה לעשות מה שאני יכול בלי זה, למרות שזה מאוד קשה.

בחיים האישיים שלי אני משתדל עד כמה שאפשר, שתהיה משמעות רק לאנשים פרטיים ולא לציבור משום סוג, ולא לחכמים והמון או כל דבר כזה. לא מצאתי אף אדם מסויים פרטי שאני מכיר אותו אישית, שאני ממש יכול לומר עליו שהוא בגדר "המון" ואין לו מחשבה עצמית. גם לא מצאתי מישהו, ובוודאי לא אני, שהוא כולו חכמה ושכל עיוני ומחשבה עצמאית.

כתוב שיש קהילה ויש כלל ישראל, ויש חכמים ויש המון, ואדם לשם תיקונו העצמי צריך להיות חלק מזה ולדבוק בזה. חרב על הבדים ונואלו, וכל הפורש מדרכי ציבור והרבה כיו"ב. כיוון שאני לא מוצא קהילה או בית מדרש שמתאימים ומעילים לי (אולי יש אחרים שלהם יש דבר כזה), אני מתרץ לעצמי שאולי זה בגלל הגלות. אבל באופן כללי איך אפשר לדעת משהו על הגלות, מה היא גורמת, באיזה שלב שלה אנחנו (הרי מה שכתבו ששת אלפי שנה הוא על דרך אגדתא וסוד, וכמו ששת ימי בראשית, ואין שום וודאות שזה כפשוטו ושבאמת אנחנו קרובים לסוף הגלות. ובנוסח י"ג עיקרים שהוא בסידור (ומה שנכנס לסידור בוודאי הוא לא בחינם) נאמר שצריך להחזיק במחשבה שיש אפשרות שיתמהמה, שהרי אומרים "ואע"פ שיתמהמה". כל העניינים של גלות וגאולה וציבור והיסטוריה וכל כיו"ב, לא נראה לי שאלה סוגיות בתורה אלא סתם מחשבות בעלמא, ולא רואה בהם הרבה תועלת. גם החלקים בתורה שעוסקים בזה, בתנ"ך אולי, זה ללמוד על מה שכבר היה בעבר לפי ההסבר של התנ"ך או נביאים או חז"ל, וללמוד לימוד אישי על מה ששייך לי אישית. למשל אם מספרים לי על משהו כללי של היסטוריה וציבור למה חרב בית המקדש, ואני לומד שזה בגלל קמצא ובר קמצא, אני יכול ללמוד לעצמי אישית להתבונן במידה הרעה הזו. אבל ללמוד משם על ענייני ציבור וגלות וגאולה וכיו"ב, לענ"ד כיוון שזה לא המצוות שלנו למה לנו ללמוד על זה וגם לא מסתבר שניתן לנו באמת להגיע לידיעה של ממש בזה.

לכן כל מה שכתוב ברמב"ם על ההמון והחכם, אני מנסה לקחת מזה לימוד לאיש ההמוני שבתוכי, ולאיש החכם שאני מנסה אולי למצוא בתוכי גם קצת, וליחסים ביניהם שבתוך עצמי.
.
.
לגבי שקר הסוס. בוודאי אתה צודק שזה הרבה יותר משמע כמו שיטת המדברים. רק שאצל הרמב"ם זה לא שתי שיטות שאפשר להביא סייעתא לכאן ולכאן, אלא מראש כיסוד של התורה פשוט אצלו ששיטת המדברים ליתא כל עיקר. גם אם נביא פסוקים מפורשים כחול הים ובת קול ומעמד הר סיני שלם שאומרים כשיטת המדברים, הרמב"ם יאמר שלא נעזוב יסוד שיש בידינו בגלל פסוקים שאיננו מבינים אותם, אלא נשאיר את הפסוקים בצריך עיון. זה כמו שיש מאות פסוקים מפורשים שלבורא יש גוף או רגשות אנושיים וכיו"ב. והרמב"ם מיישב מה שאפשר, ואם יהיה פסוק שאינו יודע ליישב הוא יישאר בצריך עיון ולא יאמר שהוא מקבל שיש לבורא גוף.

אבל באמת אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מהפסוקים האלה לשיטת הרמב"ם, שהשיטה שלו על טבע ונס יותר עמוקה ממה שנדמה.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעניין נס לפי הרמב"ם, ובענין החכם וההמון.. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על בעניין נס לפי הרמב"ם, ובענין החכם וההמון.

  1. Georgvon1 הגיב:

    מי כתב המכתבים פה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s