שמיעת דברי תורה, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים

לגבי מה שכתבת על הרוגוצ'ובר שלא היה מחוייב בלימודו לדעת אחרונים והרבה פעמים גם ראשונים,
הבאתי את המשנה למלך, ובעצם את התרומת הדשן שהובא בו, לא כדי לומר שהרוגוצ'ובר היה משועבד ללמוד כמוהו ולקבלו כסמכות, אלא רק כי אני לא בתוך הסוגיא וזה הראה לי שיש מקום למהלך שחשבתי והוא לא נסתר ממשהו פשוט שאולי לא הבחנתי בו.
גם החזון איש ורבי חיים מבריסק למדו בעצמם ולא היו משועבדים לדברי שום קדמון.
יש מקום שהחזו"א חולק הלכה למעשה על רמב"ם שלחן ערוך מגן אברהם ומשנה ברורה במקום שהם אומרים לא לברך והוא אומר לברך ואפילו לא חשש לדעתם לעשות מזה ספק ברכות להקל.
מסופר על החזו"א ששאלו אותו הלכה, והוא התנצל שהוא פוסק להם לפי המשנה ברורה ולא לפי דעת עצמו כי הוא לא מונח כעת בעיון אותה סוגיא.
ותמהו מה רע בלפסוק לפי המשנ"ב והשיב שזה כמו לאכול מקופסת שימורים (ואוסיף גם כמו לשמוע מוזיקה מהקלטה ולא מאדם חי שמנגן).
העניין בזה שדברי תורה הם כמו פטיש יפוצץ סלע ושבעים פנים לתורה שאותו דבר תורה חכם אחד ישמע בו טהור וחכם אחר ישמע בו טמא ואלה ואלה דברי אלוהים חיים.
כי כל דיבור הרי מתפרש לפי אזניו של השומע, וכל אחד שומע בו לפי מה שהוא.
יוצא שהשומע מצטרף לקביעת מה הדבר תורה אומר. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך.
ע"ז י"ט: אמר רבא: לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ, שנאמר: 'כי אם בתורת ה' חפצו' (תהילים א, ב). ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה'.
אחרי שהוא למד זו כבר תורה שלו ונקראת על שמו, כי הוא שמע אותה לפי אוזניו ומה שהוא ובזה קבע מה היא אומרת.

זה קצת כמו שכששומעים יצירה מנוגנת גם המלחין שכתב את האותיות וגם הנגן שקורא אותן לפי ליבו שניהם שותפים להעמדת הדבר החי שאומר משהו לשומע, ושם גם השומע עצמו משתתף בפרשנותו שנעשית בשמיעה שלו המיוחדת לו.
התורה היא דיבור עם הקב"ה, והדיבור קורה עכשיו ולי אישית, הוא חי.

'אשר אנכי מצוך היום'.
רש'י: 'לא יהיו בעיניך כדיוטגמא (=מצוה כתובה מאת המלך) ישנה שאין אדם סופנה (=מעריכה) אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה'.

"היום הזה ה ' אלקיך מצוך גו'"
רש"י: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטווית עליהם".
"היום הזה נהייתָ לעם"
רש"י: "בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת עמו בברית".
כל דור הוא בחינה אחרת, והוא כמו גוף אחד, ולפי מה שהוא כך דברי התורה מתפרשים באזניו באופן אחר מה שהתפרשו בדורות קודמים. ולכל דור יש פוסק הדור, משה רבינו של הדור שנותן לאותו דור את התורה מחדש לפי עניינו של אותו דור שיהיה דיבור חי ישר אליהם לפי מה שהם ולא כמו טקסט עתיק היסטורי.
חוקרי המקרא מצאו הרבה מקבילות בכתבים של עמים עתיקים אחרים מהזמן ההוא, ולפעמים ניכר שמה שנמצא בכתבים של העמים ההם היה לפני התורה. הרבה עניינים תרבותיים דתיים חברתיים אמוניים פולחניים חוקיים ופולקלוריסטיים שהיו נפוצים בעמי האזור באותו זמן יש להם הדים בתורה.
הקב"ה דיבר עם אותם אנשים ששמעו לו, הוא דיבר איתם בשפתם, אחרת זה לא דיבור.
שפה זה לא רק מילים, לכל מילה בשפה יש מטען תרבותי ופסיכולוגי ואסוציאטיבי גדול שנקבע לפי התרבות של אותו זמן.
אנחנו שומעים במילה "חופש" הרבה דברים שהכניסו לתוכה מרטין לותר קינג וג'ון לנון ואחרים (ג'ון לנון ותרבות הרוק גם שינו לגמרי את משמעות המילה אהבה, מה שהביא את החזו"א לומר שמה שהם קוראים לו אהבה אנחנו קוראים לו כרת), היטלר שינה את מה שאנחנו שומעים במילה לאומיות, נציונליזם, והיו צריכים להבדיל בין לאומיות ללאומנות כדי לנסות לנקות את המילה לאומיות. הנצרות שינתה לגמרי את משמעות המילים חטא וכפרה ואשמה, הציונות שינתה את מה שאנחנו שומעים במילה ישראל וישראליות והתיישבות, הפמיניזם שינה המון מושגים בשפה כגון בעל ואשה ומשפחה ועוד עד שהוצרכו למילים חדשות כמו זוגיות ומיניות ופטריארכליות, פרויד שינה לגמרי את מובן המילים נפש ויצר ודחף ותודעה ומודעות וחלום, וכיו"ב לאין מספר בכל דבר.
כל דבר עמוק ונוגע לחיים מושפע בהכרח מאקזיסטנציאליזם וניטשה ופרויד ודוסטוייבסקי ועוד הרבה, כל חשיבה לוגית מושפעת בהכרח משפינוזה וקאנט ורבים אחרים, כל דבר רגשי מושפע בהכרח ממסורות של רומנטיקה ומהבלוז והמוזיקה הפופולרית והספרים והפרסומות וכו' וכו'. גם אם איננו מודעים לזה כלל, מוחנו נשטף מכלים שניים ושלישיים בכל אינטראקציה שלנו עם כל אדם ומטמיע בנו את כל זה בלי שנבחין.
אם הקב"ה היה נותן תורה היום הוא היה מכניס את כל זה לדבריו, כמו שהכניס לדבריו את המטענים וההקשרים התרבותיים של שומעיו בזמן מתן תורה, כי אין טעם לדבר עם מישהו בהתעלמות מהשפה שלו והמטענים שהוא שומע במילים וכל ההקשרים התרבותיים שקובעים את מה ששומעים במילים.
לכן כדי שהתורה תהיה דיאלוג אמיתי וחי ונוגע ואקטואלי ואישי שממש פוגע בחיים עצמם שלנו ולא איזה מחקר היסטורי בטקסטים עתיקים וסתומים, צריך לומר אותה מחדש לפי הדור שלנו.

ב-1904 כתב פרנץ קפקא לידידו אוסקר פולאק: "לדעתי צריך לקרוא רק ספרים שצורבים ודוקרים. אם הספר שאנחנו קוראים אינו מעורר אותנו כמהלומה הניחתת על הראש, למה לקרוא אותו?… ספר צריך להיות גרזן המבקע את הים הקפוא שבתוכנו".

התורה צריכה להיות ספר כזה ולא מושא למחקר ופענוח של עתיקות.
החזו"א מדבר בכמה מקומות על כך שהשכל הוא המלאך המקשר ביננו לבורא. לכ מוכרחים להשתמש בו. הוא מתנצל על כך שהוא חולק על ראשונים בטענה "ליבי אנסני". שכלו וליבו אנסו אותו לומר כך. ככה הוא רואה.
הסבא מקעלם אמר שעדיף שאדם ישתמש בשכלו ויטעה מאשר שישמע לדברי אחרים ויצדק. וכמו ילד ששואל למה התרנגול לא מקבל עונש כשהוא מנקר מהעוגה והילד כן מקבל. וענו שלתרנגול אין שכל. ועדיף לא להיות תרנגול אע"פ שזה גורר עונשים.
לכן השמיעה של התורה כדיבור חי עם הבורא, שקורה עכשיו, שאני כעת בהר סיני וכעת השמיים נפתחים וכעת יש קבלת התורה, כל זה הוא רק אם אני לומד את העניין לפי שכלי שלי.
הרב וולבה אמר שהיום יש רק דוקטורים לתורה ולא אברכים.
מסדרים את כל השיטות ומנתחים מי אמר מה בדיוק. אבל לא מבררים מה אני אומר מול העניין הנלמד. כיחיד, כבודד, אני בעצמי לבדי.
ואם יש לי משהו לומר בסוגיא והוא ברור לי ושואלים אותי מה ההלכה אני חייב לפסוק לפי דעת עצמי. אם מישהו לא סומך עלי הוא מוזמן לשאול מישהו אחר או לפסוק לפי המשנה ברורה.
אמנם זה תלוי בכח. לשום אדם בדורות האחרונים אין כח ללמוד פסוק בלי חז"ל ולא משנה בלי גמרא ולא גמרא בלי ראשון, כגון רש"י או רמב"ם.
אפשר כמובן ללמוד, אבל לגעת במילים עד שמתוך מישוש בשר המילים החי תצמח מעצמה שמיעה חיה שפולחת את הלב ומבקעת תהומות ומשנה את החיים באופן קיומי בסיסי, זה לא יקרה כשמדובר על לימוד הלכתי. זה יכול לקרות כשמדובר על שמיעה ספרותית לירית, על פאתוס של מילים. אבל בלמדנות הלכתית פסוק או משנה או קטע גמרא בלי ראשון אין להם ידית אחיזה ואפשר לפרש אותם בכל דרך שנרצה והכל יהיה רק הלבשה חיצונית של הרעיונות שלנו לתוך המילים.
מסופר על רבי ברוך בער בעל הברכת שמואל שהיה בועידה חשובה שנקבצו אליה גדולי רבנים מכל אירופה.  ודנו שם בדברים עמוקים של הרשב"א והתפתח משא ומתן זה אומר בכה וזה אומר בכה, ורק רבי ברוך בער שתק. ושאלו אותו מה דעתו והשיב, הרשב"א אינו פוטבול שאפשר לגלגל אותו לכאן לכאן. אני צריך להיות חולה על רשב"א כזה במשך שבועיים עד שאוכל לומר משהו עליו. לימוד כזה לא ייתכן אלא רק אם לומדים את הגמרא דרך עיניו של ראשון אחד לפחות. אחרת זה רחוק מכדי שנוכל באמת לגעת.
ויש כאלה שבלי אחרון אחד לפחות, כגון רבי חיים או רוגוצ'ובר או חזו"א או כל אחד מה שמדבר אל ליבו, כי היסוד הגדול כאן הוא אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, אין להם כח לגעת בדברים וגם זה בסדר גמור ואין בו שום גריעותא כל זמן שמשתמשים באחרון כדי לנסות לגעת בעצמי ממש ולהגיע שתהיה לי דעה משלי, לא חשוב כמה קטנה ומצומצמת ורעועה ושגויה תהיה, ולא סתם מקטלגים מה כל אחד אמר.
יש שיטת לימוד חדשה שמסתכלת בגמרא על שכבות הטקסט ולומדת כל שכבה כמקור בפני עצמו. כי בגמרא משוקעים קטעים מכל מיני תקופות והם עברו עריכה שמצד אחד ציטטה אותם אבל גם רצתה לאחד אותם לטקסט קוהורנטי לפי דעת העורך, ולמי שאמר את המקורות הקדומים היו לפעמים דעות אחרות משל העורך ואפשר להתחקות אחרי זה.
שמעתי על זה מיוני.
אמנם לדעתי צדקה המסורת הלמדנית שלא הלכה בנתיב הזה, זה מעניין וחשוב כמחקר, אבל מי שרוצה לשמוע תורה כדי להחיות את נפשו ולדבוק בבוראו ולילך בנתיב חייו בדרך אמת, לא יוכל לשמוע משם מה שיחיה את נפשו. גם הרי תורת העורך של הגמרא לא פחות אמיתית מתורת קודמיו, היא לפי דורו ושורש נשמתו שהיו מאוחרים יותר וגבוהים פחות ולכן נגישים לנו יותר, ודי בזה עבורנו. וכך גם אם לומדים תורה מאחרון כלשהו, אין בתורת אותו אחרון פחות חיבור לבורא ואור תורה ממה שיש בדברי תנאים ואמוראים. זה רק מתורגם לדורות אחרונים והתרגום הוא רק יתרון. וזה גם מצומצם אבל סוד הצמצום הוא שזה הופך את ההתגלות ליותר נגישה וניתנת לנגיעה, וכל מה שיש בגדול יש גם בקטן.
אני כשלעצמי מנסה להסתכל על הדברים רק מתוך הגמרא וראשון אחד, לרוב רש"י או רמב"ם. אבל לפעמים הכל סתום לי ואין לי פתח מוצא להתחיל לגעת בשום דבר שמדבר אלי ומאיר לי. ואז אני קורא במפרשים עד שמשהו מתחוור ואני יכול משם להמשיך בעצמי.
לפעמים גם אחרי שהתחוורו דברים לפי ראשון אחד, זה מאיר להבין היטב שיטת ראשון אחר וההשוואה ביניהם שופכת אור על שיטותיהם ועל הסוגיא עצמה, ואז אני נגרר ללמוד ראשונים נוספים מלבד רש"י או רמב"ם ולפעמים גם אחרונים. אחרונים הרבה פעמים עוזרים לתת ניסוח יפה של צדדי חקירה שכבר עמדתי עליה ואז גם הם שימושיים כדי להסביר. נוח לי גם לעטוף דברים שחשבתי במובאות ממפרשים שונים, זה מתקבל יותר באזני השומע ומעטר את הדברים בלוויית חן , אבל זה לא עיקר הלימוד.
זה כבר מסביר היטב למה הרוגצ'ובר ואחרים ניגשו למקור הכי בסיסי שהיה בכוחם ולמדו ישר ממנו ולא התעסקו בדעות של מי שלמד אחר כך.

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה הלכה, יהדות, שמיעת דברי תורה, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שמיעת דברי תורה, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים

  1. אברהם הגיב:

    בקשר כל הענין הזה שאדם עושה דין לעצמו גם בדינים בין אדם למקום דהיינו שהוא יכול לפסוק לעצמו לפי הבנתו, יש מקורות לזה או זה רק נובע מסברא? מאוד מענין אותי השאלה הזו. פעם שמעתי שיעור שהרב אמר שככה משמע בגמרא וברש״י בחגיגה ג עמוד ב בד״ה עשה אזניך כאפרכסת. הרב אמר שאפילו יש חיוב לנסות לפסוק בעצמך. ראיתי שכתבת על עושה אדם דין לעצמו גם פה

    https://nirsterntalmud.wordpress.com/2012/11/11/%D7%94%D7%A8%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA-%D7%A1/

    אבל רציתי לברר אם יש עוד מקורות לגישה הזו או זה רק נובע מסברה? כי אפשר להגיד שאדם חייב לשאול רב ולהתנהג לפי הפסק שלו וזה לא סותר בחירה חפשית. הבחירה היא ללכת לשאול ולהתבטל לתשובה. קצת עצוב אם זה מה שהבורא דורש ממנו אבל מענין אותי אם יש מקורות מפורשות שאומרים שאדם אחראי לנסות להבין דברים בעצמו ובסופו של דבר לפסוק לפי והבנתו.

  2. nirstern הגיב:

    בדינים של ממון שזה בין שני בני אדם כמובן יש בעיה כי כל אחד מהם יפסוק משהו אחר על אותו ממון, ועל זה הגמ' בבא קמא כח א חידשה שאדם יכול לעשות דין לעצמו.
    כתבתי על זה כאן
    https://gmarabavakama.wordpress.com/2010/06/04/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%A7%D7%9E%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%97-%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%90/

    בדברים שנוגעים רק לו, זו שאלה נפרדת.
    אפשר כמובן ללמוד בקל וחומר מדיני ממון, אבל אין צורך בזה.

    נניח שאדם לא יכול לפסוק לעצמו. בעשרת הדברות הקב"ה אומר לא תעשה לך אלהים אחרים על פני. אל תעבוד ע"ז.

    אדם קם בבוקר ורוצה לשטוף פנים, אולי זה עבודה זרה? אולי לצחצח שיניים זה עבודה זרה? אולי לצאת מהמיטה זה עבודה זרה? אולי להישאר במיטה זה עבודה זרה? האם הוא צריך לשאול רב מורה הלכה על כל זה?

    אם נאמר שצריך לשאול רק כשהתעורר ספק. למשל כהן יכול לחשוש ללכת בירושלים כי יש סיכוי גדול שבמקום שהוא דורך ב 3000 השנה האחרונות היה שם קבר. אז אומרים לו שאין סיבה לעורר ספק. אבל גם על זה צריך לשאול רב פוסק הלכה. שאולי אם נתגלה ספר עתיק שאומר שבמקום פלוני היה פעם בית קברות, מעתה הכהנים לא יוכלו לכת שם, או שזה לא נחשב שהתעורר ספק אם זה נשכח לגמרי מכל העולם. איך אדם יכול לדעת מה נחשב התעוררות ספק, לפעמים זה גופא שאלה הלכתית מסובכת, בשערי יושר יש דיונים עמוקים על זה. החפץ חיים אמר שבדורנו העבודה זרה זהו הממון. אם כן אולי כל פעם שמרויח ממון הוא עובד ע"ז? האם זה נחשב התעוררות ספק? אם אני לא סומך על ההחלטה שלי אז כל דבר יכול להיות התעוררות ספק.

    ואיך אדע מיהו רב ומיהו סתם אדם? צריך לשאול רב שיפסוק לי האם פלוני הוא רב. וערבך ערבא צריך.
    וכל מה ששאלתי אתמול את הרב איך אדע אם היום זה אותו דבר או שהדין השתנה. הרי יש שינוי דין בין יום שבת ליום ראשון. אז כל יום מחדש צריך לשאול על הכל.

    ואם נאמר שעל דברים פשוטים לא צריך לשאול, איך אדע מה פשוט.
    למשל אם יש לי חשק לערוף ראש של פלוני, זה פשוט שזה מה שכתוב לא תרצח ואסור וזה אני יודע גם בלי לשאול. אבל אם אותו פלוני רוצה למות? ואם הוא מתייסר וכוונתי לגאול אותו מייסוריו? ואם יש לו מוות מוחי אבל עדיין יש נשימה ואפשר להציל אנשים מתרומת האיברים שלו? ואם הוא רודף אחרי מישהו להרגו, או מאיים עלי. ומה נחשב איום שמצדיק שאהרוג אותו. איך אדע מה בדיוק הגבול ששם ה"לא תרצח" מפסיק להיות פשוט וצריך לשאול? הגבול מתי זה מפסיק להיות פשוט הוא עצמו דורש ידע הלכתי גדול ויכולת החלטה. ואם אני לא יכול לסמוך על עצמי ממילא אהיה מחוייב לשאול גם על דבר פשוט, ואז שוב אצטרך לשאול על כל ניד עפעף, ואולי גם לא להניד שום עפעף אסור.

    יש גם אינספור דברים יסודיים בהלכה ששום רב לא יכול לענות. למשל כתוב לאהוב את הבורא. אם אשאל רב מה הפירוש של "לאהוב". או מה הפירוש של לירא, או לחמוד וכו' וכו'.
    אם תשאל אותי מה פירוש מה שכתוב "ואהבת את ה' אלהיך", אני יכול להכביר מילים נרדפות. או לתת משל, כמו מה שאתה מרגיש לאבא ואמא. או לאשתך. אבל איך הפוסק יכול לדעת מה השואל מרגיש לאביו ואמו ואשתו, ואיך יורה לו מה זו אהבה?
    וכן לירא, אני יכול לומר לירא זה מה שאתה מרגיש כשאתה רואה נחש. אני מכיר אדם חובב נחשים שכשהוא רואה נחש הוא מייד מנסה לתפוש אותו וללטף אותו. או מה שאתה רואה כשאתה רואה רוצח. אולי זה שוטר לוחם אמיץ שהעונג הגדול שלו זה להתנפל על רוצחים. גם איך אסביר שזו יראה אחרת. אין שום דרך לרב להשיב על שאלות כאלה., ויש אינספור כאלה.

    או איך אסביר לו שכבש טהור וחזיר טמא. אם אצביע על כבש ואומר כזה טהור, תהיה כבש אחרת בצבע אחר בגודל אחר והוא לא יידע שגם זה טהור, היא הרי שונה מאותה שהצבעתי עליה.

    מזה כבר הגענו שאם לא סומכים על השכל שלי כפוסק עצמאי אז גם פירוש של כל מילה אני צריך לשאול רב, ואין שום דרך שהרב יוכל לפסוק לי מה פירוש המילה אם לא סומכים על ההבנה העצמית שלי בידיעת השפה.

    עצם ההלכה שאני מחויב הלכתית לשאול רב, מי יפסוק לי את ההלכה הזו. כשאני רק מתחיל אני עוד לא יודע שיש הלכה שעלי לשאול רב, ולכן אני לא הולך לשאול רב אם יש הלכה כזו. אם כל אבא ילמד את בנו שהבן חייב לשאול רב, הרי לפי דברי האב הבן לא צריך לקבל את זה מהאב, כי האב אינו רב ורק רב יכול לפסוק הלכות. לכן צריך שרב ילך מיוזמתו לכל אדם בישראל ויאמר לו שהוא חייב לשאול רב על כל דבר. והאדם הפשוט יענה לרב, אתה פוסק לי שאני חייב לשאול רב על כל דבר, אם אחליט בעצמי לשמוע בקולך אצטרך לקבל את דבריך שצריך לשאול רב על כל דבר, אבל הרי לשיטתך אסור לי להחליט בעצמי, ואם כן איך אוכל לקבל ממך מה שאתה פוסק לי שצריך לשאול רב על כל דבר. כדי לקבל ממך פסק אני צריך כבר לדעת מקודם שצריך לשאול רב, אבל את זה שצריך לשאול רב הרי אדע רק אחרי שאתה תפסוק לי את זה ולא מקודם.

    אפשר להאריך ולמלא כרכים גדולים בכל הבעיות שנוצרות אם אדם צריך לשאול ולא לחשוב בעצמו. זה הולך ומתפתח לכיוונים רבים מאוד. זה ספורט משעשע ויש בזה נגיעה לכמעט כל הנושאים שדנה בהם הפילוסופיה המערבית מאז דקארט.

    כיוון שזה כל כך פשוט ומוכרח זו לא סוגיא שהיה צריך לומר אותה. נקודת ההתחלה היא שמדברים עם בני אדם ולא עם מכונות. ההבדל היחיד בין מחשב מאוד מאוד משוכלל לאדם, שמחשב אף פעם לא עצמאי באמת בהחלטות שלו (לפעמים מרוב מורכבות נראה שהוא עצמאי, כמו כשהוא מנצח אלוף שחמט, אבל זה רק נדמה כך).
    כוונתי שאם אנחנו מדברים, נקודת ההתחלה היא שאנחנו שנינו משתמשים בשפה. על הנקודה הזו עצמה לא ייתכן שנדבר בינינו. כי אם יש צד שהשפה לא משותפת לשנינו, שאתה מפרש את המילים אחרת, לעולם לא נוכל להתחיל לדבר בינינו כלל.
    למשל אם יש צד שכשאני אומר לך: "אדום, אתה מבין, כמו דם". ואתה אומר: "כן, אני מבין, אדום כמו דם", אז אצלך הצליל "אדום" פירושו ירוק ו"דם" אצלך פירושו מלפפון, ו"זורם בעורקים" אצלך פירושו גדל בערוגה, וכן הלאה. אם יש צד כלשהו שיש בעיה כזו בתקשורת בינינו, כל כמה שנדבר עליה לא נוכל לצאת ממנה, כי לעולם לא אוכל לדעת איך הבנת את מה שאמרתי.
    יש שהסתכלו על זה כעל פלא גדול למה באמת לא קיים המכשול הזה בתקשורת וכתבו על זה ספרים, אבל זה ככה, ובאמת זה מובן מאליו ולא שאלה כלל.
    מה שאדם יש לו מחשבה עצמאית והחלטה על עצמו ניסיתי להראות בדוגמאות שזה אותו דבר כמו שיש לו יכולת שימוש בשפה. ולכן לא שייך כלל לדון בזה כמו שדנים בסוגיא ולחדש בזה כך או כך, אלא זו נקודת מוצא שקיימת בהכרח לפני שבכלל מתחילים לומר משהו, ועליה אי אפשר לומר כלום. .

    ממילא מוכרח שאדם משתמש בשכל של עצמו וסומך עליו הלכה למעשה בכל דבר. וממילא אין שום סיבה שבעולם שעל מה שפשוט אצלו, שיהיה מחוייב לשאול רב. יש מקרים שהוא יודע שיש בעיה הלכתית, ויודע שהוא לא יכול להגיע לתשובה, ואז הוא מחליט לפי שכלו לשאול רב. כיוון שבהכל הוא סומך על עצמו, ואין עליו שום חיוב הלכתי לשאול, ממילא גם אחרי ששאל אם התשובה לא נראית לו מספיק נכונה הוא יכול שלא לעשות כמו שהרב אמר לו. אם אין לו יכולת לשפוט את נכונות התשובה, והוא הולך לרב אחר כדי לקבל פסק לקולא, אז ברור שזה רשעות, אבל אם הוא הולך ביושר מהיכי תיתי שיהיה לו שעבוד לשמוע לרב, אפילו אחרי שהרב פסק לו, וכל שכן לפני שהוא בא לשאול את הרב. אולי גם אם הוא לא משכנע מהתשובה שקיבל לא ראוי לשאול רב אחר משום פגיעה בכבודו של הרב הראשון ובסמכותו וזה עוד נושא.
    סמכות של רב הכוונה שאם החלטתי בעצמי שאני לא יכול להגיע לתשובה, וקיבלתי מהרב תשובה שאין לי שום יכולת לדעת ולשפוט אם היא נכונה או לא, אני עושה כמו שהרב אמר, רק כי מקובל בציבור שהוא יודע מה שהוא אומר. אם אדע שמישהו אחר שאל את הרב הזה ואחר כך הלך לשאול רב אחר, אולי זה יגרום שלא ארגיש בטוח אם אני יכול לקבל ממנו תשובה ולעשות כמוה כשאין לי שום כלים לשפוט אותה. אבל זו לא סמכות כמו מלך או סנהדרין או נביא וכיו"ב.

    סנהדרין שכתוב בתורה זה בענייני ציבור (הדינים הם גם שאלות של חיי הציבור), ולא בשאלות פרטיות של יחיד.

  3. אברהם הגיב:

    תודה על התשובה. כמו כל הדברים שלך הם תמיד חכמים ומחכימים ועוזר לי מאוד לחדד את המחשבות שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s