קצת העמקה על חומר וצורה. המשך לרשימה הקודמת. קצת נגיעה בפיזיקה. – חלק שני (לרשימה שלפני הקודמת). סוד 'הוא מקומו של עולם'

בספרו של אלברט איינשטיין "על תורת היחסות הפרטית והכללית", בנספח 5, מביא את טענת דקארט לגבי האפשרות של חלל ריק, או מרחב ריק.
דקארט טען שרק גוף יכול לתפוס מקום, רק לגוף אפשר לצייר במחשבה שיש ממדי אורך גובה ועומק. 'משהו' יכול לתפוס מקום – 'לא-כלום' אי אפשר לצייר במחשבה שיתפוס מקום. אם אין מקום שנתפס על ידי ריק גמור, אם כן אין מציאות לחלל או מרחב שהוא ריק. היכן שיש גופים חומריים יש מרחב או חלל, היכן שאין גופים חומריים אין מאומה, גם לא מרחב ריק.

אינשטיין דוחה טענה זו בדרך החשיבה הבהירה והישרה האופיינית לו. הוא טוען שאפשר לצייר במחשבה תיבה שמלאה בקוביות מסודרות. התיבה היא חלל המלא בקוביות. ניתן לצייר במחשבה שנוציא את כל הקוביות מהתיבה ויישאר בה חלל ריק, מרחב ריק שאפשר שיהיו בו עצמים גם אם עכשיו אין בו, ואולי לעולם לא יהיו בו.
כעת נצייר בדמיוננו שעובי דפנות התיבה הולך ונעשה דק יותר ויותר עד שמגיע לאפס. התפישה שהיתה לנו בחלל הריק שבתוך התיבה לא השתנתה גם אחרי שנתאפסו הדפנות, ומעתה נוכל לצייר שאין בכלל חומר בעולם ועדיין יישאר לנו במחשבה הציור של החלל הריק שהיה כשציירנו תיבה עשוייה חומר.

איינשטיין ממשיך במהלך המחשבתי שלו בצעד מבריק ויפיפה. נדמיין תיבה ריקה קטנה הנמצאת בתוך תיבה ריקה גדולה. ונצייר בדמיון שהתיבה הקטנה נעה בתוך התיבה הגדולה.
נחזיק בדמיון את הציור של תיבה קטנה הנעה בתוך התיבה הגדולה, וכעת נדמיין שעובי הדפנות של שתי התיבות נעשה דק יותר ויותר עד שמגיע לאפס ואין כאן יותר דפנות.
קיבלנו ציור מחשבתי של חלל ריק הנע בתוך חלל ריק אחר.
מה פשר הדבר?

בהמשך שם ממשיך איינשטיין ואומר שבמידה מסויימת צדק דקארט שאין מרחב ריק. הכל הוא שדה והמרחב הריק הוא בעצם מלא בשדה,, והיכן שאין שדה אין מאומה גם לא מרחב ריק. שדה אינו חומר וגם לא אנרגיה. הוא רק חוקיות, פונקציה מתימטית, הקובעת את התנהגות האנרגיה והחומר. ובעיני איינשטיין שדה הוא לא רק תיאור של החומר או האנרגיה המתנהגים לפי פונקציה מסויימת, חוקיות מסויימת, אלא הוא דבר שקיים בפני עצמו, וקיומו מתגלה בהוויית חומר או אנרגיה המתנהגים לפיו, ואפשר שהם תולדה ממנו, כעין מצב צבירה שלו המגלה את קיומו ואמיתת מציאותם של החומר והאנרגיה נאצלת מאמיתת מציאותו של השדה שהיא אמיתית יותר מאמיתת מציאותם של החומר והאנרגיה (השתמשתי בלשון שנקט הרמב"ם בתחילת ספר היד החזקה).
וגם זה דורש הסבר.
.
*
.
באותו נספח 5 כותב איינשטיין בלשונו הזהב את הדברים המופלאים הבאים:

"כל המושגים דמויי המרחב הללו (דהיינו מרחב-זמן-אירוע) שייכים כבר לחשיבה הקדם-מדעית לצד מושגים מתחום הפסיכולוגיה כדוגמת כאב, תכלית, צורך וכדומה. ממאפיניה של החשיבה הפיזיקלית כמו גם של החשיבה המדעית בכלל הוא שעקרונית היא שואפת להסתפק במושגים "דמויי מרחב" בלבד. כדי לתאר באמצעותם את כלל הקשרים המבוטאים כחוקים. הפיזיקאי שואף לצמצם צבעים וצלילים לתנודות, הפיזיולוג, חשיבה וכאב – לתהליכים עצביים, באופן שהיסוד הנפשי (הפסיכי) ככזה מסולק מן הקשר הסיבתי של ההוויה, וכך אינו מופיע בשום מקום כחוליה מקשרת העומדת בפני עצמה ביחסים הסיבתיים. הגישה הזו, הרואה עקרונית כאפשרית את תפיסת כל היחסים תוך שימוש בלעדי במושגים "דמויי מרחב", היא ככל הנראה מה שמבינים כיום במונח "מטריאליזם" (="חומרנות" – זאת לאחר שהחומר איבד את תפקידו כמושג המרכזי [הכוונה שהשדה הוא הדבר הבסיסי ש"קיים" וממלא את המרחב, ולא החומר שהוא רק מצב מסויים של אנרגיה שבמצבים אחרים שלה אנו אומרים שאין לה מסה ואינה חומר. נ.ש.]).

כמה נדירה התבוננות עצמית כזו במדע ממדען מובהק ואפשר גדול המדענים בעת החדשה. הוא אומר שיש כאן "עקרון", "גישה", הנחה שהיא קודמת למדע עצמו, היא לא נובעת ממנו אלא היא מונחת מרצון ובחירה של העוסקים במדע לפני שניגשו לעסוק במדע. המדע המודרני מזמן דקארט הגדול והלאה מושתת על הגישה והעקרון האלה ונובע מהם, לא שהעקרון נובע מהמדע. והעקרון הוא ההנחה שאפשר לתפוס את כל היחסים תוך שימוש במושגים חומריים, מטריאליסטיים, בלבד בלי להיזקק ליסוד הנפשי.
ההנחה חסרת היסוד המדעי הזו הביאה את המדע למבוי סתום, דהיינו תורת הקוונטים שמוותרת לחלוטין על הבנת הפיזיקה ועל המטריאליזם, שהרי אם לחומר יש כביכול רצון חופשי ואין אפשרות לחזות את תנועתו, שאם החומר אינו קיים כשלא צופים בו, שאם החומר רק נושא תופעות ובכל מדידה הן יכולות להשתנות באופן שאין לו קשר לוגי עם מדידה קודמת, שאם חומר יכול להיות באפשרות של הימצאות בשני מקומות, שאם חלקיק במקום אחד מתנהג באופן שתלוי בהתנהגות חלקיק במקום אחר בלי שיש שום קשר ביניהם ובלי שלוקח זמן כלל למידע לעבור ביניהם, ועוד לפני הקוונטים – השוויון המהותי בין חומר לאנרגיה, התקצרות סרגל מכח תנועתו עד שאורכו מתאפס כשמגיע למהירות האור ונמצא שהוא חדל מאליו מלהיות חומר, ועוד כיו"ב הרבה, הרי זו התמוטטות ההשקפה המטריאליסטית שבאה עם ההתמוטטות של התפיסה שעוצבה עם הרציונליזם המערבי לגבי מהו "חומר".

לכן הגיעה העת להשתחרר מאותה הנחה חסרת סיבה, הנובעת מחסרון לב ושכל, ולהחזיר את היסוד הנפשי למדע.
היסוד הנפשי הוא זה שיכול לצפות באידאות, וכמו שהראיתי בבהירות ובלי ספק בחלק שלישי של "אדם חי", ברשימה הקודמת, ולכן תינוקות גם הם צופים באידיאות למרות שעדיין אין להם שכל רציונלי, מכל מקום נפש יש להם.
.

ובזה נבוא להבין את עניין המרחב הריק.
הבאנו את דברי דקארט שרק גוף חומרי תופס מקום ודבר שהוא לא-כלום אי אפשר לצייר במחשבה שיתפוס מקום, ולכן אין לו מימדי אורך גובה ועומק ולכן חלל ריק שיש לו אורך גובה ועומק אבל אין שם חומר, זה דבר שלא ייתכן. והם דברים של טעם ולא לחינם נחשב דקארט אחד מגדולי החושבים בכל הדורות.
דברי איינשטיין שאפשר לחשוב על תיבה ריקה ואז לחשוב שדפנותיה הם בעובי אפס ונמצא שהמחשבה יכולה להשיג אפשרות שיהיה חלל ריק,, גם וודאי דברים של טעם.
ואכן אלה ואלה דברי אלוהים חיים.
לעיל כתבתי שאם אנחנו רואים כדור אדום, ומתבוננים בצורתו העגולה של הכדור ומנתקים אותה בהתבוננות מגופו החומרי של הכדור ורואים במחשבה את צורת העיגול בלבד במנותק מכל קשר לגוף חומרי כלשהו, הרי אנו כעת מתבוננים באידיאה, צורה. וכך גם אם נתבונן בצבע האדום במנותק מכל גוף חומרי, וכן אם ננתק את משקלו של הכדור מגופו ונחשוב על משקל סתם ולא על משקלו של גוף כלשהו, הרי זו אידיאה, צורה.
ואם הגוף נע ואנו מתבוננים בתנועה כשלעצמה בלי לחשוב שחומר כלשהו נע, הרי שוב זו אידיאה. וכבר כתבתי שהמושג של גלים אלקטרומגנטיים שאינם חומר והם נעים בחלל הריק והם רק תנועה בלי חומר נע, הרי זו התבוננות באידיאת התנועה. והם מסוגלים להניע חומר לכשיפגעו בו לא משום שהם חומר אלא כמו שאם רצוני להניע את ידי הרי שהיא נעה למרות שרצוני אינו חומר אלא אידיאה. שסגולתה של אידיאה שבכוחה להניע עצמים חומריים. וכך גם אידיאה לאומית למשל מניעה כלי מלחמה חומריים או האידיאה "מלך" מניעה אבנים וזהב להיות ארמון וכל כיו"ב.
על דרך זו, מה שהגוף יש לו שלושה מימדים, הוא תופס מקום ויש לו מימדי אורך גובה ועומק, אם נחשוב על המקום שהגוף תופס ועל שלושת המימדים במנותק מכל גוף חומרי שתופס את המקום זה, שוב אנו צופים באידיאה. אידיאת המקום, או המרחב הריק או החלל הריק בלשון הפיזיקאים.
דקארט שהיה אב לגישה המטריאליסטית (חומרנית) במדע, היה עקבי לשיטתו וסירב לראות אידאות, כיוון שראיית האידיאה מתאפשרת רק בצירוף שימוש ביסוד הנפשי, ולא בשיקול רציונלי בלבד, ואת היסוד הנפשי הרי דקארט הציב כעקרון לסלק לחלוטין מן המדע. ולכן לשיטתו צדק שאין לקבל חלל ריק, ולשיטתו אם נצייר שנעלם כל החומר מהעולם לא יישאר חלל ריק אלא לא יהיה מאומה גם לא חלל ריק. וכעין שאומרים שהיה לפני בריאת העולם, או לפי הפיזיקאים לפני המפץ הגדול שאז גם חלל לא היה, או לפי הפיזיקאים שהעולם מתפשט כל הזמן, אבל לא מתפשט לתוך חלל ריק אלא למקום שאפילו חלל ריק אין שם. והרי שבעלי המחשבה מכירים בכך שיש מקום לדבר על אפשרות שאפילו חלל ריק אין ויש מקום בשכל לדברי דקארט. וכמעט שאי אפשר למצוא שגיאה במחשבתו של דקארט מרוב בהירותה וצלילותה ויושרה, אלא אם כן נחלוק מעיקרא על כל יסוד שיטתו והנחות היסוד שלו.
.
אמנם גם איינשטיין לא היה אריסטוטלי או תלמודי וגם הוא דבק במטריאליזם של דקארט ואם כן כיצד הוא הסכים שאפשר לחשוב על חלל ריק.
אלא שאיינשטיין כבר הוכרח להיות פחות אדוק במטריאליזם, אולי משום כך היה מסוגל לכנותו עקרון וגישה שבחרו אנשים בשרירותיות ולא שהוא בעצמו מדע. שהרי הוא כבר ידע שסרגל מתקצר בתנועה עד שמתקצר לאורך אפס וכבר ניבע סדק במטריאליזם. וכלשון השיר שבכל דבר יש סדק וממנו נכנס האור.
ולכן הסכים לצפות בדבר שהוא אידיאה, דהיינו החלל הריק.
ומה שכתב איינשטיין על חלל ריק שנע בתוך חלל ריק אחר, כבר כתבתי, שבחשיבה המערבית הרציונליסטית אנחנו תופשים אידיאה כרעיון בעלמא. אחרי שרואים הרבה כדורים מפשיטים את צורת העיגול מהכדור החומרי ומכלילים את ההפשטה למושג כללי של צורה עגולה.
ומושג אינו דבר שתופס מקום מסויים בחלל או נע בחלל ובזמן. אי אפשר לומר שהמושג צורה עגולה נמצא כאן ונע אחר כך לשם. אבל בתפישה של אריסטו וחז"ל אידיאה או "צורה" הוא כמו למשל רוח רפאים כמו בסיפורי העם הבריטיים על רוחות השוכנות בטירות, שיש להן מקום מוגדר ותנועה. וכמו שכתבתי שאם גלים אלקטרומגנטיים הם תנועה בלי חומר, דהיינו האידיאה של תנועה, ההפשטה של המושג תנועה והעמדת התנועה כמושג מופשט בלי לחשוב על חומר כלשהו דנע, הרי אם הגלים נעים הרי שהמושג 'תנועה' הוא עצמו נע, ורואים שהוכרחו לומר כמו אריסטו שמושג מופשט יכול לנוע מכאן לשם ולא כמו החשיבה המערבית שמושג הוא סתם רעיון והגדרה מופשטת ולא דבר בעל חיים ומציאות חיה. וכך גם האידיאה של חלל ריק יכולה לנוע מכאן לשם. והיא נעה בתוך חלל גדול ממנה שגם הוא יכול לנוע וכן הלאה.
.
אלא שעדיין קשה שהרי איינשטיין לא היה אריסטוטלי או תלמודי וכיצד הכניס אידיאה, חלל ריק, לפיזיקה המטריאליסטית כעקרון. וכן צריך ביאור גם לגבי אידיאת התנועה.
וכאן אנו באים לסוד אליו רציתי לרמוז כאן.
החלל הריק אינו דומה לכל האידיאות האחרות. כשאנו מתבוננים בתיבה ותופשים שיש בתוכה חלל ריק, חוויית התפישה של החלל היא בעלת אותו אופי כמו שחווים תפישת מציאותו של חומר. זו אותה דרך תפישה.
כמו שבעולם אידיאה שאינה מלובשת בחומר היא רובד מציאות בפני עצמו, הנבדל מעולם החומר שבו כל האידיאות קיימות רק כשהן מלובשות בחומר (ולכן לפי הפיזיקה הרציונליסטית מבית מדרשו של דקארט המושג המופשט 'צורה עגולה' או 'צבע אדום' במנותק מגוף עגול או אדום, אינו מושא למחקר פיזיקלי ולא לשום מחקר מדעי כלשהו. אולי רק לפסיכולוגיה שהיא לא מדע במובן החמור ובעצם גם לה אין לה כלים לחקור מושאים כאלה בהצלחה), כך בקומת האדם כלי התפישה של אידיאות נבדלים מכלי התפישה של המדע הרציונליסטי מטריאליסטי, ולכן תינוק משיג אידיאות ויש לו כלי תפישה הצריכים לכך כמו שהראיתי לעיל באדם חי חלק ג', ואילו לתפוס מושגי פיזיקה רציונליסטית כמו המכניקה הניוטונית תינוק אינו יכול כי אין לו כלי תפישה אלה. ומוכח שיש כלי תפישה נפרדים לאידאות טהורות ולעולם החומרי בו כל אידיאה קיימת ונתפסת רק כתואר או מאפיין או איכות או תכונה של חומר.

תינוק אינו תופש אידאה כמו חלל ריק או תנועה במנותק מגוף חומרי שנע. דרך התפישה של אידיאות אלה היא כמו דרך התפישה של העולם החומרי. ולכן איינשטיין לא הרגיש שקושייתו על דקארט אינה נכונה ושדקארט צדק כי בחדות מחשבתו ראה שחלל ריק הוא אידיאה ולפי עקרונותיו אין מקום לאידיאות בפיזיקה, ואיינשטיין שגה כאן וסבר שהחלל הוא עניין חומרי והטעתה אותו העובדה שאופן התפישה של חלל הוא אותו אופן תפישה שבו אנו תופשים חומר.
ובכלל דקארט היה קדמון יותר וקרוב יותר לחכמת הקדמונים והבין בדיוק במה הוא חולק עליהם ונוטה מדרכם. ואיינשטיין כבר היה רחוק מענייני אידיאות ולא הבין בזה ולא דקדק בזה.
הנה כל רובד מציאות יש בינו ובין הרבדים האחרים דבר שהוא ביניים ומקשר בין זה לזה.
כמו שבין צומח לחי יש אלמוגים שהם בין זה לזה. ובין אדם למלאך יש אליהו הנביא ובין בהמה לחיה יש כוי ועוד הרבה כיו"ב.
כך אידיאת החלל הריק, או המקום בלשון חז"ל, היא ברייה שהיא ביניים בין עולם האידיאות לעולם החומר. ויש בה מזה ומזה והיא סוד החיבור ביניהם. ולכן דקארט ראה בה אידיאה וצדק ואיינשטיין ראה בה חומר וגם צדק.
.
אידיאת המקום היא הכי קרובה לעולם החומרי מכל האידיאות, ממש מעורה ומעורבת בו ויש בה פנים לכאן ולכאן אם היא בעצמה אידיאה טהורה מופשטת או אידיאה המלובשת בחומר, כלומר גוף חומרי (שהרי חומר בלי צורה, או אידיאה, אי אפשר לציירו במחשבה ובהכרח כל חומר מלובשת בו צורה כלשהי). שהיא אמנם לא שרוייה בחומר ממש שבחלל ריק הרי אין חומר, אבל משתקפת דרך החומר כמו בתיבה ריקה שבתפיסת חומרה של התיבה כבר אנו תופשים אידאת החלל הריק.
.
אבל כל אידיאה תופשת מקום, וגם האידיאות הכי גבוהות ומופשטות שרויות במציאות אידיאית מופשטת בתוך מקום כלשהו, לפי אריסטו וחז"ל וכמו שכתבתי שלשיטתם אידיאה היא כמו מלאך או נשמה ערטילאית או רוח רפאים שיש לה מקום בעולם.
(ולשיטתם אין בכלל דבר כזה סתם מחשבה או רעיון אלא כל מחשבה או רעיון הם צפייה באידיאה. למשל טכנאי חושב איך לתקן את המכונה ואינו יודע איך. מה הוא עושה, הוא מרוקן את מחשבתו מכל מחשבה, על פניו ניכר מאמץ וריכוז. הוא עניו באותו זמן. הוא מרגיש ריק וקטן. הוא בעצם מתפלל. ולפתע, באופן לא מוסבר, בלי שום סיבה, אורו פניו והוא מאושר, מצאתי רעיון! איך הוא מצא את הרעיון? הוא זכה לצפות באידיאה שבורא העולם ברא ותלה אותה בעולם האידיאות הטהורות והיא מוכנה ומזומנת לאותו טכנאי, וצפייה במושכלות, דהיינו האידיאות, כתב אריסטו שהיא הנאה מופלגת, ולכן אורו עיני הטכנאי וארכימדס יצא מהמרחץ ערום בצעקות "מצאתי" ואיינשטיין אמר שהמחשבה על שקילות המסה האינרטית והגרביטציונית כשעלתה בדעתו זו היתה המחשבה המאושרת בחייו. וכך כל מחשבה ורעיון ומושג מופשט אינם אלא צפייה באידיאה חיה ובעלת מציאות ומקום בעולם האידיאות, שברא אותה הבורא בששת ימי בראשית.)
.
גם אידיאה גבוהה כמו ענווה או נדיבות או אמונה יש לה מקום. וגם האצילות הכי גבוהה של אור אינסוף, אדם קדמון, עולם הכסא וכל כיו"ב הן אידיאות הנמצאות בתוך מקום.
אידיאת המקום רגליה ניצבות על אדמת החומר ומעורות בה ושולחות שורשים לתוכה, והיא מקיפה את כל רבדי המציאות עד העליונים ביותר וגם הם נזקקים לה כדי להיות מצויים ומבחינה זו היא נעלה עליהם. שהיא המקיימת אותם ומעניקה להם מציאות ונמצא שהיא מעל האידיאות הכי עליונות וכל אידיאה עליונה ככל שתהיה תמיד אידיאת המקום עליונה הימנה. שאותה אידיאה עליונה נזקקת להיות בתוך מקום, והאידיאה היחידה שאינה נזקקת להיות בתוך מקום היא אידיאת המקום עצמה.
וזהו שאמרו חז"ל שהקב"ה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. אידיאת המקום שונה מכל שאר האידיאות שברא הבורא. היא גילוי ישיר ובלתי אמצעי של הבורא עצמו השורה בכל הבריאה מראשה ועד תחתיתה. כביכול אוחז אותה בכף ידו ומאציל לה מציאות מכח אמיתת מציאותו שלו בכל רגע ורגע. וכאן כבר נגענו בהתחלת דברי סוד ואפשר רק לרמוז למי שמבין מעצמו.
ואידיאת התנועה גם היא על דרך זו, והיא פן מאידיאת המקום ולא עניין נפרד. רק שהיא סוד נסתר עוד יותר ועמוק מי ידענו וכמ"ש בחובת הלבבות ובעוד קדמונים שהתנועה היא סוד נשגב ופלאי ומי שיוכל להתבונן בו יראה כביכול את גילוי הבורא עצמו המחייה את העולם וזה כוונת הרמב"ם ביד החזקה בתחילת יסודי התורה שהדרך לאהבתו ויראתו של הבורא היא התבוננות במעשיו הגדולים והיינו איך הוא מסובב את הגלגל.
.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה סוד 'הוא מקומו של עולם', קצת העמקה על חומר וצורה. המשך לרשימה הקודמת. קצת נגיעה בפיזיקה.-חלק ב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על קצת העמקה על חומר וצורה. המשך לרשימה הקודמת. קצת נגיעה בפיזיקה. – חלק שני (לרשימה שלפני הקודמת). סוד 'הוא מקומו של עולם'

  1. nirstern הגיב:

    אביא כאן הערה ששייכת לעניין רשימה זו, אם כי הקשר עמוק וקצרה יריעה מלבארו.
    בהתנהלות קן נמלים יש חכמה מופלאה גם למתבונן הפשוט, ואם קוראים על דברים שגילו הזואולוגים בזה מתעטפת הנפש וכמעט נעקרת ממקומה מרוב פליאה.
    ואם הנמלים החליטו להעתיק את הקן למקום חדש, משיקולים שגם מהמעט שיודעים עליהם מוצאים בהם חכמה שלא תאמן, והן הולכות בשיירה למקום החדש ונושאות את רכושן, אם עושים תעלת מים החוצה את מסלולן, הן ממשיכות ישר כאילו אין תעלה ונופלות למים בזו אחר זו עד שיפלו כולן. ומזה הסיקו החוקרים שבאמת אין בהן חכמה כלל והכל "אינסטינקט".
    המילה 'אינסטינקט' כאן היא מסוג המילים שממציאים המדענים שיש להן צילצול מחוכם וכביכול "מדעי" אך באמת אין להן שום פירוש ותוכן וכל כולן לא באו אלא לטשטש את העובדה שאיננו מבינים כלל.
    אמנם אם נסתכל על תא חי בגוף האדם גם הוא לפעמים פועל כמו נמלים אלה. למשל תאי חיסון שתוקפים את הגוף עצמו ומזיקים לו וכאילו הם פועלים מתוך אינסטינקט עיוור ובלי חכמה.
    ואם נבין שכלל הנמלים בנחיל הוא גוף אחד ויש בגוף הזה חכמה ממש, כמו שיש באדם, אם כי בעלת אופי שונה כמובן, וכל נמלה פרטית היא כמו תא אחד בגוף האדם שבו לבדו אין חכמה פרטית משלו אלא הוא מונע מכח החכמה של הגוף הגדול שכולל אותו, לא נצטרך לומר אינסטינקט ולא נצטרך לחילוק המופרך בין חכמת הנמלים לחכמת האדם. וגם בבני אדם יש חכמה כללית של ציבור בני אדם והיא עליונה על חכמת האדם הפרטי (אני מפנה כאן לבלוג של עמיר פרימן שעוסק בזה ויש לו תצפיות מחכימות בזה). והמקום שדיברתי בו שכל העולם נמצא בו הוא החכמה הכללית שכל מה שבעולם ביחס אליה הוא כמו תאים בגוף האדם שפועלים מכח הגוף הכללי שהוא החכם ובפרט יש חכמה פרטית וכגון אם מתבוננים איך תיקן אחד מנסה להתחמק ממי שמנסה לדרוך עליו, ואיך הוא מבין מהו אדם ומה מחשבתו והיכן הוא רואה והיכן ניתן להסתתר מפניו וכיו"ב. וגם בנמלה אחת יש חכמה כעין זה, וכגון איך היא יודעת איך לשאת גרגר גדול, איך לאחוז ולהרים ולשאת וכאילו מבינה מהו מנוף וכיו"ב, וכשהיא מופעלת מחכמתה הפרטית זה נראה כחכמה ממש ולא כאינסטינקט עיוור, ורק כשהיא מופעלת מהחכמה הכללית זה נראה כמו אינסטינקט. ובבני אדם למשל כשמישהו חושב שלא לטובה לו ללדת ילדים ומשהו כאילו נעלה ממנו כאילו מכריחו לרצות בזה וגם לזה קוראים אינסטינקט הולדה, וזו חכמה נעלה ממנו המניעה אותו. וגם זה עניין האידיאות שכל האידיאות ברובד מסויים הן פרטים של אידיאה נעלה מהן, והיא ואחיותיה לאותו רובד מציאות כולן פרטים של אידיאה עליונה יותר הכוללת אותן וכן הלאה.
    וזה שייך לעניין המקום ויש מקום בתוך מקום וכמו שכתב איינשטיין על תיבה קטנה הנעה בתוך תיבה גדולה הימנה והבן. וגם בתנועה כך הוא שהבורא מסובב הגלגל ומזה נולדות תנועות פרטיות הכלולות בזה ומהן פרטיות יותר כלולות בהן וכך לאינספור מדרגות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s