תוספת בהירות בעניין של זמן ותנועה לפי חז"ל והרמב"ם

(ברשימות קודמות עסקתי בזה יותר באריכות)
המשל הכי ברור שמצאתי עד עתה לתפיסת הזמן לפי הרמב"ם וחז"ל, הוא כמו סרט המוקרן על מסך.
הכל נברא כל רגע ורגע מחדש ברצון חופשי. המפץ הגדול קורה בלי הרף. לכן העתיד עדיין לא קיים ויש חץ בלתי הפיך מהעבר לעתיד.
העבר גם לא קיים באותו מובן שההווה קיים.

למשל אם יש סרט שמוקרן על מסך, כל רגע התמונה נוצרת מחדש על ידי המנורות הזעירות שכבות ונדלקות. מה שנמצא הוא רק רגע ההווה שבו המנורות מסודרות שאורן הוא כך וכך והתמונה שמתקבלת היא כך וכך.
השאלה לפי המדע בעניין של יצירה כל רגע מחדש, היא שאם למשל יש תפוח בענף. מייד אחר כך נברא כלהעולם מחדש ובעולם החדש התפוח מעט מתחת לענף. ברגע הבא כל העולם נברא מחדש ובו התפוח עוד קצת יותר למטה וכן הלאה וכך נוצרת התנועה של התפוח מהענף עד שנופל לארץ. העניין הוא שאין שום הסבר מדעי לפי זה לחוקיות הנפילה. הוא היה באותה מידה יכול ליפול לכל צד או לא לנוע כלל או להפוך לאפרסק או עכבר.
ההסבר היחיד הוא דתי. הבורא מספר לנו סיפור. כל הבריאה וכל החיים אינם אלא סיפור שמספר לנו הבורא. חלק מהסיפור הוא שתפוחים נופלים למטה לפי משוואה כלשהי.
כך גם העניין של זכרון. אם נקפיא סרט ברגע מסויים, הסצנה היא למשל שאדם מחבק את חברו. הסצנה מכילה גם את הסיפור שקרה עד עכשיו. היא מכילה את העובדה שהם מכירים מקודם ואוהבים וכיו"ב. מי שיראה את התמונה הזו כבר יחשוב על מה שקרה.
יש גם הבדל, חז"ל אמרו שהציורים של הקב"ה שונים מציורים של בשר ודם, כי הוא מצייר דמות ויש בה גם רוח ונשמה קרביים ובני מעיים, מה שאין כן צייר בשר ודם. לכן הדמות שהקב"ה מצייר מכילה בתוכה גם זכרון. הזכרון גם הוא נברא כל רגע ורגע מחדש כחלק מההווה שנברא כל רגע ורגע מחדש. הזכרון הוא מימד של ההווה ולא זכירה של העבר במובן הפשוט.