על חרדים וחילונים, מי מקיים יותר מצוות

מתוך מכתב:
הכותב ציין למאמרו של הרב יואל בן נון כאן:
https://www.bmj.org.il/assets/files/1261294402566.pdf
.
.

מאמר מאוד יפה וחשוב, תודה!

יש עוד נקודה שאולי אפשר להוסיף,
המצוות הנקראות חוקים, כמו בשר בחלב וכיו"ב, רק בהן השולחן ערוך עוסק. גם בבין אדם לחברו השו"ע מביא רק את הדינים הפרטיים. למשל השו"ע מביא שמצד דיני ממונות מזיק בגרמא פטור, או למשל מי שמחביא ארנק של חברו בתוך חצר חברו כך שחברו לא יוכל למצוא, פטור כיוון שלא הוציא מחצר חברו לא עשה קניין ואין כאן חיובי גזלן. או מה שדנים על קניין רוחני האם יש בזה דין גזל, וכל כיו"ב.

ואין נדון כמעט בכלל שהדברים האלה למעשה אסורים אם לא מדין גזל אז מדין מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, ואהבת לרעך כמוך, ולא לצער שום איש מישראל וחסד וכו' וכו'.
יש המון מצוות שהן פסוקים ולא סעיף בשו"ע. ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם, ועוד ועוד.

(עכשיו כתבתי תגובה בה פירטתי את זה יותר והעתקתי את המשנה ברורה על זה)

ובוודאי כשהתורה מדברת על היחס לגר ליתום ולאלמנה זה לא בדווקא לאלה. אלא לכל מי שחלש, וזה מקצוע עצום בהלכה להקשיב לחולשה של אנשים ולהבין בה ולגלות אותה כשהיא נסתרת ולדעת איך להתייחס והכל יש ללומדו מאתם ידעתם את נפש הגר או הפסוקים על גר יתום ואלמנה, שהם בוודאי לא כמו סעיף הלכתי שרק מה שכתוב בו מחייב אלא הפסוקים באים ללמד כלל וצריך לדעת לגזור מהכלל הזה בכל מצב מה דומה לו לגמרי ומה דומה לו במקצת וכל כיו"ב. כמו שמפסוקי שבת למדו כל הלכות שבת.
או יש מצוות כמו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. וזו מצוות עשה לחלק מהפוסקים ואפשר לכתוב ספר שלם על כל פרטי המצווה הזו ואמרו גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים. כמה כתבו על יראת שמיים ודייקו והעמיקו וגזרו פרטים והנהגות מעשיות והבנות עומק. וכמה למדו ודיברו על הנהנה מיגיע כפיו? זה הרי מקצוע שלם בתורה ובהלכה.
ואמרו האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו, וזו הלכה ברמב"ם. כמה דנים ולומדים את כל פרטי ההלכה הזו לכל עמקה.
או בכתובה הבעל מתחייב לפרנס את אשתו. וזו מצווה יסודית ביהדות וחיוב גמור וגם קניין מחייב מדיני ממונות. מלמדים את החתן הלכות נדה בחרדת קודש, אבל הלכות לפרנס את אשתו מי מלמד אותו ובכמה יראת קודש העמקה ופירוט?

ואמרו והלכת בדרכיו מה הוא רחום וחנון, מי למד מה החילוק בין רחום לבין חנון ואיך זה מתבטא בכל רגע בחיים שלי כדין מעשי? על קדושים תהיו לומדים הרבה אבל על רחומים וחנונים תהיו מי לומד?

יש למשל חיוב הלכתי לישון עם אשתו בקרוב בשר ואם לא זה נחשב דרך פרסיים ויוציא ויתן כתובה. כמה דנים ולמדים בזה?
התורה כתבה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. מה בדיוק הוא חיוב עונה לפירוש שהוא ביאה. הרי הוא גם כשהיא לא יכולה ללדת והחיוב הוא לשמח אותה. יש בזה כמו בכל מצווה, ובפרט חמורה מדאורייתא, חקירות עצומות מה היא השמחה הזו בדיוק, מה גדריה, איך מקיימים אותה בהידור ומתי בכלל לא יוצאים ידי חובה. אם הבעל עושה את שלו ועובר למיטתו והיא שכבה בלי לנוע, זה נחשב שקיים עונתה ושימח אותה? ואם הוא מדקדק במצוות ומקיים כל מצווה בהידור לפי כל השיטות והחומרות וההידורים, מה כאן?
וגם יש חיוב להאכיל ולהלביש, איזו שמלה עליו לקנות, איזה תכשיטים, כמה? אילו מאכלים? האם עליו לברר מה לטעמה ומה ישמח אותה? גם בזה כמה פרטי הלכה ולמדנות יש.
ועוד בלי סוף.

אני רואה מכל זה שהחרדים מומרים לרוב המצוות יותר מהחילונים. כשיטה הם מתעלמים לחלוטין מרוב המצוות ומוחקים אותן מהתורה כאילו לא היו כלל. הם בחרו באופן סלקטיבי חלק קטן מאוד מהמצוות, שלא דורש להשתנות כאדם, שמאששר קיום טכני שלא פוגע באגואיזם ובנהנתנות ובחוסר ההתפתחות הרגשי, והחליטו שרק אלה המצוות של התורה וכל השאר נמחק לגמרי.
החילונים מקיימים יותר מהמצוות האלה. בחובת הלבבות שער העבודה מבאר שהעבודה המעולה היא כמו אברהם אבינו שעשה משכלו העצמי ולא בגלל שכך כתוב בספר כלשהו. הוא קורא לזה עבודה מכח הערה השכלית.

יוצא שאם מעמידים את מחנה החרדים מול מחנה החילונים, החילונים מקיימים יותר מצוות, ומה שאינם מקיימים הוא דווקא את המצוות שאי אפשר להבין כמו מעט המצוות שבין אדם למקום שנתבארו בשולחן ערוך, כי לא חונכו להאמין בזה וקשה להבין את זה. לעומתם החרדים מסרבים לקיים ששום מצווה מהערה שכלית וכופרים כשיטה ברוב המצוות. כך שבעצם לפי ההלכה החילונים היו צריכים להוריד לבור את החרדים ולא לחלל עליהם שבת כי הם כופרים ואפיקורסים, רק החילונים מרחמים עליהם ודנים לכף זכות כי החרדים הם תינוקות שנשבו.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה חילונים וחרדים - מי מקיים יותר מצוות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על על חרדים וחילונים, מי מקיים יותר מצוות

  1. יניב הגיב:

    תודה לך שאתה משתף את המכתבים האלה. זה מאוד עוזר לי כאדם שמצד אחד מתקרב לדת ומצד שני מאוד חשדן לגבי העדה החרדית והזרם הציוני דתי.

  2. שלמה הגיב:

    לגבי המשפט "יש המון מצוות שהן פסוקים ולא סעיפים בשו"ע". יש לזה סיבה. יש מצוות התלויות בארץ. יש מצוות שתלויות בבית המקדש. יש מצוות שתלויות בשלטון יהודי. השו"ע זה ההלכות שהיה אפשר לקיים בדורם של הטור ושל מרן השו"ע.
    אני מסכים עקרונית עם הקביעה שחרדים מוותרים על המון מצוות, אבל השאלה "מי מקיים יותר מצוות" היא מיותרת. הקב"ה רוצה עם ישראל שגם מקיים מצוות כי ה' ציווה אותו והוא לא מבין כלום. וגם עם ישראל שמקייים מצוות כי יש לו לב טוב ואהבת הבריות ויושר דרך. זה שיש ציבורים שמדגישים אלמנטים כאלה או אחרים לא הופכים אותם לצודקים יותר. לכן אני משתדל להיות גם "חרדי" במובן החיובי וגם "חילוני" במובן החיובי. מקווה שגם אתה

  3. nirstern הגיב:

    אני מסכים לגמרי שהשאלה מיותרת לחלוטין ואין בה שום טעם וריח.
    כתבתי את זה רק כהתרסה מול מי שמסתכל בהתנשאות על החילונים המסכנים. שלא זכו לתורה מצוות והם תינוקות נשבו וראוי לרחם עליהם ולקרבם אל כנפי השכינה. שזה אנחנו. החכמים והצדיקים שמדקדקים בקלה כבחמורה לומדים ומקיימים עד קוצו של יו"ד.
    כלפי אלה שחושבים שהם יודעים לספור מי מקיים יותר מצוות ולשפוט מי יותר שייך לתורה ומצוות, רציתי להתריס ולהתקומם שראוי שתהיה ענווה ולדעת שקיום מצוות הוא לא רכוש ונחלה של שום מגזר וחברה וזה תלוי בכל אדם בפני עצמו לפי מה שהוא בלי שייכות למגזר וכו'.
    .
    לגבי המצוות שלא נמצאות בשו"ע, לא התכוונתי לאלה שלא נוהגות, אלא למצוות מדאורייתא גדולות, חמורות שבחמורות, ויסודיות ביותר ליהדות, שכן נוהגות בזמנינו.
    לפי המבואר במשנה ברורה בסימן קנ"ו יעו"ש.
    .
    לדוגמה מצווה כמו לא לשים לב מה אחרים חושבים עלי ולהתעלם מלחץ חברתי ומוסכמות חברתיות. שזה משנה וטור שו"ע הוי עז כנמר וכו', והסבא מנובהרדוק התייחס לזה כאל יסוד כל היהדות ועבודת ה'.
    .
    או לא לקבל שאם מלמד נתפס במעשים פדופיליים והגדולים פתרו את זה בלהעביר אותו לעיר אחרת, לא לשתוק על זה.וזה בגדר לא תעמוד על דם רעך. שהרי התורה אמרה על אונס: כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה
    .
    או להתייחס לחוזרים בתשובה כמו כל הפסוקים שמדברים על היחס לגר. וברבינו יונה ועוד ראשונים כתבו שכל המצוות שנאמרו בגר קל וחומר שנאמרו בישראל שעבר לגור בקהילה אחרת.
    .
    ואהבת לרעך כמוך
    ומזה נובע רגישות ויחס מתעניין וקרוב שבא ללמוד ולא ללמד, לאהוב ולא לחנך. להיות ביחד באמת ולא לבוא מלמעלה. לבני המשפחה לשכנים וחברים וכל עם ישראל והגר הגר בתוכנו.
    .

    מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך
    .
    בצלם אלוהים ברא את האדם
    .
    ענווה
    .
    גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים
    .
    להמנע מחילול ה'
    .
    לא להתחנף
    .
    והלכת בדרכיו. מה הוא רחום וכו'
    .

    ועוד כחול הים מצוות דאורייתא גמורות שנוהגות בימינו רק לא נכתבו בשו"ע ולכן החרדים נזהרים בהם אפילו פחות מחילונים (כמובן כהכללה גסה ובוודאי כל אדם פרטי לא שייך להכללות כאלה)
    .
    ולגודל החשיבות אעתיק לכאן את לשון המשנה ברורה קנ"ו:

    "והנה יש כמה מצות תדיריות [עשין ולאוין] שמוטלות על האדם לעשות ולהזהר בהן בכל עת ואינן מובאות בהשו"ע וכמה מהן העתיקן המ"א מדברי הרמב"ם ושארי הראשוני' וכן כמה הנהגות טובות המוזכרים בדחז"ל לכן לא אחדול ג"כ מלהעתיק מקצת מהדברים פה.
    כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות דעות הלכה ב) מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר ובו תדבק וכי אפשר לו לאדם להתדבק בשכינה אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח ולאכול ולשתות עם ת"ח ולעשות פרקמטיא לת"ח ולהתחבר להן בכל מיני חיבור שנאמר ולדבקה בו עכ"ל ואמרו חז"ל כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה (ברכות ס"ד).
    עוד כתב בפ"י הלכה ג' מצוה על כל אדם לאהוב את כ"א מישראל כגופו שנא' ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו [ובפני שונאיו אסור שלא יבואו לספר בגנותו שם בפ"ז מה"ד] ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו לפיכך המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב עכ"ל. ודוקא רעך בתורה ומצות אבל אדם רשע שראה אותו שעבר עבירה המפורסמת בישראל ולא קבל תוכחה מצוה לשנאתו [ע"פ קי"ג].
    אהבת הגר שנתגייר [בזה"ב] שני מ"ע הן שנא' בו גם מצוה בפ"ע ואהבתם את הגר. השונא אחד מישראל בלבו עובר בל"ת שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך והמכה את חבירו והמחרפו אינו עובר בלאו זה אלא הוא עובר משום לא יוסיף להכותו ובחירוף עובר משום לא תונו איש את עמיתו ואם הכלימו בזה עובר ג"כ משום לא תשא עליו חטא. כתב הרמב"ם בסה"מ מצוה ר"ה דבכלל מצות הוכחה הוא שנוכיח קצתנו לקצתנו כשיחטא איש ממנו לאיש ולא נטור בלבבנו ולא נחשוב לו עון אבל נצטוינו להוכיחו במאמר עד שלא ישאר דבר בנפש ומ"מ לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא אלא יוכיחנו בסתר בנחת ובלשון רכה [ועיקר דיני הוכחה נבאר אי"ה לקמן בסי' תר"ו ותר"ח].
    חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות אפילו הם עשירים גדולים וכל המקניטן או מכעיסן או הכאיב לבן או רדה בהן או אבד ממונן עובר בל"ת וכש"כ המכה אותן או המקללן שנא' כל אלמנה ויתום לא תענון בד"א שעינה אותן לצרכו אבל כשעינה אותן הרב ללמוד תורה או אומניות או להוליכן דרך ישרה מותר ואעפ"י כן לא ינהג בהן מנהג כל אדם אלא יעשה להן הפרש וינהלם בנחת וברחמים גדולים אחד יתום האב ואחד יתום האם. ועד אימתי נקראין יתומים לענין זה עד שלא יהיו צריכים לאדם להסמך עליו ולאמן ולהטפל בהן אלא יהיה עושה כל צרכיו לעצמו כשאר כל הגדולים.
    המרגל בחבירו עובר בל"ת שנאמר לא תלך רכיל בעמיך איזהו רכיל זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני אעפ"י שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם. יש עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חבירו אף שהוא אמר אמת אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו.
    המספר דברים שגורמין אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע [ובלאו הזה נמצאו הרבה הלכות ומבוארים באורך בכמה מקומות בדברי הראשונים והרוצה לעמוד על כל פרטי הדינים יעיין בספר חפץ חיים כי שם יבוארו כל הפרטים באורך]. שלא להחזיק במחלוקת שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו [סמ"ג ל"ת קנ"ז].
    הנוקם מחבירו עובר בל"ת שנאמר לא תקום ולא תטור כיצד אמר לו השאילני קרדומך ולא רצה למחר אמר לו השאילני מגלך אמר לו איני משאילך כדרך שלא שאלתני זו היא נקימה [וכתב רבינו אליעזר ממיץ בס"י שלו וז"ל לאו דוקא שאלת כלים דהא לאו כלים כתיב בקרא אלא אפילו שאר ממון דלאו כלים נינהו למדנו שמוזהרים ישראל שלא למנוע לעשות צדקה וגמ"ח בממון בשביל שלא עשה הוא עמו שזו היא נקימה וכו' עיין שם] ואם אמר לו הא לך הריני משאילך ואיני כמותך זו היא נטירה אלא ימחק הדבר מלבו ולא יזכרנו כלל עכ"ל הרמב"ם עוד במצוה ע"ג להתודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם שנאמר והתודו את חטאתם וגו'.
    בחלק ל"ת סימן קצ"ה שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא בימי הנערות שנאמר לא תאכלו על הדם ר"ל לא תאכל אכילה שהיא מביאה לשפוך דם והוא אכילת סורר ומורה שחייב עליה מיתה [ואף שלאחר שעבר ימי הנערות לא נתחייב בתורה מיתה על אכילה כזאת מ"מ נוכל לראות כמה מגונה ומכוער הדבר ביותר מדכתיב ואמרו אל זקני עירו בננו זה וגו' זולל וסובא ונאמר בקבלה אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ולהרמב"ן נכלל כל זה במ"ע קדושים תהיו עיין שם].
    אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו [פסחים ג']. מצוה רצ"ט שלא להכשיל תם בדרך והיינו שלא ליתן לו עצה שאינה הוגנת לו שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול. יזהר מליצנות וחניפות וכן ירחק משקר בתכלית הריחוק [עי' שבועות ל"א] אך מפני השלום מותר לשנות [וע' במ"א מש"כ בשם הס"ח וצ"ע בזה]. בג' דברים מותר לשנות במסכתא ובפוריא ובאושפיזא [חו"מ רס"ב ע"ש].
    איתא בסוטה בסוף פרק ז' בשעה שקרא אגריפס המלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי וגו' זלגו עיניו דמעות מפני שלא היה מזרע ישראל אמרו לו אחינו אתה ובאותה שעה נתחייבו ישראל כליה על שחנפו לאגריפס דאעפ"י שלא היה בידם למחות מ"מ היה להם לשתוק ולא להחזיקו בכך וזה עונש המחניף בדבר עבירה מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה. ומיהו אם מתיירא שלא יהרגנו מותר לו לומר יפה עשית אפילו עבר עבירה. אמרו חכמינו ז"ל על הפסוק בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חברך לכף זכות עיין בשבת דף קכ"ז והחושד בכשרים לוקה בגופו [יומא י"ט].
    השח שיחת חולין עובר בעשה פי' דבר גנאי וקלות ראש שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים ולאו הבא מכלל עשה עשה [יומא י"ט]. כתב הרמב"ם בסה"מ מצוה ח' צונו להדמות לו יתעלה כפי היכולת והוא והלכת בדרכיו וכבר נכפל זה הצווי ואמר ללכת בכל דרכיו ובא בפירושו [סוטה י"ד] מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום וכו' וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר ואמר אחרי ה' תלכו ובא בפירושו שר"ל ההדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהם עכ"ל.
    ועוד יש הרבה מצות תדיריות עשין ולאוין הנזכרות בכל ארבעה ספרי השו"ע וימצא אותם המעיין כל אחד במקומו ועוד יש הרבה והרבה שלא הובאו בהשו"ע ונמצאים בספרי מוני המצות הרמב"ם והסמ"ג והחינוך [וביותר בספר חרדים כי הוא קיבץ מכל הראשונים הקודמים לו בהמצות הנוהגות למעשה בזמן הזה] ונכון מאד שילמוד אותם כל אדם ויהיה בקי בהן ועי"ז יהיה ביכולתו לקיימן וכמו שאחז"ל על הפסוק וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם זכירה מביאה לידי עשייה דאם לא ידע אם היא מצוה כלל מה יזכור לקיימן:"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s