עדינות הנפש כמקור המוסר היחיד

"מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש." חזון איש – אמונה ובטחון. המשפט הפותח את הספר.
.

יש בנפש כוחות. אם אדם מכעיס אותי עד מאוד מאוד, לבסוף בכוחות הנפש יתעורר בי רצון להרוג אותו.
נניח שאנחנו על אי בודד והתגברתי עליו ואני מניף את הסכין מעליו.
באותו רגע יתעורר בי רצון אחר שיגרום לי להניח את הסכין.
יש אנשים שחושבים שאותו רצון שלא להרוג הוא משום מעצורים נפשיים, מחסומים פסיכולוגיים פחדים וכיו"ב.
אחרים חושבים שמקורו בתרבות שהתפתחה עם השנים והוטמעה. יש שחושבים שהמעצור נובע מהשכל.

האמת היא שיש כאן כח פשוט, אנרגיה נפשית פשוטה ישירה ובלתי אמצעית. כמו שהכעס הקיצוני גרם לכח נפשי פשוט ובלתי אמצעי כך הכח שלא להרוג הוא פשוט מיידי בלתי אמצעי ישיר וחסר סיבה שכלית באותה מידה. הוא טבעי באותה מידה. מונח בבסיס היסודי ביותר באותה מידה.
התחושה היא שאם אהרוג משהו בתוכי ימות. משהו דק ולעיתים בקושי מורגש. כאילו הוא חוט מאוד דק באמצע חוט השדרה, או נקודה מאוד דקה באמצע הלב. הביטוי השירי "נרצחת איזו תכלת" מתאים לזה. משהו ירוק, לשד, בנימים הכי עדינות, נפסק. משהו בפנים נעשה מחוספס, החיספוס הוא משום הכאב, כדי להיות קהה ולא ער ולא לחוש את הכאב, שעם כל דקותו הוא הכאב הנורא מכל.
הכח הרוצה לברוח ממוות פנימי דק זה הוא כח חיים ממש כמו כח החיים שמכריח לנשום אם מנסים לעצור את הנשימה, שמכריח לברוח מאריה מאיים.
ההבדל הוא רק שאם אריה רודף אי אפשר לטשטש את תחושת המוות הקרב וגורם לברוח. לעומת זאת המוות הרוחני שייגרם לי אם ארצח אפשר לטשטש אותו. על ידי הוויתור על עדינות הנפש.
גם לבעול אשה נגד רצונה ממית את הנפש כמו רצח.
גם יחסים מיניים בלי נתינת לב ונפש גמורים, ומחוייבות גמורה לקשר בלעדי לכל החיים פוגעים כך בנפש, אם כי במידה פחותה מאשר יחסים באונס.
אותו מוות פנימי יש בו מדרגות מדרגות של דקות ועדינות. גם גניבה, אפילו של פרוטה. גם דיבור פוגע, התעלמות וחוסר הקשבה, לראות מי שזקוק לעזרה ולא לעזור לו, זלילה מכל סוג, וכו' וכו'.
כל אדם מכיר את הכח הזה מחיי היום יום והדברים פשוטים לכל. רק התיאורטיקנים,בעיקר בתחום הפסיכולוגיה, נכשלים לרוב בהגדרת הכח הזה ולכן ראיתי צורך להגדיר אותו בבירור.
.
.
בכוחות הנפשיים הפחות עדינים, העבודה הפסיכולוגית מנסה לפתוח אפשרויות בחירה ככל הניתן. למשל אדם ביישן מאוד, מנסים לעבוד שיהיה מסוגל גם לא להתבייש, לא במטרה שיהיה אדם עז פנים, אלא במטרה שיוכל לבחור כרצונו, ומתי שירצה לנהוג בעזות כוחות הנפש ישמעו לו ולא יכנעו לאיזה פציעה שקיימת בהם. וכך בכל רגש והתנהגות.
אמנם בכוחות העדינים, אינני רוצה לעבוד שאוכל מבחינת כוחות הנפש גם לרצוח אם אבחר בכך, אלא הבריא הוא שאהיה משועבד לכוחות הנפש העדינים ולא אוכל לרצוח גם אם אבחר בזה.

להימנע מלרצוח או כל כיו"ב בגלל פחד, מעצורים פסיכולוגיים שונים כגון הימנעות רגשי אשם וכיו"ב היא לא בריאה. נכון לעבוד כדי שכל אלה לא ימנעו, ואז המניעה תהיה רק מהכח של עדינות הנפש.
לפעמים האדם משכנע את עצמו שיש בו עדינות נפש והוא פועל על פיה, ובאמת זה מונע מרגשות אשם או גאווה ויהירות או פוריטניות בגלל הימנעות פסיכולוגית או פחד מלהיות משוחרר ונוכח, פחד מביקורת של אחרים ועוד ועוד. צריך ללמוד להבחין בזה. להשתדל קודם כל להשתחרר ולהיות חופשי מהבעיו הנשיות של עצמו ומפחד מאחרים, ולבדוק היכן מתעוררת מעצמה עדינות נפש אמיתית והיכן היא רק רציונליזציה של כוחות לא בריאים.
.
.
בעיני זה המקור הנכון היחיד למוסר. לא שום תיאוריה דת או קוד של חברה. לדעתי המוסר שהתורה מדברת עליו הוא כזה.  אין בתורת ישראל שום ציווי לשמוע מוסר חיצוני המוכתב מסמכות חיצונית כלשהי. החיוב המוסרי היחיד הוא לא לבגוד במי שאני באמת על ידי בגידה בעדינות הנפש. החיוב המוסרי היחיד הוא לשמור על עדינות הנפש, להקשיב לה, לאהוב אותה ולשמור עליה מכל משמר.
מוסר חברתי הוא אל מוסר, אבל עדיין הוא כלי חשוב. להגן על אנשי החברה, ולעזור לאנשים לא לבגוד בעדינות הנפש שלהם עד כדי חספוס שממנו כבר כמעט אי אפשר לשוב. אבל הוא גם יכול להרחיק מאוד את האדם מעצמו וממילא גם מהמוסר האמיתי שלו, ואצל מי שהבסיס המוסרי שלהם הוא המוסר החברתי או שמיוחס לאיזו אלוהות שמצווה אותו מלמעלה או פילוסופיה כלשהי, בשעת מבחן או בסתר אנשים כאלה יפעלו בלי שום כבלי מוסר ויכולים לעשות הרבה דברים רעים.
ולא רק מוסר במובן של מה ראוי או לא ראוי לעשות, אלא גם צניעות וענווה ובושה ונתינה למשל, כל שמקורם הוא חיצוני גם אם זה מכח מצווה אלוהית שכתובה באיזה ספר קדוש, הם רמיסה של האדם, ורק אם מקורם פנימי מעדינות נפש הם אור וחיים ושמחה וצמיחה. וגם התורה התכוונה לזה. ההוכחה הגדולה היא מאברהם אבינו שלא היה לו ספר תורה ובכל זאת הוא אבי האומה והדת. והרמב"ם מתאר את החיפוש שלו באריכות וכיצד מתוך האנושיות שלו והמעיין הפנימי שלו הוא הגיע לכל. ובחובת הלבבות שער העבודה מבאר שהעבודה הנעלה והנכונה ביותר היא כמו אברהם שלא עשה בגלל שכתוב בספר. והספר הוא רק סולם להביא אותנו לזה ואין הכוונה שהתכלית היא לעשות דברים כי כך כתוב בספר.
זה מה שהסבא מסלובודקה לימד, הוא היה זקן מאוד וחלש ובחור עזר לו. הוא ביקש מהבחור שיביא לו מים. אחרי שהביא שאל למה הבאת לי. הבחור ענה כי כתוב והדרת פני זקן וכתוב לגמול חסד וכו'. והסבא אמר לו אתה אכזרי. אדם זקן מבקש ממך מים ואתה צריך להגיע לכך שכתוב בפסוק כדי לתת לו?

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה עדינות הנפש כמקור המוסר היחיד. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על עדינות הנפש כמקור המוסר היחיד

  1. אורנה הגיב:

    תודה ! ההסבר הזה עונה לי על הרבה תהיות 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s