תזכורת חשובה מאוד

אם בחיי המעשה, ביחסים עם הקרובים לי, במצב הנפשי, בעבודה הימיומית, בחיי היומיום בכלל של כל רגע ורגע, כל פרט ופרט, אני אבוד ומבולבל ולא יודע מאומה, וגם לומר שיש חיפוש זו מחמאה גדולה מדי, זה מעיד בהכרח שגם בחיי המחשבה זה כך.
כשעוסקים בתיאוריה קל לזייף כאילו הכל מסתדר ויש תשובות ובהירות ודרך. זה רק מילים ואפשר לשחק בהן ולומר כל מיני דיבורים. ואז אומרים בתיאוריה הכל ברור ורק ביישום זה מסובך.
וזו טעות מרה. אם זה היה ברור באמת בתיאוריה זה היה ברור גם ביישום. אם היישום אובד עצות זה אומר שגם התיאוריה מבולבלת אפילו אם עוד לא ידעתי להגדיר מה ואיפה הבלבול (הרי אם הייתי יודע מה מבולבל זה כבר לא היה באמת בלבול).
כמו שאני רוצה להמשיך לחיות בעולם המעשה למרות התעייה האבודה, אני גם רוצה במקביל לחיות בעולם המחשבה למרות התעייה והטעייה והבלבול.
אבל אם אטעה לחשוב שאני מבין במחשבה משהו ברור יותר מחיי המעשה שלי, זו סכנה עצומה ועדיף בהרבה לוותר לגמרי על להיות אדם שמנסה לחשוב. הטעות הזו גורמת ללבוש אצטלא דרבנן שזו הסכנה הרוחנית הגדולה ביותר. עדיף להיות כבהמה באופן פשוט, שזה אדם כשר ופשוט וישר, מאשר להיות בהמה שמתהלכת בעולם כאילו היא אדם בעל מעלה שזה כיעור שאין הדעת סובלתו ויוהרה נוראה. אם יודעים שחושך זה רק חושך, אבל אם חושבים שאור זה חושך כפול ומכופל.
הכרחי לזכור את זה כל הזמן ולכן אני גם קובע את זה כאן.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה תזכורת חשובה מאוד. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על תזכורת חשובה מאוד

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    לפעמים האשליה הזאת שאנחנו מבינים משהו מהחיים שלנו, היא זאת שמאפשרת לפעול ובכלל להגיע למצב שאנחנו בוחנים את המחשבה שלנו. אי אפשר כל הזמן להיות במצב של אני ואפסי עוד וגם לפעול.

  2. Shpitz הגיב:

    כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם (ישעיהו נה ח-ט).

    נראה לי ששום תאוריה רוחנית לא יכולה להקיף את מחשבתו של הקב"ה. אבל זה לא אומר שאסור לנו ללכת לפי תאוריה מסוימת. להיפך, אנחנו בסך הכל בשר ודם ואנחנו חייבים תאוריה או דרך מסוימת כדי להתקרב לקב"ה רק צריך לזכור שהתאוריה היא בסך הכל אשליה בעלת פונקציה ומתישהו כשהתאוריה תתפורר ולא תתאים יותר אז נצטרך לשכלל אותה או להחליפה בתאוריה אחרת שיותר מתאימה למצבנו הרוחני העכשוי.

    בעבר היו לי אמונות ניו אייג'יות טפשיות ושקריות (כל כך טפשיות שמביך אותי לפרט אותן) ולמרות שהתאוריה שבניתי לעצמי לא עמדה במבחן המציאות, עדיין בזכות שהלכתי בדרך ההיא (שלא קשורה בכלל ליהדות) זכיתי לראות שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם ושהוא בעצם תמיד איתי גם כשזה בהסתר.

    כשהתאוריה נשברת זה יכול להיות מאוד כואב, כאילו ששומטים לך את הקרקע מתחת לרגלים. אבל נראה לי שהכאב והבלבול הזה הם יסורים של אהבה, היסורים יכולים להרחיק את האדם מהרוחניות ולתת לו להתבשל בתוך עצמו אבל מתישהו הקב"ה יחוס עליו וילמד אותו את השיעור שהוא צריך ללמוד מהיסורים. זה לפחות מה שקרה לי. אני חשבתי בטיפשותי שהקב"ה הוא המשרת שלי והקב"ה הראה לי שזה הפוך.

    כיום אני מתקרב יותר ויותר ליהדות. ככל שאני לומד יותר ככה המוח הקודח שלי מתקדם בבניית תאוריה רוחנית שמבוססת על מה שאני לומד. הלימוד והדרך (התאוריה) שההבנה שלי מתווה עוזרת לי להתקרב לבורא יותר ממה שהייתי קודם. אז למרות שהתאוריה (ההבנה) היא כנראה לא שלמה וזמנית, היא עדיין יכולה לקחת אותי דרך מסויימת עד שהיא תתפורר ואני אצטרך להסתכל על הכל בעיינים חדשות.

    אני חושב שבסופו של דבר מעבר לכל התאוריות מה שחשוב באמת זה לשאוף לאמת, לשאוף לעשות את הדבר הנכון, ולא להתייאש. אם הקב"ה ירצה הוא יקרב אותנו ואם לא אז לפחות ניסינו.

    • ‫עודד‬‎ הגיב:

      וואו תודה על התגובה. חזק ואמץ.
      בכל זאת, כמה מילים משלי. איך שאני רואה את זה – לרוב מה שהופך תיאוריה לתיאוריה הוא הניסיון לומר משהו כללי. על כלל בני האדם, או על כלל המצבים הנפשיים של האדם הפרטי. נראה לי שלעד ננסה לבנות תיאוריות כי אנחנו בסך הכל מרגישים דומים ומשותפים אחד לשני, וגם בחיינו הפרטיים אנחנו מרגישים אותו האדם ושואפים לאיזושהי שלמות, למרות השינויים התכופים במצבי הרוח שלנו.
      אני מזדהה עם מה שכתבת שתיאוריות מקדמות אותנו. כל תיאוריה, פילוסופית, רוחנית, תרבותית, נפשית, נכונה חלקית עד שאני רוכש אחת שלמה יותר, וחי איתה עד שמתגלים אצלה הפגמים, וחוזר חלילה. זהו תהליך של בירור קליפות. אני חושב שהוא יכול להיעשות תדיר על המושגים המשמעותיים שלנו: אהבה, אלהים, מוות, עם, תורה, ועוד ועוד. אולם אני מרגיש בו הרבה פעמים קושי – קושי להגיד על משהו "לא" מוחלט(כפי שאתה עשית לדוגמא על התיאוריות הניו אייג'יות). בנוסף ברור לי, כפי שפתחתי, שכל אדם ואדם עומד בצורה מוחלטת ושונה מול חברו. יש כאלה שמושג האהבה אצלם מפותח מאד אבל אלהים נשאר מאחור, וכן להיפך. ואני חושב שכשמבינים ומפנימים את העניין הזה(משהו שטרם הצלחתי, וכנראה גם הוא דורש עבודה מתמדת), החיים נעשים פחות תחרותיים ופחות אגואיסטיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s