בחינת שבת בחיים ובמוזיקה

בכל דבר יש נקודת אמצע, שהיא בחינת שבת.

מהאמצע יש התפשטות בשישה כיוונים: ימין-שמאל, קדימה-אחורה, למעלה-למטה.

האמצע אינו יכול להיות מושג בפני עצמו. הוא לא תופס מקום, אינו נע, אין לו גוון או משקל או או שום תואר, אין לו שום הופעה החוצה.

מה שרואים, מה שבכלל קיים הוא רק מה שמתפשט לצדדים, החוצה. התנועה, השאיפה, העשייה. ההגשמה, המימוש, הדיבור.

כשם שמצווה לשבות בשבת, כך מצווה לעבוד בששת ימי המעשה, שנאמר ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. השבת בפני עצמה היא נשמה בלי גוף.

אבל דרך העשייה והרצייה והדיבור ניתן להבחין בשקט שבפנים, כמו דרך אספקלריא. ובלא זה הכל הוא גוף בלי נשמה. ריק. רץ ללא תכלית וטעם כפרפור זנב לטאה שהוא כבר מת ורק עדיין אינו יודע זאת. להבחין בכך שהכל כבר נמצא בפנים, ושום דבר לא חסר. אין צורך ללכת לשום מקום. לא בשמיים היא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ולא מעבר לים כו', כי אם בפיך ובלבבך לעשותו. הכל כבר יש, הכל נאמר מעצמו ונעשה מעצמו מכח מה שכבר יש בלב. כמו נביעת מעיין חי. בעונג צרוף מלא ושקט ונצחי, של הוויית החיים עצמם ותו לא. שקט הנובע מתוך שקט. עומק לפנים מעומק. לא ברעש ה' ולא באש, כי אם בקול דממה דקה.

חיים שיש בהם תחושת טעם, משמעות, שלא צריך כל הזמן לחפש משהו שחסר, לברוח מהריק, לרוץ בלי סיבה, הם חיים המיוסדים על אותו שקט ומלאות עצמית. זה כמו עץ שחווה את חיבורו לאדמה. והיה כעץ שתול על פלגי מים.

.

.

כמובן זה לא דבר שאפשר לבטא במילים. אולי בניגון קצת יותר אפשר. בתנועת המוזיקה אפשר להבחין כמו דרך אספקלריא באותו שקט שהוא המעיין ממנו הכל נובע, הנשמה, השלום, האור.

באך התחיל את יצירותיו הגדולות מקטע שבו העטיפה של החיצוניות שקופה ודקה וקלה ככל האפשר, והשקט של הפנים ניבע דרכה באור יקרות וקפאון. הוא מציג בהתחלה את הנקודה הפנימית של הנשמה והשקט שממנה הכל נובע והיא החיים המפכים בכל. שנדע בהמשך העשיר בגוונים ותנועה וצורות לחפש לשמוע את אותה התחלה של נקודת השקט שהיא הלב של הכל ולכל יש ערך וטעם רק כי הוא הולך ומגלה אותה יותר ויותר. מצד אחד יותר מתרחק ממנה מאשר ההתחלה, אבל מצד שני מאפשר יותר תפישה ונגיעה וגילוי.

כל ההתפתחויות שאחר כך מראות שאפשר להלביש את יסוד השקט גם בתנועות חזקות וצבעוניות, לפעמים גם סוערות ורמות קול. וככל שהחיצוניות עשירה ונעה ויש בה רעש, כך הדממה שניבעת ומשתקפת מגלה יותר מסודה העמוק.

.

הקטע הראשון מהפסנתר המושווה (אני מצרף ביצע של רוזלין טורק, שמכל הפסנתרנים ששמעתי רק היא תפשה לאמיתו את העניין המדובר כאן):

תחילת הפסנתר המושווה – באך

.

הקטע הראשון מווריאציות גולדברג בביצוע שלה:

תחילת וריאציות גולדברג – באך

.

הקטע הראשון ממנחה מוזיקאלית בביצוע גוסטב ליאונהארט:

תחילת מנחה מוזיקלית – באך

.

תחילת המיסה בסי מינור בביצוע מסאקי סוזוקי:

תחילת המיסה בסי מינור – באך

.

גם מוזיקאים גדולים אחרים פתחו את יצירותיהם הגדולות, שהן ספר חייהם, באותה נקודת שקט פנימית

תחילת הרקוויאם של מוצארט:

תחילת הרקוויאם של מוצרט (בביצוע כריסטופר הוגווד)

.

תחילת הסטאבת מאטר של פרגולזי:

תחילת הסטאבת-מאטר של פרגולזי

.

.

אותה נקודת שקט, חיבור לאדמה, לשורשים שבתוכך, לנקודה הפנימית ששם הכל יש, הכל נובע יש מאין, ולא חסר מאומה, שמשם אפשר לעמוד בשעבוד הקשה והמר ביותר, לשתות גם כשאין מים, מייחדת את מוזיקת הבלוז השורשית.

בלינד ווילי ג'והנסון:

Dark Was The Night

.

מיסיסיפי פרד מקדואל:

Soon One Mornin'

.

ג'סי מיי המפיל:

Jessie Mae Hemphill – He's A Mighty Good Leader

Jessie Mae Hemphill – Little Rooster Reel

.

ג'וני שיינז:

Tell Me Mama

.

סקיפ ג'יימס:

Cypress Grove

.Look DownThe Road

Skip James – She's All The World to Me

.

וכן הלאה וכן הלאה…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, יהדות, מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על בחינת שבת בחיים ובמוזיקה

  1. roeeroee10 הגיב:

    תודה רבה,ה׳ יברך אותך 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s