משל כבשת הרש

ציטוט מכתבה שקראתי באתר כיפה מאת נתנאל לייפר 14.5.15:

"ברכבת ישנו קרון נכים – קרון מיוחד, שמסומן גם בחוץ וגם בפנים. זהו המפלס התחתון של הקרון הדו קומתי, שמאפשר בלי מדרגות לנכה למצוא את מקומו ולהחנות את כסאו. בתוך הקרון מודבקים במקומות בולטים שלטים שמודיעים, כי זהו קרון נכים.

לטענת הזוג בר-גל נמנע מהם להיכנס לקרון האמור, "כעשרים גברים דתיים (חיילים, אזרחים, שוטרים, מבוגרים וצעירים) הפכו את קרון הנכים לבית כנסת נייד! הם יושבים בכיסאות, עומדים במעברים, עטופים בטליתות, תפילין על זרועותיהם ומצחם ומתפללים בקול גדול תפילת שחרית".

לטענתו של יורם הוא ניסה להיכנס עם אשתו שנעזרת בהליכון מבלי להפריע לתפילה אך הם זכו לצעקות על ידי אחת הנוכחות, "שלא תעיז להפריע למתפללים. זכותם להתפלל בכל מקום. אנחנו יהודים ובזכותם אנחנו ניצלים כל פעם והקב"ה מגן עלינו. אם תפריעו להם אני אשתולל..", ניסיתי להסביר בטיעונים רציונליים אבל צעקותיה ואיומיה עשו את שלהם" כתב ירון.

לטענת הזוג פקח שהגיע למקום טען כי כבר היה דין ודברים בנושא והרכבת התייאשה מלטפל בכך. "חלק מהמתפללים אולי דבקים בתפילתם, אבל היו כאלה שבדקו טלפונים, ששמעו את הוויכוחים, ראו את הבעיה – ואף אחד מהם לא אמר דבר או עשה משהו לשנות את המציאות ולאפשר לגברת שלי לעבור למשטח הנכים".

*

*

אני לא מתייחס כלל למקרה המסויים שמתואר כאן, המקרה והאנשים לא מוכרים לי. אני מביא את זה רק כציור, כמשל, כדי להתבונן במבט הרבה יותר רחב.

אם אנשים באים להתחנן על נפשם לפני מלך גדול ונורא. לבקש ממנו מחילה, ולבקש שלמרות חטאיהם כלפיו לא רק שיסלח להם ויחון אותם מעונש, אלא גם יתן להם שפע ברכה ופרנסה וכו'. ובתוך החדר של המלך יושבת על כסא גלגלים בתו האהובה של המלך. ותוך כדי שהם מדברים עם המלך בתחינה הם דוחפים אותה ומעליבים אותה ונוזפים בה שלא תפריע להם, מול עיניו של המלך, הייתכן?

.

.

כתוב בסעיף הראשון של השולחן ערוך:

"שויתי ה' לנגדי תמיד", הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. כל שכן, כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול, הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'", מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד".

כל מי שקורא את העיתון רואה מייד כמה מכוער המעשה. האם המלך הגדול שהמתפללים עסוקים בלדבר איתו לא יראה?

נניח שבמשך שטף היום קשה לזכור שעומדים מול מלך. אבל בתפילה זה הרי עצם מעשה התפילה לעמוד בפני המלך?

זה כל כך אבסורדי, האם מדובר במשוגעים או חסרי דעת?

*

*

התשובה האמיתית היא שאותם אנשים כלל לא התפללו, הם לא עמדו בפני אלוהים חיים שמתבונן עליהם. הם כלל לא רוצים לעשות דבר כזה. הם לא מחפשים להרגיש נוכחות של אל חי קרובה ורואה הכל. זה מכופף את האגו, גורם לענווה וכניעה ויראה ובושה כמו שכותב השולחן ערוך. אין להם שום עניין בדבר כזה.

חלקם באים לעשות מעשה של זהות לאומית, אני יהודי, וכדי לצקת תוכן בזהותי הלאומית ולפרנס את רגשותי הלאומיים ולהבדיל את עצמי מערבים או שאר גויים אני נוהג כפי מסורת ותרבות העם היהודי.

חלק אחר מאמין בכנות ותמימות שבזכות התפילה אנחנו ניצלים ומוגנים וזוכים לברכות וישועות פרנסה ובריאות. אבל הוא לא מסתכל על זה כאל פנייה חיה לאל חי שעומדים מולו. ממש כמו ילד לפני אביו או עבד לפני מלכו, שהוא חי ורואה אותו. כי אם היה כך לא היה אפשרי בכלל להרגיש שאפשר לצער ולא לכבד את הבת של המלך מול פניו בשעה שמדברים איתו.

אלא הוא רואה בזה משהו כמו סגולה. ככה זה פועל. כמו כספומט, לוחצים על כפתור, אומרים קוד מסויים, ואז יוצא כסף.

יש מציאות רוחנית, ובה יש בריכת שפע עליונה, ויש צינורות שפע, וכשאומרים מילים מסויימות כמו אברא-קדברא השפע יורד בצינורות וזוכים להגנה ושפע.

זה נותן בטחון ותחושת כח, שאני יכול לשלוט בזה, שיש לי את הקוד להפעיל את זה וככה אנצל מאויבי ואנצח אותם, אנצל ממחלות ורעב ואזכה לעושר בריאות הצלחה וכבוד. אני כבר לא ברייה חלשה ופגיעה שחיה בעולם כאוטי ושרירותי שבו כל אסון יכול לקרות לי. יש לי עוגן פסיכולוגי נגד החרדה. יש לי טריק שמסור לי מאבותי איך להצליח בעולם. אני וכל עמי חזקים ועליונים, יודעים מה קורה בעולמות העליונים, יש לנו את הנשק הסודי – התפילה.

מבחינה הלכתית אין לזה דין של עבודה זרה כי לא במוצהר מתפללים לנברא אמצעי, אבל מבחינה נפשית, במהות, זה לגמרי פולחן עסבודה זרה.

כמו שמלבין פני חברו ברבים זה לא רצח מבחינה הלכתית, אבל חז"ל אמרו שזה באמת רצח, ומתייחסים לזה כאל רצח והקב"ה מעניש על זה כמו על רצח.

*

מלבד האבסורד בכך שחושבים שאפשר לא לכבד את בריותיו של הקב"ה וזה לא סותר את המעשה של תפילה אליו, יש גם את הטון. הטון הגס, הכוחני, המתעלם, המתנכר, לצעוק, לאיים, להתנצח. מה זה שייך למצב של תפילה שבו עומדים לפני המלך. אם הם היו באמת עומדים לפני מלך גדול, בוודאי היו מדברים בקול רך, עדין, מלא ענווה והכנעה וכבוד. לא רק אל המלך אלא לכל ברייה שנמצאת באותו חדר שבו הם עומדים מול המלך. הגסות של הטון והאווירה והיחס מוכיחה שמדובר בפולחן עבודה זרה ולא בתפילה.

*

כמו שמשל כבשת הרש היה ציור שהועמד מול עיניו של דוד כדי שישפוט אותו, ואז מזה ילמד להתבונן על מעשיו שלו, כך הסיפור שהבאתי אמור לגרום לקורא לשפוט אותו ומשם ללמוד לשפוט את מעשי עצמו.

מלבד שישה אנשים יוצאי דופן שזכיתי להכיר, לא ראיתי עוד שום אדם חובש כיפה שמגדיר את עצמו כדתי בכנות ורצינות, שלא כל מעשיו הדתיים הם רק פולחן של עבודה זרה ואין בהם שום צד של עמידה לפני אלוהים חיים, (יש הרבה חובשי כיפה שאין להם רגש דתי כלל, לא של עבודת אלוהים חיים ולא של עבודה זרה, ולא שום תודעה שיש משהו מעבר לחיים הפשוטים של אכילה וקניית מוצרים וכו', והם חיים כמו כל אדם פשוט בכל מקום בעולם, ורק חובשים כיפה מבחינה חברתית משפחתית או מתוך הרגל. אנשים כאלה הם ודאי יהודים כשרים וטובים וייתכן שגם צדיקים וחסידים, ואינם בגדר עובדי עבודה זרה.

הכרתי הרבה כאלה, ולכן כשכתבתי שהכרתי רק שישה חובשי כיפה שאינם עובדי עבודה זרה כתבתי שמדובר רק מבין אלה שמתייחסים לחייהם הדתיים בכנות ורצינות. וכמובן יש הרבה חילונים שעובדים עבודה זרה בדרך משלהם שאינה קשורה למצוות ותורה. כך שוודאי אין כאן חלוקה הכרחית שכל חובשי הכיפה הם עובדי עבודה זרה וכל החילונים הם יהודים כשרים).

מעשים דתיים שהופכים כמעט אצל כל חובש כיפה לפולחן עבודה זרה, הם רק המעשים שאנשים מהרחוב החליטו בבורותם ורשעותם שדווקא הם המעשים הדתיים, כגון תפילה ולבישת בגדי דתיים וכיפה וחלק מועט מאוד מהמצוות כגון שבת חגים כשרות תפילין ציצית לימוד גמרא וכל כיו"ב.

המעשים הדתיים כגון להיות בן זוג טוב והורה טוב ואח טוב ושכן טוב וחבר טוב ובעל לב טוב ומרגיש ומקשיב וחומל ועוזר ומוותר ועניו, ומי שלא רוצח או גונב או מצער או משפיל או מפלה או רומס חלשים וכו' וכו', כל המצוות הרבות מהסוג הזה מוגנות ברוב המקרים מפני השתלטות יצר הרע של עבודה זרה עליהן, כיוון שאנשים כל כך שקעו בעבודה זרה ושטופים בה עד ששכחו לגמרי שאלה עיקר המצוות, ואלה רוב המצוות הכתובות בתרי"ג ורוב פסוקי התורה והנביאים עוסקים בהן.

אני כמובן לא מתכוון שרוב חובשי הכיפה הם לא בן זוג טוב והורה טוב וכיו"ב. הכוונה רק מה הם רואים המרכז של עבודת ה' וקיום המצוות שלהם, ואת אותו מרכז כיצד הם מקיימים.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה יהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s