החרדיות החדשה ביחס ליהדות שלפני המלחמה – שימוש ת"ח

מתוך התכתבות עם הרב דוד רוב מחבר המאמר "יסודות הדת החרדית":

בזמן שהייתי חרדי, ראיתי את העיקר, אפילו יותר מהלימוד, בשימוש תלמידי חכמים שכתוב שזה יותר מלימוד.
זה מבחינתי אומר לחוש בעומק את האדם שהוא עצמו תורה חיה. את האנושיות שלו, מבנה האישיות והרגשות והלב והחיות והחום.
עד מהרה הבנתי שאם אני רוצה באמת לעשות את זה, אני חייב לנסות לגעת בעולם התורה שהיה לפני מלחמת העולם (ולפני עליית יהדות המזרח לארץ).
כל זקן שלמד בציערותו בישיבות שלפני מלחמת העולם, לא חשוב כמה הוא למדן, גם גדולים בתורה וגם בעלי בתים פשוטים, שעוד נשמר בו טיפ טיפה של משהו מהאוויר והריח של אז, גם חסידים וגם ספרדים.

ובמקביל קראתי הרבה מאוד ספרי זכרונות שכתבו בני תורה שברחו בשואה מהגרמנים ועברו עליהם הרפתקאות, יש הרבה כאלה. פחות היה חושב לי השואה וההרפקתאות, והעיקר בשבילי היה פשוט לנסות לחוש איזה בני אדם הם. איך הם חיים. מה המציאות האנושית שלהם, הריח, הטעם, הקצב, ההתנהלות הרגשית והשכלית במובן העמוק. המבנה הפסיכולוגי. אופי התחושות. ובעיקר הסתכלות על תורה וחיי תורה ומצוות ואמונה.
בעזרת המגע עם הזקנים החיים יכלתי מעט להרגיש את אופי החיות בכתבי הזכרונות.
קראתי גם כמעט את כל סיפורי הצדיקים שנכתבו ממקור שיש בו אמת וכנות ולא בא ל"חנך". למשל מה שכתב בנו של הח"ח על אביו. המזכיר של רבי יצחק אלחנן. אפילו את יומן המסעות של הרב חיד"א ועוד רבים כאלה. חיפשתי הרבה בספריות וכל מה שיש קראתי בצמא.
ומזה יכלתי גם לחוש קצת מאופי החיים מתוך קטעים בספרי שו"ת.

מכל זה קיבלתי רושם שאכן תמיד היו הרבה מקרים מכוערים ועבריינים. הרי אם כולם דתיים בהכרח כל הרשעים גם מוגדרים כדתיים ועושים את הרשע בתוך החיים הדתיים והיו הרבה פרנסים רעים (קראתי גם מכתבים של המלבי"ם על רשע הפרנסים) ובעד כסף פדו ילדי עשירים מגזרת הגיוס והחליפו אותם בילדי עניים ועוד ועוד.
אבל כמו שכתבת הנושא הוא לא מקרי השוליים וכמה עבריינים יש, הנושא הוא דווקא החלק הבריא והטוב של החברה. ממה העיקר שלה עשוי, לא מה הענפים הצדדיים.

לדעתי היה שם עולם של חיים דתיים שמבוססים על אמונה חיה חושית, אהבה לשכן ולקרוב ולכל יהודי, חיבור חי לתורה. והכל תמים פשוט מובן מאליו טבעי חי וחם ואמיתי. הכל חי בתוך הבל הפה, בנשימה עצמה. ראיתי יהודים כאלה. של פעם. וכבר אין להם מקום. הם לא מחמירים מספיק, לא קנאים מספיק. לא מדקדקים בכל מיני חומרות מוזרות מחודשות. לא מדברים כל הזמן על לשמוע בקול הגדולים. הם נמקים בבדידו בשקט בתוך ציבור שזר להם לגמרי. אולי כבר לא נשאר מהם אף אחד.
זה היה חוט השדרה, עצם הלוז של חיי הקהילות. היו מקומות וזמנים שזה הוחזק רק על ידי מיעוט, לפעמים מיעוט נרדף, והיה הרבה רוע והשחתה מסביב. אולי אפילו על ידי הרוב. אבל עדיין היה גרעין חי ובריא. היה הבהוב אש כלשהו בגחלת.
החרדיות החדשה באה להחליף את אותו חוט שדרה במשהו אחר לגמרי. בזיוף מלאכותי. בתחליף שהוא רק דומה חיצונית ובתוכו הוא אחר לגמרי.
רבי חיים מבריסק אמר שהציונות מסוכנת כי היא משתמשת בדבר שהוא בנקודת הפנים של הלב ושל האמונה. הציפיה לגאולה. לחזור לציון.
כך גם החרדיות החדשה משתמשת במוטיבים שהם נשמת אפה של האמונה. אבל היא משהו אחר מיסודה ודומה בתוכיותה לציונות ולתנועת ההתחלנות. היא זרם אחר בתוך אותן תנועות של אבדן האמונה.  וכמו שהיטבת לראות ולתאר במאמר שלך וזו נקודת העומק שבו ולכן אני כל כך התרשמתי ממנו.

בדברים של מי שהבאת משתקפת בעיה נוראה. לצעירים של היום אין שום מושג מה היה פעם. אין להם למה להשוות.
אני לא זוכר מי כתב, אחד הראשונים, שההבדל בין היהדות לבין נצרות ואסלאם, הרי לכאורה העקרון אותו דבר ויש רק הבדלים קטנים בפרטים, אבל ההבדל הוא כמו בין אדם חי לבין תמונת אדם מצויירת. הם נראים אותו דבר אבל הם משהו אחר תכלית. זה יש בו חיים וזה אין בו.
מי שלא נגע אף פעם בחיי קהילה שחיה אמונה טבעית, לא יכול בכלל לדמיין במה מדובר. אין לו שום כלי לראות את ההבדל כמו עיוור מלידה שלא יכול להבין מה זה צבע.
וממילא ברור לו שכמו שהוא רואה היום כך היה תמיד. כי מה שיש היום הוא ציור של אדם. הוא קורא בכל הספרים והספרים לא יכולים להעביר את החיות. הם מעבירים רק את הציור, והחיות עוברת רק בעל פה איש מפי איש. תורה שבעל פה לא ניתנה להיכתב וגם אחרי שכתבו אותה היא לא באמת כתובה אלא רק נמסרת. וכעת שאין מסירה מי שקורא בספרים מקבל רק את הציור המת והוא רואה היום מציאות מתה והוא בטוח לפי הספרים שכך היה מעולם ואין לו שום דרך להיווכח. זה חושך נורא. ממש הסתר בתוך הסתר. חושך כפול ומעובה שאי אפשר לצאת ממנו. הנחמה היחידה שחז"ל כבר כתבו שזה יהיה ואין לנו על מי להישעען אלא על אבינו שבשמים ולפני הבוקר יש חושך הכי גדול וגמור ומזה יבוא הבוקר.
.
.
.
עוד דברים בעניין הזה:
אשתי  גדלה בבריה"מ והיא מספרת על החינוך הסובייטי ונזקיו ומה שקורה לניצולים ממנו, וזה מאוד מזכיר לי את החינוך החרדי. ממש בהווי, בסגנון הלבוש וההתנהגות, איך מתייחסים למורה ולמנהלת, איך מתייחסים למי שמנסה לחשוב עצמאית וכו'. בתקופה שלה כבר לא היה איום לשלוח לסיביר ולהסתבך עם ק.ג.ב. רק בגלל הבעת דעה חתרנית. זה כבר לא היה סטאלין. האיום האפקטיבי היה לחץ חברתי. וזה לא בא רק מההנהגהוהמלגה אלא צמח מהחברה עצמה שהיא כמו אורגניזם חי או "ענן" של אנרגיה הבינה שאם לא יהיה לחץ חברתי של להיות כמו כולם, לא להיות חריג בשום מובן, להענות למוסכמות. לפעול מכח בושה. אז החברה תתפרק.
בילדותה שלטו בה בעזרת המשפט איך את לא מתביישת. איך את לא מתביישת לנעול נעליים לא בצבע של כולם, את רוצה שכולם יסתכלו עלייך, וכו'.
היא הראתה לי סרטים רוסיים משנות השבעים על חיי בית ספר. אם היו אומרים לי שזה בית יעקב הייתי מאמין בקלות. אפילו אותם ציחקוקי בנות, ממש אותו מנגנון פסיכולוגי.
אחרי חינוך כזה או שיוצאים מושחתים וריקים או אנשים במיוחד נפלאים ויצירתיים, אבל אלה ואלה פגועים נפשית מאוד.
אשתי לקחה אותי לטיול במחוזות ילדותה והיינו גם בקייב. ראיתי שם קבוצה של בנות בית יעקב עם מורה צעירה. חצאיות כחולות חולצות תכלת וצמות. ושפת הגוף והתנועות ואופן הדיבור והבעות הפנים. הבנות שלי למדו בבית יעקב וזה כל כך מוכר לי ואין לטעות. הן נראו מלאות אמונה ואידיאליזם ואור בעיניים. אמרתי אני רוצה לגשת לדבר איתן. נראה לי שזו אולפנא שמקרבת בנות ליהדות, הן מלאות אור בעיניים כמו של חוזרות בתשובה ולא כמו בנות מבית חרדי, ומצד שני הן נראות מאוד בעניין ובתלם ולא רגל פה ורגל שם. עשו עבודה יפה ומעניין אותי להכיר.
אשתי אמרה, זה לא בית יעקב. יש עכשיו תחייה של הנצרות והן נוצריות.

נתקלתי גם באתר אמריקאי שמדבר על האמת שבאסלאם. מנסה להחזיר בתשובה נוער אמריקאי. הרצאות על המפץ הגדול ועל איך כל התגליות המדעיות כבר רמוזות בקוראן. ועל חינוך וכיבוד הורים ומידות.  הגרפיקה, השפה, התוכן, הרטוריקה, הנימה והצליל, היה זהה לגמרי לאתר של ערכים או הידברות וכיו"ב. היה אפשר להחליף את המילה קוראן בתורה ולהשתמש באותו אתר כאתר של תנועת התשובה אופיני וקלאסי. זה מן הסתם חיקוי מדוייק לאתרים של תנועות החזרה בתשובה נוצריות שמשגשגות בארה"ב בכמות גדולה. אולי האתר המוסלמי פשוט העתיק אתר נוצרי ועשה מעט עריכה ואולי הגיע לזה בעצמו כמו שערכים והידברות לא ממש העתיקו אתר נוצרי אבל כיוון שזו אותה רוח שמפעמת בהם זה יוצא כמו העתק מדוייק.

זה אומר לי שהחרדיות היא תופעה מודרנית גלובלית, אחת הדרכים של האדם המודרני להתמודד (או לברוח…) מול עולם אינדיבידואליסטי ציני חסר אמונה ומשמעות וקהילה, ומלא בבדידות אלימות וכאוטיות. וזה לא קשור ליהדות. זו אותה תופעה מודרנית בכל מקום והיא לא קשורה לא ליהדות וגם לא לנצרות או לאסלאם. פשוט בכל עם מדביקים לזה את השם של המסורת הישנה של אותו עם. כי חלק מהבריחה מהמודרניות והבדידות היא להתרפק בצורה מלאכותית ונוסטלגית על העבר הקהילתי ולנסות להשתמש במוטיבים סלקטיביים ממנו לבנות את הזהות הקבוצתית החדשה.
בדת הראסטאפארי בג'מייקה שהיא דת חדשה, הם מגדירים את עצמם בני ישראל ועבודתם היא לעלות לציון. יש הרבה שירי רגאיי על ציון. איזה בני ישראל ואיזה ציון, מה הקשר בכלל. אלא ככה בונים דת וקהילה על ידי שימוש בכח ההשפעה הפסיכולוגי החזק של סמלים עתיקים. אז גם הדת החרדית החדשה בונה את עצמה בשימוש בסמלים כאלה. בישראל יהדות ובקייב נצרות ובארה"ב איסלאם.
כשהתפרקו המסגרות הדתיות והקהילתיות העתיקות, היה הכרח למצוא פתרונות חדשים לצורך בזהות ומשמעות וחיבור למשהו. להתמודד עם חוסר הפשר והבדידות והחרדה הקיומית בעולם בלי מסגרות. אז נוצרו האקזיסטנציאליזם, הלאומיות, האידיאולוגיות הגדולות כמו קומוניזם פאשיזם נציונליזם סוציאליזם וכו'. הומאניזם פלורליזם (כנסיון למצוא משמעות במובן הדתי מתוך האדם עצמו, ויצירת ערכים "יפים" ונוחים ושובי לב שיאחדו את האנשים לקהילה), הפיכת הדמוקרטיה משיטת ממשל לאמונה כמעט דתית, מהפכת הסיקטיז – כל מה שוודסטוק מייצג ועוד הרבה כיוונים. הניו-אייג'. ואחד מהכיוונים האלה הוא החרדיות החדשה אצלנו, ובמקומות אחרים נצרות ואסלאם שגם הם "חדשים" באותה מידה.
זה בעצם מה שחידש לי המאמר שלך, שזה בכלל לא עניין שקשור ליהדות, זה לא זרם או וריאציה של יהדות,  אלא זה קשור דווקא למודרנה וזה זרם של מודרנה. השקר שהם משווקים שמדובר כאן בגרסת המשך של יהדות עבד עלי. זה קל לטעות, הרי זה אותו טלית ותפילין וגמרא ומפרשים ופוסקים ואותה רטוריקה דתית על לימוד תורה ותיקון המידות וכו'. התחפושת מאוד מבלבלת. המאמר שלך מייד הכה בי ומייד הרגשתי איך זה פוקח עיניים.
כמו למשל ראובן שנעלם לפני שנים רבות ופתאום חוזר, וכולם מרגישים שמשהו לא בסדר, הוא לא עצמו, הוא מוזר מנוכר וקר, הוא שונה ממי שהכרנו. ושואלים כנראה הוא עבר טראומה ומה קרה לו ואיך נתקן אותו ונחזיר אותו לקדמותו. ופתאום מישהו אומר תסתכלו, אתם לא רואים? זה בכלל לא ראובן! זה מישהו אחר שלבש את בגדי ראובן והתחזה לו.  ואז מסתכלים היטב בפניו ואומרים זה הרי ברור, רואים שזה מישהו אחר, כמה טיפשים היינו ואיך לא הבחנו.
אחרי ההבחנה הזו המון דברים מתבהרים ומה שאני כותב כאן זה המשך של אותה נקודת מבט.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה החרדיות החדשה ביחס ליהדות שלפני המלחמה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על החרדיות החדשה ביחס ליהדות שלפני המלחמה – שימוש ת"ח

  1. מם80 הגיב:

    כמעט כל הדברים שאתה ורבי דוד כתבתם על החרדיות של היום ביחס לחרדיות של פעם, נכתבו לפני 80, 100, 150, 200 ו-250 שנה: הדורות הקודמים אמונתם היתה פשוטה ותמימה והדור הנוכחי עסוק בחיצוניות ומידותיו מקולקלות.
    אדרבא תנועת ההשכלה קמה ע"י יראי שמים שהקפידו על קלה וחמורה על מנת לתקן את הקלקולים האלה, והחרדיות קמה כחרדיות ע"י רבנים גדולים כנגד תנועת ההשכלה מתוך חשש שהמודרנה תחלן את מחנה הקודש. כעבור 2-3 דורות, רוב המשכילים פרקו עול תורה ומצוות והמחנה החרדי נשאר עם קלקולי המידות. אזי מתוך נטיה נפש עדינה קמה תנועת שיבת ציון ע"י רבנים צדיקים ואנשי חזון מתוך הבנה שקלקולי המידות הם חלק מהגלות והדרך היחידה לתיקונם שיבה לא"י. אלא שדבריהם התקבלו בעיקר על הלבבות של אנשים פשוטים ואנשי מעשה. כעבור 2-3 דורות תנועת הציונות נכבשה ע"י עמי ארצות ואפיקורסים. והמחנה החרדי נשאר עם קלקולי המידות. כדאי לעיין בספר "שביל זהב" מאת הרב מרדכי אליאשברג ובספר "למרנן ורבנן" מאת נחום סוקולוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s