על פעולה והוויה – בחינת שבת

רובנו מרגישים שיש משמעות וטעם ושמחה בחיים רק אם יש לנו מטרות שאנחנו פועלים כדי לממש אותן. לבנות, ליצור משהו וכו'. זה יכול להיות כל דבר, בכל תחום.
גם מה שאני כותב כאן מונע מזה.

לחיות כמו פרח בערוגה, פשוט להיות ותו לא, זה מצב שאצל רובנו הוא בלתי נסבל לטווח ארוך. טוב לנוח אם עמלים, מתוקה שנת העובד. אבל לחיות כל הזמן במנוחה גמורה, ופשוט רק להיות קיימים, זה מצב שגורם במשך זמן ארוך לדכדוך ושעמום שנובעים מתחושה של חוסר משמעות, סתמיות, ריקנות, בזבוז של החיים, הזמן והיכולות, וכו'.

אצל בעלי חיים זה לא כך, הם יכולים להעביר את החיים ברביצה או שחייה באקווריום בלי שום יצירה וחידוש ואין להם שום בעיה.

קידושין פב א:
רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי

ושם עמוד ב:
תניא ר"ש בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי שנאמר עונותיכם הטו:

להמשיך לקרוא