המשך ההתכתבות שפירסמתי ברשימה קודמת מה-1 לפברואר 2015

‏היתה לי תקופה די ארוכה שבעיקר שמעתי ליאונרד כהן וגם עכשיו אני מאוד אוהב (-:

.

לגבי החובה לעבוד להיות כמו משה רבינו, בדיוק זה נשאל לאחרונה וכתבתי על זה באחד הפוסטים האחרונים.

להיות פשוט זו עבודה קשה ודורשת עמל התורה ושבירת המידות ועלייה למישור של מעל הטבע וסייעתא דשמיא ניסית. האלוהים ברא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים. בקשת החשבונות כבר הוטבעה בנו בחטא אדם הראשון וצריך בחינת נס לתקן את זה ולחזור לפשטות של גן עדן שלפני החטא. מה שמכונה "אנשים פשוטים" אין להם את זה.

משה רבינו היה רועה צאן ונבחן בצאן ובגלל שריחם על טלה עייף זכה להיות משה רבינו וזה עיקר ה"משה רבינו" וכל השאר צמח מזה. וכל אבותינו היו רועי צאן וחז"ל הדגישו שזה עניין יסודי ומהותי אצלם.

הוא בוודאי היה רועה צאן כראוי, שלא משתעמם ועושה את זה אגב אורחא רק להתפרנס. אם היה כך לא היו מדברים על זה בתורה.

האם אנחנו יכולים להיות רועי צאן בלי להשתעמם? ממש רועי צאן אמיתיים?

אני עובד בטיפול בתינוקות ויש קצת דמיון לרעיית צאן. צריך בעצמך ממש להיות כבשה כדי להתחבר באמת לכבשים. ממש להתחבר לחוויה של ללעוס עשב, להרגיש את האכילה, את הצמא, את החויה של עייפות, כדי להזדהות ולהתחבר ולהיות בתוך  העניין ולרחם באמת ולחוות איתם באמת מה שהם חווים ולא להשתעמם ולהיות מנוכר. להיות מטפל אמיתי שמחייה אותם ודואג להם ומטפח אותם בנתינה שבאה מהעצמיות שלך בטבעיות ולא נשחקת עם הזמן והופכת לשעמום וריקנות אחרי חלוף ההתלהבות ההתחלתית.

כדי להיות רועה צאן צריך לדעת לשבת בשקט ולהסתכל על הצאן לועסות ולא להיות לחוץ על הזמן שעובר. לקבל את מעבר הזמן כמו שהצאן מקבלות אותו. אחרת תהיה לחוץ ועצבני במשך הזמן. צריך מאוד להיות מחובר לגוף ולטבעיות ולצמיחה ולאדמה  ולנמיכות המקסימלית כדי לחיות ככה שנים רבות. אמרו על משה שתורה זה כמו מים שנקווים במקום הנמוך.

על זה בדיוק אני מדבר. אני טוען שאנחנו רוצים לקיים דברי הרמב"ם אבל בעצם עובדים להיות כמו בלעם ולא עובדים להיות כמו משה רבינו. אנחנו מפרשים את דברי הרמב"ם הפוך לגמרי. אני רק טוען על פירוש דברי הרמב"ם ואומר שצריך לקיים את הרמב"ם בעבודה קשה, רק לפי הפירוש שלדעתי נכון ולא לפי פירוש הפוך.

.

.

.

לגבי השאלות למעשה, לדעתי אם תסתכל על אנשים חילוניים או גויים, כאלה שהיית בוחר אותם כחברים שלך אם היית חילוני, היית רואה שהם בסך הכל לא פושעים, לא גונבים ולא חוגגים כל הזמן באורגיות קיצוניות של שחיתות וזלילה וכו'.

יש כמובן אנשים שחיים חיים מאוד לא בריאים ומכוערים בהתמכרות לתאוות פרועות ופשע וכו'. יש גם חרדים כאלה, לדעתי בערך באותם אחוזים (חלק מהחרדים אולי מפנים את הכוחות הפושעים לתחום של רדיפת כבוד ושררה ולשון הרע ומחלוקת שמקובל בציבור החרדי יותר מתחום של תאוות גשמיות פרועות, ולכן אולי הוא יותר נפוץ אצלם ותאוות קצת פחות, אבל זה לא יותר טוב בשום בחינה), דרך החיים החרדית זה לא מה שמגן מפני זה, זה מונח באישיות של האדם. זה מיעוט קטן גם אצל חרדים וגם אצל חילונים, והרוב הם נורמליים, ואלה שגונבים ונואפים הם לא אנשים מהסוג שלך שהיית כמוהם אם היית חילוני. להיות מנותק מנפשו, שגורם בהכרח גם לניתוק בין אדם לנפש חברו, ואכמ"ל, זה בעצמו חטא יותר גרוע, הלכתית  מוסרית ואנושית, מפורנו וגניבה וסמים ואלימות פיזית וכיו"ב)

לדעתי לגנוב משהו קטן לעיתים רחוקות זה לא "אסון" שצריך לכלוא אותנו בכבלי פחד ושעבוד וניתוק מנפשנו. אנחנו עושים כל יום דברים הרבה יותר גרועים מזה, גם הלכתית וגם אנושית. אונאת דברים, הלבנת פנים, לשון הרע וכו' וכו'. בעיקר בתוך המשפחה. שזה הרבה יותר חמור. חוסר הוגנות רגשית במערכת יחסים גרוע בעיני פי אלף מגניבת חפץ אם בוחנים חטאים בין אדם לחברו. כמה מניפולציות רגשיות אנחנו עושים? מדברים על מצוקה או פגיעה כשבעצם רוצים להשיג משהו רגשי שלא מגיע לנו לפי התנהגותנו? כמה אנחנו כועסים על בת הזוג על דברים רגשיים שאנחנו בעצמנו עושים לה?

להיפך, עדיף שהרוע שבנו ייצא בדרך גלויה ותמימה ולא מזיקה כמו גניבת חפץ קטן לעיתים רחוקות מאשר שנתעטף באצטלה של צדיקים כשכל הרוע הכבוש יוצא בדרכים "שקופות" ודקות שאי אפשר להצביע עליהן בקלות וניתן לתרץ אותן בקלות.

ואם אדם ראה פורנו אז מה? לא שזה יפה או בריא, זה מאוד מכוער וטמא ולא בריא. אבל אנחנו כולנו מתוסכלים מינית מאוד, וזה כבוש ואנחנו אפילו לא מרגישים מרוב שאנחנו מנותקים מהמיניות שלנו. והנפש רעבה ואין לה פה לצעוק את זה ונוצר חלל ריק מבחינת החיות של הכח המיני. וזה קשור גם למערכות היחסים הלא בריאות ולא הוגנות ולא חופשיות וגלויות עם בנות הזוג. אנחנו לא מגלים באמת את הרצונות והצרכים המיניים גם לא לעצמנו. אז הנפש כואבת ומתוסכלת ויש בה ריק ובדידות וקור במקום של המיניות, וכתוצאה מזה נמשכים לפורנו. לא בפורנו הבעייה.  המצב שלנו כל כך לא טוב מבחינה מינית שפורנו זה רק עוד סימפטום קטן לבעיה הגדולה.

אנשים מהסוג שלנו גם אם יראו פורנו לא יתמכרו לזה בצורה ממש מסוכנת או רעה במיוחד, וזה לא ישתלט להם על כל התודעה כל הזמן. לא מעט חרדים שלא רואים פורנו  נוגעים בילדים במקווה וכיו"ב. כמו שאתה ומי שאתה חבר שלו לא עושים במקווה דברים כאלה גם לא תעשה שום דבר נורא ולא יקרה לך שום דבר נורא אם תראה פורנו.

זו רק דוגמה לדברים שהחרדים רואים אצל החילונים ולדעתי לגמרי מוציאים אותם מפרופורציות ומשתמשים בהם להפחיד את עצמם ולהאחז בכבלים ובניתוק מהנפש, ויש עוד הרבה דברים כאלה.

חילונים למשל משתמשים בריבים האלימים בין ה"שונאים" וה"מחבלים" בפוניבעז', והרבה כיו"ב, בשיעורים הגבוהים של פגיעות מיניות בילדים והומוסקסואליות בישיבות,  ועוד כיו"ב, ומוציאים את זה מפרופורציות וכאילו כל החרדים כאלה, כדי לומר כמה מפחידה המחשבה להיות חרדי וכמה זה שקרי ונורא. זה אותו מנגנון בעיני.

יש דרך מחשבה שנתקלתי בה לא מעט, אדם מרגיש אני רוצה חופש מיני, רוצה לראות פורנו, וכיו"ב, אז אני מחליט שאני לא חרדי יותר ומוריד את הכיפה ולא מאמין יותר בתורה ואז אוכל לראות פורנו ולממש את תשוקותי המיניות וכו'. זה מאוד טפשי בעיני, אם אתה זקוק לחופש מיני, מה זה קשור ללהיות חרדי וללבוש כיפה ולהאמין בתורה? אתה תמיד אדם חרדי, לא רובוט חרדי. אם כאדם יש לך הכרח לראות פורנו אז תראה. אם אתה מרגיש שזה רע ומכוער אז אל תראה. בין אם אתה חרדי ובין אם אתה חילוני.

.

.

.

לגבי העניין של להפסיד הכל כי רק אז חופשיים, הכוונה לא כפשוטו למעשה. זו רק "אידיאה". כמו שרומיאו ויוליה זו אידיאה של אהבה, זה לא אומר שככה למעשה צריך או אפשר לחיות, אבל זה מכניס מימד לחיים שיכול לעשות אותם יותר חיים ורעננים.

איך למעשה תתלבש בחיים שלי האידיאה של רומיאו ויוליה? אולי כשאני מתקוטט איתה אחרי חלוף תוקף הכעס והעלבון אנסה קצת יותר לראות שגם לה יש צד. אולי אם היא בקניות ומדידות בגדים אינסופיות ואני נגרר משתעמם וסוחב את השקיות אכעס ואשנא אותה מעט פחות. אולי פעם בשנתיים אזכר לקנות לה מתנה קטנה סתם ככה. כל התחום הזה לגמרי אישי ולגמרי שונה מאדם לאדם ואי אפשר ללמוד את זה מאף אחד.

גם החופש הוא אידיאה כמו זו, כמובן אי אפשר לחיות בחופש מעשי, ולא במצב של אין לי כלום ואין לי מה להפסיד, לא בזוגיות וגם לא ברווקות. זה יכול להאיר מעל החיים כשמש, להיות מונח בעומק הלב כרעיון כללי, ולהתלבש למעשה בפרטים כלשהם שיתנו אחיזה לזה כאידיאה שקיימת בחיים. באיזה פרטים ואיך זה כבר לגמרי אישי.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, חומר וצורה, יהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על המשך ההתכתבות שפירסמתי ברשימה קודמת מה-1 לפברואר 2015

  1. nirstern הגיב:

    עוד מייל המשך:
    אם למשל הייתי מתכתב באופן אישי עם הסבא מנובהרדוק שסיפרו עליו דברים כמדומני משהו כמו שסגר את עצמו בחדר 7 שנים, ובנה על עצמו קיר מבפנים כך שלא היתה דלת, ולא דיבר עם אף אחד שיביא לו אוכל אלא אכל רק מה שהקב"ה שלח לו מכח בטחונו. והיה מתאר לי באריכות וחיות והתלהבות ושכנוע פנימי את מהלך חייו והרגשותיו ומחשבותיו, הייתי חושב האם לעשות כמוהו או לא ומרגיש שזה מעל לכוחי ונעשה מתוסכל ומרגיש קטן ועלוב שבוי בפחדי וכו'.
    ואם אח"כ הייתי מתכתב אולי עם מישהו כמו אולי רבי חיים מבריסק שהלך בדרך הסלולה של אביו ורבותיו וחי בהתאם לציפיות החברה חיים נורמליים ולא עשה שום מרד או משהו קיצוני, הייתי מרגיש שסתם השתוללתי והייתי קיצוני ורק הפסדתי מזה והייתי יכול לחיות במסלול נורמלי כמוהו. (אולי הוא במקרה לא דוגמה נכונה, אבל וודאי יש דוגמאות אחרות לזה מן הסתם)

    היה לי תלמיד, מדען רוסי שחזר בתשובה והיה אברך רציני ולמדן. הוא סיפר לי על תחילת דרכו ברוסיה שאז היתה בריה"מ והיה ק.ג.ב. ומי שעשה ברית מילה היה מושלך לכלא. והוא לא היה נימול, ובגיל עשרים ומשהו מל את עצמו בסוד בלי הרדמה, הוא דאג שמשפחתו לא תדע כדי שאם ייחקרו בק.ג.ב. לא יצטרכו לעמוד בנסיון, והלך למחרת לעבודה כרגיל. כשהוא סיפר לי הרגשתי כל כך פחדן ובינוני וקטן, והרגשתי שהייתי רוצה לעבור משהו כזה כי מי יודע איזו מלאות ועוצמה ונקודת מבט יש למישהו כזה, אבל ידעתי שלא הייתי יכול להתקרב לאומץ כזה בכלל….
    היום כשאני חושב על זה, זה בכלל לא נראה לי נכון. פיקוח נפש דוחה מצוות מילה וזה בעיני סתם שגעון מאוד לא בריא. אבל כמובן זה רק בשבילי, אותו אין לי שום יכולת לשפוט ואולי בשבילו זה היה נכון וקונסטרוקטיבי מאוד.

    אם אני מתכתב עם צעיר בתחילת דרכו בשום אופן לא הייתי כותב בצורה כזו. כי לרוב כששומעים סיפור חיים אישי דרמטי וקיצוני מכלי ראשון שמסופר מתוך קרבה בגילוי לב ועם אש פנימית ושכנוע עצמי, זה מאוד כובש ומשפיע לטווח קצר, ויכול לסנוור ולהטעות.
    כאן כתבתי בלי הגבלה וזהירות, בשביל עצמי, לא הרגשתי שאני צריך להיזהר עליך או לקחת איזשהי אחריות, סמכתי עליך שתבין שזה בסך הכל סיפור חיים אישי שלי. גם אם יש משהו ללמוד מזה זה משהו מאוד מאוד כללי ומופשט ולא שום כיוון מעשי או קרוב לזה. אם בכלל יש ערך למשהו זה רק לשאלות שהתעוררו, לא לתשובות שהוצעו. לתשובות מוכרחים להגיע בלי השפעה חיצונית.
    אני שמח להתכתב, אבל אולי כדאי לך לעצור קצת, להתקרר מזה קצת, לקחת הפסקה, לעסוק בדברים אחרים, ולחכות שתוכל להסתכל על הדברים ממרחק של זמן ואז תוכל להסתכל מתוך עצמך במתינות ולקחת רק מה שנכון לך ורק באופן שנכון לך, בלי שזה יוציא אותך מהמרכז שלך.

  2. nirstern הגיב:

    עוד מכתב:
    לדעתי אתה צודק שבחירה בכיוונים כאלה יש בה טעם ואמת וסיכוי שמשהו חיובי ייצא מזה, רק אם זה נובע ממניע אנוכי. בלי מניע אנוכי זה כמו לאכול בלי להרגיש רעב, או בלי התייחסות לתחושת רעב, רק כי כתוב בספר שאדם צריך לאכול. בריאות לא תצמח מהתנהגות כזו.

    להרגשתי דווקא ההסתכלות שלך "אלטרואיסטית". נניח שכל הבעיות שיש כרגע לא חריפות וניתנות להדחקה ואפשר להמשיך לנהל את המערכת של החיים בלי שינוי ושום דבר לא יקרוס והכל יהיה בסדר. מי ירוויח מכך שלא יהיה שינוי? הסביבה, ובעקיפין האדם שמפחד להתעמת עם הסביבה. למה נוח לאדם לא להתעמת עם הסביבה? כי אכפת לו מה הסביבה חושבת ומרגישה יותר ממה שאכפת לו מה הוא עצמו היה מרגיש לו יצוייר שלא היתה לו שום מחוייבות לסביבה.

    אני רואה כעת, בדיעבד, שאם הייתי יודע להסתכל מה עושה טוב לנפש של עצמי בלי קשר למה הסביבה דורשת ממני, ונלחם על זה מול הסביבה, בעיקר האשה והילדים והמוסכמות החרדיות (שמשפיעות עלי ישירות וגם משפיעות על אשתי והילדים לרצות לראותאותי בהתנהגות מסויימת), הייתי יכול לבנות חיים שלא היו לגמרי סוחטים ומרוקנים אותי נפשית, היה מתאפשר לי קצת תחושה של חיות טבעית ושמחה, והמשפחה והחברה היו נהנים ממני ככה הרבה יותר ולכן גם מקבלים אותי כמו שאני, והייתי יכול לא לעזוב.
    לחצו אותי להתנהגויות שלא התאימו לי רק כי נתתי להבין שאני ניתן ללחיצה ונכנע. ובסוף גם הם הפסידו. אבל האחריות היתה עלי להילחם על שלי ולא עליהם לא לנסות לכופף אותי. ובסופו של דבר הבנתי שהם היו נהנים מני הרבה יותר אם הייתי יודע להילחם על מה שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי. אני די בטוח שגם אם הייתי סוחב וממשיך לתפקד לפי המצופה ממני ולא נשבר, עדיין אם הייתי נלחם על מה שגורם לי להרגיש חי וחופשי ושמח, הסביבה היתה בעצם נהנית ממני הרבה יותר אפילו אם היתה נלחמת נגדי.

    אני כותב מנקודת הנחה שמה שאתה מרגיש שיותר טוב לך להישאר בלי שינוי זה בגלל החשש מעימות עם הסביבה. אולי לא. אולי גם בלי שום סביבה, רק אתה עם עצמך, יותר טוב לך לא לשנות מאומה. אם כך אין שום סיבה שתשנה.
    יש באמת אנשים שבלי קשר לסביבה, מתוך עצמם בלבד, בוחרים לא להיות רועי צאן אלא להיות עשיר או מכובד, מי שאוכל את הצאן במסעדה טובה ולא מי שרועה אותו, או כל כיוון אחר מאינסוף כיווני החיים. אני באמת מרגיש שהעניין של "רועה צאן" זה מה שיכול לגרום לי להרגיש יותר טוב ורגוע ושמח ומסופק ורגוע ולא בודד ודכאוני ורודף אחרי צמא שלא ניתן לרווייה, וכו'. אני מחפש בכיוון הזה לא מתוך אידיאולוגיה כלשהי אלא כי אני מרגיש צמא לזה ונדמה לי שזה יגרום לי להרגיש טוב. זה כמו שאנסה להסביר ולשכנע כמה טוב לאכול קישואים, למישהו שדווקא שונא קישואים וכל ימיו חולם רק על חצילים. זו בחירה חופשית לגמרי לכל אחד, ואף אחד לא יכול באמת להשפיע על בחירה של מישהו אחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s