על לימוד בקיאות בישיבות

נשאלתי בנוגע ללימוד בקיאות בישיבה.

לדעתי המושג "לימוד בקיאות" פסול מעיקרו והוא היפך גמור של תורה.

הטעות מתחילה מכך שראשי ישיבה חושבים שתפקידם הוא לבנות או לגדל תלמיד חכם.

כששותלים צמח, אפשר לתת לו תנאים, שיהיה בקרקע עשירה עם השקייה ואור וזיבול וכו'. אבל את הכאת השורש עצמה, הצמיחה עצמה, זה לא ביד הגנן, זה יכול לבוא רק מהצמח עצמו. כל נסיון להתערב בזה הוא הרסני מאוד.

תורה נקראת עץ החיים, היא דבר חי. להיות תלמיד חכם יכול לבוא רק מהאדם עצמו. תפקיד הישיבה היא רק לתת תנאי סביבה טובים.

לימוד בקיאות הופך ללימוד יבש. יש חומר או מידע, שצריך לשנן ולזכור. תהליך כזה בהכרח גורם ליובש. או שמתרגלים לקרוא דף גמרא כמו דף עיתון, בשטחיות. לא רק שזה חסר ערך לחלוטין, זה הרסני מאוד.

מה שמדובר בקדמונים על שינון גרסה, ללמוד בעל פה את המילים בלי התבוננות עמוקה, זה עניין אחר לגמרי. כמו שסופר סתם שכותב ספר תורה זו מצווה ועבודת ה' נפרדת מלימוד בעיון.

תלמיד שמבקש למצוא חיבור חי אישי שנובע מבפנים לתורה, לא ימצא אותו בלימוד בקיאות. יש סגנונות רבים ושונים של לימוד עיוני, ותלמיד יכול לחפש בהם מה שידבר אל ליבו.

אחרי שהוא יכה שורש ותתחיל צמיחה חיה, אם לשם כך הוא ירגיש צורך בהרחבת הידיעות בתורה, הוא יעשה את זה בדרך שצמאונו החי לידיעת התורה יכתיב לו.

אני כשרציתי להרחיב ידיעות לפעמים למדתי בעיון רב רק גמרא עם רש"י ורק מה שמקומי בדף ומעט קטעי תוס' נבחרים והתקדמתי יחסית מהר. או שכשלמדתי סוגיא בעיון עברתי על הרבה מקומות בכל מיני מסכתות ומפרשים שיש להם שייכות לנדון. אף פעם לא סתם קראתי דפים לפי הסדר בשטחיות. יש כמובן עוד אינספור דרכים שונות להרחיב את הידיעות. זה מוכרח להיות אישי, כלב איש ואיש, רק לפי מה שליבו חפץ וצמאונו וחמדתו ותשוקתו מכתיבים לו. וזה יכול לבוא רק מתוכו ולא משום כח השפעה חיצוני.

אחרת זה מייבש את הלימוד ואז הוא כבר לא לימוד תורה והוא הרסני ללימוד התורה.

בישיבה רק מגרים את הסקרנות, מאפשרים לטעום, עד שיידלק הניצוץ. אם יידלק או לא, ובאיזו דרך יהיה, זה דבר שאסור לישיבה להתערב בו. אחרי שזה קורה הלומד נעשה עצמאי וקובע לעצמו את לימודו רק לפי מה שליבו חפץ.

המושג של "הספק" הוא היפך תורה. אין דבר כזה לגמור ש"ס או לגמור מסכת או לגמור דף. אין שום משמעות למספר הדפים שאדם למד. המהרי"ל דיסקין למד עם תלמידיו חצי שנה את הדף הראשון של בבא בתרא. החזון איש למד חצי שנה משנה אחת במקוואות. מי שלמד את הדף הזה בשבוע אחד לא למד כל מה שיש ללמוד בו, וממילא לא גמר ללמוד את הדף ואין כאן מספר של הספק הדפים. מהנסיון ברוב הפעמים חפירה לעומק במקום אחד מגדילה את האדם כתלמיד חכם ומרבה אתת ידיעותיו יותר מהספק של הרבה דפים. אסור להסתכל על הספק ואסור לקבוע הספק. הקצב מוכרח להיות חופשי וחי ולפי חפץ הלב. שני דפים בהבנה עמוקה אמיתית וחיה ובחפץ לב הם קניין תורה הרבה יותר מאלף דפים של לימוד טכני יבש.

כל המושגים של בקיאות והספק, וכל שכן מבחנים, וכל שכן לקשור את זה לגובה המלגה, הם היפך הגמור של מסורת הלימוד בישיבות, והם המצאות חדשות של אנשים שאין להם שום שייכות ללימוד תורה, והם הרס גמור של הגחלת החיה של הלימוד הישיבתי.

מפעל הדף היומי נועד לבעלי בתים, והרבה ממנו נועד לשמירה על הקשר בין תפוצות העם במושבותיהם, וכמו שרואים בכתבי הגדולים מאותו זמן. אין לזה שייכות כלל ללימוד ישיבתי ולעלייה בתורה.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה יהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s