על פעולה והוויה – בחינת שבת

רובנו מרגישים שיש משמעות וטעם ושמחה בחיים רק אם יש לנו מטרות שאנחנו פועלים כדי לממש אותן. לבנות, ליצור משהו וכו'. זה יכול להיות כל דבר, בכל תחום.
גם מה שאני כותב כאן מונע מזה.

לחיות כמו פרח בערוגה, פשוט להיות ותו לא, זה מצב שאצל רובנו הוא בלתי נסבל לטווח ארוך. טוב לנוח אם עמלים, מתוקה שנת העובד. אבל לחיות כל הזמן במנוחה גמורה, ופשוט רק להיות קיימים, זה מצב שגורם במשך זמן ארוך לדכדוך ושעמום שנובעים מתחושה של חוסר משמעות, סתמיות, ריקנות, בזבוז של החיים, הזמן והיכולות, וכו'.

אצל בעלי חיים זה לא כך, הם יכולים להעביר את החיים ברביצה או שחייה באקווריום בלי שום יצירה וחידוש ואין להם שום בעיה.

קידושין פב א:
רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי

ושם עמוד ב:
תניא ר"ש בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי שנאמר עונותיכם הטו:

*

*

בשבת המצווה היא לא ליצור ולא לחדש כלום, אלא לחיות כמו בעל חיים. לאכול לא לצורך קיום הגוף ושמירת הבריאות שיהיה כח לעבודת השם, אלא להתענג על אכילת מטעמים כמה שיותר. להתענג על שינה גם זה לא לצורך חידוש הכח לשם עבודה כלשהי. לבעול, לטייל ולנוח הכל לשם הנאה בלבד ולא לצורך שום דבר אחר.

*

אילן הספירות עוסק בהתבוננות בגילוי האלוהות בעולם, אבל האדם נברא בצלם וגם כוחות הנפש היסודיים של האדם הם כדמות אילן הספירות.

חכמה ובינה, חסד וגבורה, נצח והוד, ויסוד, הם כוחות של פעולה ויצירה וחידוש.

לעומתם תפארת, שהיא המרכז, הנקודה האמצעית הפנימית של הלב, היא כנגד שם הווייה ועניינה פשוט להיות.

.

כמובן אי אפשר לספירת תפארת להיות בלי שאר הספירות שסובבות אותה.

כך גם בחינת שבת אינה יכולה להיות בלי ששת ימי המעשה.

אבות דרבי נתן:

ועוד היה רבי אליעזר אומר: גדולה היא מלאכה, שכשם שנצטוו ישראל על
השבת, כך נצטוו על המלאכה, שנאמר: "ששת ימים תעבוד ועשית כל
מלאכתך"

ושם:

רבי יהודה בן בתירא אומר: מי שאין לו מלאכה לעשות, מה יעשה? אם יש
לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר: "ששת ימים תעבוד
ועשית כל מלאכתך." ומה תלמוד לומר "ועשית כל מלאכתך"? להביא את
מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, ילך ויתעסק בהן.

אבל הכרחי לדעת את היחס בין בחינת שבת לבחינת ימי המעשה.

.

אצל תלמידי חכמים כל יום הוא בחינת שבת. באילן הספירות התפארת היא העיקר, וכל השאר הם רק אמצעים לגילוי שלה. מהמשנה בקידושין משמע שבגן עדן לפני החטא החיים היו כמו אצל בעלי החיים בכך שלא היה עמל ויצירה.

.

מי שלא גילה בתוכו את המקום הפנימי שבו יש לחיים משמעות בעצם הווייתם בלבד, כמו להיות פרח בערוגה של הקב"ה, רק להיות קיים, לאכול ולשתות ולהעביר את הזמן בתענוגות מידיים (כמובן תענוגות בריאים וחיים כמו עונג שבת שהיא מקור החיים ולא תאוות הרסניות פרעות שהן דרכי מוות), הוא כל הזמן חייב לרוץ אחרי הישגים כלשהם. וזה כמו לשתות מי ים מצמיאים, כל פסגה שנכבשה מגלה שיש אחריה פסגה גבוהה יותר. כל הישג מאבד מהר מטעמו ושוב רצים הלאה. לצבור עוד הישגים. כשאין על זה שליטה, כשהאדם מוכרח לרוץ כל הזמן בלי שהוא יכול להחליט אם הוא רוצה כעת לרוץ או רוצה לנוח, זה מוות ועינוי והרס.

מאוד נדיר שאדם יוכל לגעת בנקודה הזו שבה הוא מוצא סיפוק ומשמעות ושמחה ותכלית וכוח וחיוניות מעצם העובדה שהוא חי. זו מעלה גדולה, וזה דורש אמונה חיה וחושית. לראות ממש איך הקב"ה הוא הווייה וברא אותנו כדי להיות ותו לא. החיים בעצמותם הם פשוט להיות. לא דווקא לפעול וליצור ולחדש ולצבור ולהשיג מטרות ולממש יכולות וכשרונות ולהגשים את עצמי וכו'.

כמובן הכרחי לעשות את כל אלה, אין לנו אפשרות לחיות במנוחה מתמדת כל זמן שלא נתקן החטא ולא חזרנו לגן עדן. אבל אסור שכל אלה יטשטשו את הנקודה הפנימית, שצריכה להיות תמיד ברקע, מאחרי הפעולות, בעומק הדברים, כקרקע של העולם הנפשי, שבאמת המשמעות האמיתית היא ההווייה עצמה ותו לא. זה נותן אופי אחר לגמרי לכל הפעולות. הן לא הרסניות. זה הדבר הכי חשוב שאדם יכול ללמוד בחייו.

*

זה גם עניין של ערכים. למשל אם יש התנגשות בין בניית קריירה כלשהי, או השגת מטרה כלשהי, לבין חיי המשפחה, כמה זמן נמצאים עם המשפחה. להימצא עם המשפחה זו הווייה, לפתח קריירה זו פעולה. ההוויה היא תמיד קודמת, כי היא התכלית האמיתית, זו שאין למעלה ממנה.

לפעמים אדם נמצא במצב נפשי שבו הוא יסבול מאוד אם הוא יעצור את הקריירה שלו ויבלה מספיק זמן עם המשפחה. משה בתוכו בוער, חסר מנוח, ולהכריח אותו להיות עם המשפחה יעשה אותו עצבני. אם המצב הלא בריא של נפשו והשגתו הם כאלה אין לו ברירה אלא לפעול לפי זה, אבל חשוב שיידע שגם אם הוא לא יכול, האמת היא שההווייה חשובה יותר ועליו לשאוף להתפתח ולהחכים ולהגיע למצב שיוכל להיות ולא רק לפעול.

*

כל הספירות הן רק משרתות את ספירת תפארת. הן אמצעים לאפשר לה להתגלות. לכן הערך של חיי אדם הוא הערך העליון. עצם הוויית החיים. לפני כל מטרה שהיא, עצם ההווייה היא הערך הכי חשוב.

לכן הספירות מתחלפות כל הזמן ומתערבבות כל הזמן. רגע אחד פועלים בחסד כי כך נכון באותו רגע ובאותו מצב וכלפי אותו מושא, ורגע אחר פועלים במידת הדין כי כך נכון באותו רגע ובאותו מצב וכלפי אותו מושא. ולרוב באותו זמן פועלים בבת אחת גם במידה של חסד וגם במידה של דין, פעם זה יותר ופעם זה יותר.

בשום אופן אסור שזה יהיה מקובע, שתהיה מידה אחידה וקבועה שבה פועלים. שתהיה דרך אחידה ושיטה. הקומוניזם דגל בחסד ושוויון, והנאציזם דגל באפליה ומידת הדין, שניהם היו הרסניים ורצחניים, כי כל שיטה קבועה שמשליטה ערך מסויים אחד, היא מוות. החיים מחייבים גמישות בערכים ובמידות, יכולת להחליף כל הזמן בין מידות סותרות.

.

לפי מה יודעים מתי נכון לפעול בחסד ומתי בדין? הכל נקבע לפי הצורך של ההווייה, של ספירת תפארת. מה משרת אותה ומה גורם לה להתגלות. היא לעולם אינה מתחלפת. כלומר בודקים מה משרת את החיים. אם הילד שלי מתחצף ולהעניש אותו יגרום לו להיות יותר בריא, כלומר יותר חי, יותר הווה, אז אני צריך להעניש אותו. אם הוא עצוב ובודד ומוזנח אני צריך לחבק אותו להשפיע עליו חום. החיים, הבריאות של החיים, ההווייה, מידת תפארת, צריכים שהפעולות ישרתו אותם. והפעולה הנכונה בכל רגע, המידה הנכונה, הם לפי מה שהמצב מכתיב באותו רגע לשרת את ההווייה של החיים.

.

להיות, לחיות, זה מחייב גם שהחברה שבתוכה חיים מיוסדת על ערכים של חירות שוויון וצדק, כבוד הפרט ושמירת זכויותיו הבסיסיות.  בלי זה האדם אינו הווה באמת, אינו חי באמת. הוא חי רק באופן גשמי אבל נפשית הוא חווה מוות, העדר.

כל העמדה של ערך אחר לפני הערכים האלה היא העמדה של פעולה והשגת מטרה כלשהי לפני ההוויה שהיא החיים, חיי האדם היחיד. שהוא עולם מלא.

למשל משפחה היא ערך כי היא משרתת את חיי האדם היחיד. אדם שיש לו משפחה כראוי חי יותר. אם מעמידים את המשפחה מעל ערך חיי הפרט, זה הופך למשפחת פשע כמו המאפיה הסיציליאנית או אלה שרוצחים על כבוד המשפחה.

גם דת היא ערך אם היא תורמת לכך שהפרט נעשה חי יותר, אבל אם היא הופכת לערך שמעל ערך חיי הפרט היא הופכת לדת של שאהידים עורפי ראשים או אינקויזיטורים.

גם לאום ומדינה הם ערכים כי הפרט חי יותר כשהוא מרגיש מחובר ללאום ולארץ משלו. אבל אם זה מועמד מעל הערך של הוויית חיי היחיד, שכולל את חירותו וכבודו וזכויות הפרט שלו, וגם אם הוא מיעוט, זה הופך לפאשיזם. שאופיו התגלה בבירור בתקופת מלחמת העולם השנייה. וגם אם זה מטושטש ולא אלים וקיצוני זה עדיין עומד על מקום כלשהו בספקטרום הפאשיסטי.

הדמוקרטיה היא ערך רק בגלל שהיא שיטת ממשל שנועדה לשמור על הערכים של חירות וצדק ושיוון וזכויות הפרט וזכויות המיעוטים בכלל זה. עצם השיטה של לעשות בחירות ולספור קולות ולתת לרוב העם למשול אינה ערך כלל. הרי הנאציזם עלה בהצבעה דמוקרטית כי רוב העם אז תמך בזה.

איזה ערך יש לתת לנאציזם לשלוט ולפעול? האם מבחינה מוסרית צריך להסכים לנאציזם ולשתף איתו פעולה כי הוא עלה לשלטון בדרך דמוקרטית וכולנו מכבדים את הדמוקרטיה ואלה כללי המשחק הדמוקרטיים, או שנכון יותר להצטרף לפרטיזנים לוחמי החירות שרצו להפיל את הנאציזם ולהשליט משטר נאור (בהנחה היפוטטית לצורך הדיון שאכן היו כאלה), שהם מיעוט שמנסה להשליט את דעתו באמצעים לא דמוקרטיים ואלימים?

*

התפתחות של עיוות ערכים חברתי, כמו משפחות פשע או דת רצחנית או פאשיזם לאומני או גזעני, נוצרת מכך שאנשים פרטיים בתוך עצמם אינם מוצאים יכולת להתחבר לנקודה של הווייה. הם אינם יכולים למצוא מנוחה, וחיים בעינוי של שוט מכריח שמאלץ אותם כל הזמן לרדוף אחר השגת מטרות. הם חיים בגיהנום, נאלצים כל הזמן להתאכזר אל עצמם, יש בתוכם חלל של ריקנות שהוא כמו וואקום וחור שחור ששואב אותם לתוכו. והם נוטים להפוך את המטרה שאחריה הם רודפים לערך עליון. לפני הערך של הוויה כי הם לא יודעים מה זו הווייה. מי שכל ימיו רודף אחרי צפייה ומחקר של ציפורים נודדות, או אהדת קבוצת כדורגל, יכול להפוך את זה לערך עליון ואז רק משפחתו תסבול כשהוא ייצא בשבתות לצפות בציפורים במקום להיות עם המשפחה. אבל מי שאצלו הלאום או משפחת הפשע או המפלגה או הממסד הדתי וכיו"ב, הם הערך העליון, יכול להפוך בקלות לרוצח המונים או משהו על הספקטרום הזה.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה יהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על על פעולה והוויה – בחינת שבת

  1. Ofra Shay הגיב:

    מאמר יפה מאוד, ויש לו חשיבות רבה. רק שתאור הספירות חסר, למשל ספירת מלכות לא מופיעה. הרעיונות האלה של ההויה תוארו הרבה אצל היידגר שהיה נאצי, והבעיות רבות. כי הרעיונות יפים, רק שקשה לקבל דברים מהיידגר זה. תודה לך ניר על כתיבת הדברים.

  2. nirstern הגיב:

    שלום עפרה,
    אני לא מתייחס ישירות לדברייך אבל יש בזה מענה גם להם,
    הערך של חיי אדם כערך מקודש שאין מעליו, זו הבנה שברוב תקופות ההיסטוריה לא היתה נחלת הרוב ולא היתה דבר מקובל.
    מבחינה פילוסופית מאוד קשה להוכיח ולבסס את זה ורוב השיטות הפילוסופיות לא עסקו בזה, ומבחינה תיאולוגית זה עוד יותר בעייתי וברוב התקופות חשבו שהערך העליון הוא ציות לאל והשלטת אמונתו ומלחמה בכופרים וכו', וחיי אדם פרטיים לא נחשבו ערך עליון.
    באמת אין טעם לקבל את זה מפילוסופיה או דת. מי שצריך טיעונים מורכבים או ציווי דתי שבא מלמעלה ואין לו את זה כדבר טבעי מיידי שבא "מהבטן" כמו אינסטינקט, באופן ספונטני, אין לזה קיום וערך.
    בימינו אצל כמעט כל האנשים זה מובן מאליו ואין שום צורך לדון בזה ולנתח ולפלפל. הערך העליון של חיי אדם נעשה בזמננו כמו אקסיומה שממנה הכל מתחיל בלי שצריך לדון בה. גם אם למעשה לא תמיד נאמנים לערך הזה, לפחות בהכרה ובדעה כמעט כל האנשים מקבלים את זה כמובן מאליו. ומי שלא נחשב קיצוני מסוכן ולא שפוי שאין לו מקום בזרם המרכזי של החברה.
    גם חילונים שמצהירים על אתאיזם ורציונליזם קיצוניים, שאם היו עקביים הרי חיי אדם אינם ערך שניתן לנמק אותו בדרך רציונליסטית, וצריך להגיע למושגים כמו קדושה כדי לומר שחיי אדם זה ערך מקודש שאין לערער עליו. וגם דתיים קיצוניים שלפי התיאולוגיה שבה הם מאמינים אין ערך לחיי אדם אלא רק למצוות האל, כולם כמעט, חוץ מכאלה שנחשבים כמשוגעים, מקבלים בכנות וללא עוררין שחיי אדם הם ערך עליון.
    יש כאן תבונה מסוג שאינו פילוסופי או רציונלי בכלל, תבונה של הלב, של הבטן, של הנפש, פשוטה לגמרי, בלי פלוסופיות, שנעשה בדרך מופלאה וחידתית מאוד מאוד שזה נחלת הרבים מגדול ועד קטן ולא רק נחלתם של יחידי סגולה כמו שהיה ברוב הדורות לפנינו. זכינו להגיע לתקופה מיוחדת שבה "ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים". זה מעודד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s