קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו

מתוך מכתב:

כעת כשעזרת לי ברצון וזריזות וחום לב, זה לחוות את האחדות של האלוהות בצורה הכי חזקה וברורה ומובהקת שאפשר.
הרי בסדום לא עשו ככה. גם לא תלמידי בלעם הרשע. גם בין ידידי יש כאלה שאהסס לפנות אליהם בבקשה כזו כי אחשוש שתעבור בהם מחשבה מה הוא מטריד אותי עם האינטרסים שלו, למה שאשקיע זמן ומאמץ לדבר שלא מועיל לי.


הסיבה שאתה שמחת לעזור היא כי אתה מתלמידי אברהם אבינו שלימד את האחדות והרגשת שיש בינינו אחדות. אהבה זו אחדות. זו האנרגיה של חלקי אותה אחדות שרוצים לשוב ולהתחבר לאחד. ומה מחבר אותי ואותך, הרי לא נולדנו אחים, מחבר אותנו משהו שהוא מעבר לחומריות הפרוזאית והוא מציאות של אחדות ולא שום דבר יותר מזה. אין לו גוף ואין לו תארים ולא נופלות בו מילים והוא אך ורק אחדות פשוטה ותו לא. וזו האהבה. והוא הוא פירוש המילה אלוהים בתנ"ך וחז"ל והרי חווית עכשיו את אלוהים ברגש שהרגשת רצון לעזור לי בגדול ובבירור. וזה בדיוק הפרשה על רבקה והגמלים שזה מה שהגדיר אותה כיהודיה.

אנשים כמו אנשי סדום שאין להם רצון לעזור כי אינם חווים את האחדות, בדרך כלל גם אין ליופי תפקיד משמעותי בחייהם. אדם גס שאין בו אהבה ונדיבות לב ועדינות נפש, אולי מול נוף יפה הוא ירגיש שזה עוצמתי ואולי הוא יידע שצריך להתפעל מהיופי ויגיד משהו, אבל לחוות, שזה באמת ייגע בו, ירעיד וירכך את ליבו. ולחפש יופי ולהוקיר אותו. כי גם היופי הוא תחושה של האחדות וממילא אם אתה לרגע רואה פרח או אדם או נוף או מוזיקה או ציור או כל דבר והיופי נוגע בך אתה לגמרי חווה את אלוהים בצורה הכי ברורה ומובהקת וקרובה כי אתה חווה את האחדות ששורה בעולם מעבר למימד הפרוזאי החומרי המנותק.

אז הנה אתה אדם שחווה אלוהות בבירור בצורה הכי קרובה וברורה ואמיתית וחיה וחושית בכל יום וכל רגע. ואתה ו… ו… ו… (שמות אנשים שחלקם לאומית והלכתית לא מוגדרים יהודים) אתם העם שהתורה קוראת לו עם ישראל כי הוא נושא את הלימוד שהראשון שלימד אותו בעולם הוא ישראל, ולא יפריע לתורה כלל אם מישהו ירצה לקרוא לו העם הפלסטיני או כל שם אחר. השם לא משנה כלום, רק המהות. והעם הזה שהוא אתה ופלוני וכו' נושא את בשורת האחדות הזו בעולם ונבחר על ידי הבורא לחול בו העניין האלוהי, כי יש בכם צמיחה של האהבה והיופי ותוספת עומק וחום בהם ורצון לפעול מכח האהבה, וזו השראה מלמעלה שמוסיפה חיים של אהבה וזו השראה אלוהית והשראת קדושה שמעל הטבע.
ואתה ו… ו…. וכו' עצם מציאותכם בעולם האכילה וההילוך והשיח והכל, היא נשיאת נס אותה אחדות, ויש בכם יופי והוא גם נשיאת נס האחדות, ואתם נבחרתם על ידי אותה אחדות שהיא היא האל ושאתם מייחדים לה את מרכז חייכם וליבכם להיות מי שהאל שומר עליו ומטיל עליו את המשימה לקחת אחריות שהאחדות הזו לא תישכח. ואתה עושה את זה בגדול.

לעומת זאת האדמו"ר פלוני כמשל והרב המפורסם פלוני וכל כיו"ב ורוב אותם חוזי רוחות וכל כיו"ב הם לא נכללים באותה אומה נבחרת של בני ישראל שאתה ו… ו… הם השדרה שלה.

מה שאני מוצא בתורה הוא מילים ומושגים שהם כלים לעסוק בנושא הפשוט הבסיסי וחסר המילים הזה של סתם לאהוב ולגעת ביופי ולהיות אנושי. אני מנסה לנקות את המושגים הישנים מהמשמעויות שכבר נדבקו להם. ואולי זה נסיון חסר תקווה כי מייד כשאומרים מילים שכבר הן כל כך שחוקות וכל כך דבק בהן משמעות מסויימת וגוון וצליל מסויימים, מילים כמו אל ובורא ואלוהים ועם ועם נבחר ואמונה ולחוות אלוהות וכו'. הצליל הישן מיד עולה ומשפיע. הכוונה שלי לנקות את המושגים האלה ולהחזירם לאמיתתם. כשקוראים אותה כמו המשמעות המקורית שלהם בעצם הם לא אומרים שום דבר חדש, לא דורשים כלום. כל מה שכתבתי כאן ידעת מקודם ולא הוספתי לך שום הבנה וידיעה. רק קראתי לזה בשמות מוזרים שנתפסים אצלנו כפומפזיים וכמנכסים דברים פשוטים וטבעיים ומובנים מאליהם ושייכים לכל אדם לדת מסויימת ולמערכת מושגים מסויימת.. התורה אכן לא מחדשת שום דבר. היא מעידה על עצמה שהיא תמונת העולם כמו שהוא ומי שמסתכל על העולם כבר יודע הכל כמו שאברהם לא קרא בתורה וידע הכל. ואין בכלל הרבה מה לדעת, רק להרגיש ולעשות. התורה היא רק סיפורם של החיים והאנשים כהווייתם כמו שהם. היא לא משהו אגרסיבי שבא לומר תהיו ככה ותעשו ככה. היא גם לא מנסה לנכס לעצמה את הבעלות על המושגים הפשוטים ששייכים לכל אדם של אהבה ויופי. להיפך היא מנשלת עצמה מכל ומפקירה את עצמה לכל אדם. כי לא רק ספר התורה וחז"ל והרמב"ם הם תורה. כל דבר הוא תורה.
הרי רבי אלעזר בן דורדיא (עבודה זרה יז א) לא ידע שום מילה מהתורה ולא רק שהקדים את רבי יהודה הנשיא לעולם הבא אלא גם נקרא רבי שזה כינוי שמיוחד לגדול בתורה. כי הלימדו של אלעזר בן דורדיא הוא גם לימוד תורה. וכל דבר הוא לימוד תורה, וגם מי שמימיו לא שמע שיש דבר כזה תנ"ך ולומד כל דבר או ר הוגה בעלמא, ולהתחבר ולאהוב ולא להתייהר הוא לומד תורה. הרי כתוב שאברהם למד תורה בישיבה וגם שם ועבר. ועדיין לא ניתנה תורה והרמב"ם אומר שאברהם לא יהיה לו שום התגלות נבואית ולא שום ספר והכל רק מדעתו האנושית העצמית. ובהכרח שגם זה נקרא תורה.

*

איפה פוגשים את אלוהים:
יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.    טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע.

*

בדיוק אתמול שמעתי הרצאה של פרופ' משה הלברטל מתוך סדרת הרצאות שלו על מחשבת ישראל שבא לסכם את חידושיו העיקריים של הרמב"ם בהתפתחות של מחשבת ישראל.
שניים מתוך שלושת החידושים העיקריים של הרמב"ם בעיניו של פרופ' הלברטל הם בדיוק מה שדיברנו.
האחד שהפגישה של האדם עם האל, גילוי האלוהות, חויית החיבור עם האלוהות על כל דרגותיה מההתחלה עד הנבואה הדבקות והייחוד, הכל הוא בדווקא לא ביציאה מגדרי הטבע (והרמב"ם כועס מאוד על מי שחושב כך) או מצב ההכרה הרגיל, אלא בטבע הבסיסי הפשוט עצמו כמו שהוא ובמצב ההכרה הרגיל. והחיפוש אחרי חוויות מיסטיות וחוץ טבעיות והתגלויות ורוחניות חוץ גופיות וכל כיו"ב הוא לא חיפוש להתקרב לאל אלא לגמרי להיפך.
והשני הוא ביטול המחיצה בין מה שבתוך היהדות (ספרי הקודש מצוות מסורת וכיו"ב) ובין העולם האנושי הכללי של כל בני האדם. שהוא יסוד בתורה שלא תיתכן בכלל מחיצה כזו.
חתכתי מזה קטע של כעשר דקות שבו הוא אומר את זה בבהירות. עם רוב מה שפרופ' הלברטל אומר על המורה נבוכים אני בקיצוניות לא מסכים, אבל בנקודות האלה הוא לדעתי בהיר וחד ואומר את דעת הרמב"ם נכון פשוט וצלול. כי אכן זה כתוב בהרבה מקומות ברור כשמש ואין מי שמבין את זה אחרת.

הקטע מדברי פרופ' הלברטל:
https://drive.google.com/file/d/0B2XMMo9jrw6QYXJkRTRtLU1MUnM/view?usp=sharing

יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. טו וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. טז וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. יח קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. יט וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר.

באר המים היתה שם כל הזמן טבעי ופשוט וגלוי. העיוורון היה רק בתוך הגר.
אנחנו מרגישים שאנחנו צמאים למגע עם האל ואין ואנחנו גוועים בצמא. ובעצם יש ממש מולנו פשוט לגמרי וזמין כל הזמן בפשטות גמורה, רק עינינו סגורות מלראות את זה. התורה שפוקחת את העיניים לא מלמדת שום דבר חדש. לא צריך ללמוד כלום כדי לראות את הבאר, היא ממש מולנו באופן הכי פשוט. בשביל זה אני לומד תורה וזה מה שאני מקבל ממנה, ללמוד שלא צריך לללמוד כלום והכל בגדר "קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.". הכל כבר נמצא עכשיו בתוך הפה והמעשים, ואנחנו כמו הגר מתים בצמא ומשוועים למים.
.
.
.
המשך:

סליחה על האריכות, היה חשוב לי להוסיף עוד משהו על מה שדיברנו.
שאלתי את עצמי הרי אהבה ורצון לעזור ורגישות ליופי זה דברים משותפים לכולם, למה להלביש על זה מילים כמו אלוהים ויהדות ורמב"ם וכו' וכו' ולצבוע את זה בצבעים כאלה שמפרידים בין אנשים שיש להם סגנון מושגים אחר לאותם דברים, ולמה לסבך דברים פשוטים.

אחר כך שאלתי עוד שאלה, הרי החיים שלך מלאים אור. אהבה, גם הנשיאה בכאב, שלום וכו'. אפילו על קדושה דיברת כל כך חי ואמיתי. זה מלא אור. הלוואי עלי. מה חסר בכלל? אלוהים זה סתם מילה.

וחשבתי שבפסיכולוגיה מדברים שיש בפנים קול שהוא שיפוטי וביקורתי על עצמנו, בדרכים שונות ומשונות, והוא לא אנחנו אלא הפנמה של משהו פוגעני שחווינו פעם או איזשהי בעיה אחרת במצב הנפשי.
וכשמוותרים על להיות ציניים ומתמסרים לפתיחת לב ואהבה והשכנת שלום ונשיאה בכאב, יכול להיות (לפעמים זה לגמרי מחוץ לסף המודע) שיש קול שאומר מה הטפשות והנאיביות הזו וכו'. מתי תתבגר ותתפכח וכו'. אתה רואה יופי ולב והכל הזיות שאתה ממציא.

אצלי התורה עוזרת להשתיק את הקול הזה. לאט לאט אפילו להתקדם קצת בכיוון של להשתחרר ממנו.
במדרש רבה אומרים שהתורה היא תכנית אדריכלית של העולם. כלומר מי שחי בבניין שהוא העולם כבר רואה ומכיר אותו והתוכנית לא מחדשת לו כלום ולא תובעת ממנו כלום.
אבל אם אני לומד ברמב"ם על אלוהים ומהו אלוהים ואיך הוא מתגלה בטבע וביופי ובטוב לב ורואה כמה זה מתואר יפה ומדוייק, אני מקבל מבט ברור יותר על מה שעומד לי מול העיניים. כשאני רואה אור אני יודע שזה אור ושום קול ביקורתי ציני לא יכול לומר לי שאני מדמיין.
הקול הזה בטרמינולוגיה התורנית הוא יצר הרע שהוא אל זר בליבו של אדם שמכניס זרות בין האדם לבין האור של עצמו. והתורה היא פטיש יפוצץ סלע שמבטלת את היצר הרע. ומחזירה אותי לראות את מה שמול העיניים כמו הגר והבאר.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s