המשך לשתי הרשימות הקודמות

בהמשך לדברים שנכתבו בתגובות לרשימה הקודמת. נדמה לי שנכנסתי קצת לאנרגיה של ויכוח וגם כתבתי לא בכבוד הראוי ואני מתנצל, וגם לא הסברתי במדוייק את דברי. לכן חשוב לי להבהיר:

אם הייתה מובעת בתגובה עמדה שמאלנית בצורה מתלהמת וטענה אוטומטית של שמאלנים שצריך להבין את הצד של הערבים ולחשוש ממה יעשו אומות העולם וכו' – הייתי כותב בתשובה שצריך להקשיב לקול הקב"ה, שאולי כאן בא לומר שעניין מהותי ויסודי מעצם ושורש מהות החיים עצמם הוא שאם מישהו מתקיף אותי, קודם כל אני מייד פוגע בו או הורג אותו כדי להגן על עצמי משפחתי וביתי, ורק אחר כך שואל שאלות ומתפלסף על טוב ורע ומי צודק וכו'.

זה עקרון יסודי בכל הטבע, ויש בזה סוד גדול מאוד ששייך למהות החיים עצמם. המילה "לחם" היא משורש חיבור, שגרגרי הקמח מתחברים. כמו להלחים מתכות על ידי חום, או להלחין צלילים לשיר. ומלחמה היא גם משורש לחם, כי החיבור של כל דבר חי אל העולם, כלומר אל גילויי החיים האחרים, הוא על ידי מלחמה. ובלי מלחמה אין שלום כמו שבלי דין אין חסד.

כל דבר חי, כל צבע וצד ותופעה של חיים, הוא גילוי כבודו יתברך, וכל גילוי כבודו הוא אינסופי. ולכן כל חי רוצה לאכול את כל החיים האחרים או לקחת את מזונם ומקומם, ולבוא במקומם ולמלא לבדו את כל העולם. לכן מייד כשנהיו שני בני אדם בעולם, קין והבל, נעשתה מלחמה ביניהם. הם חילקו את העולם – לזה הקרקע ולזה המטלטלים, וזה אמר פרח באויר כי הקרקע שלי, וזה אמר פשוט בגדיך כי הם שלי, ומתוך כך הרג קין את הבל. והמלחמה וההכרעה של המלחמה ושיווי המשקל שהיא יוצרת היא גילוי של קו האמצע.

חסדו יתברך ממהותו להיות אינסופי כי מידת החסד מטבעה להתפשט גם מעבר לגבול הראוי, ולהתפשט עד אינסוף. גם בבני אדם, מי שמרחם מאוד על בנו יכול לרחם עליו גם במקום שצריך לחנך אותו ולשים לו גבול ביד קשה ועל ידי כך מקלקל אותו. וגם מידת הדין ממהותה להיות דין קשה שאי אפשר לעמוד בו, וכך גם בבני אדם מי שכועס מטבע הכעס שאם האדם יקשיב רק לרגש הכעס בלי להקשיב לשכלו הוא יבוא להרוג את חברו גם אם הכעס הוא על דבר פעוט. ויש מידת האמצע שהיא שיווי המשקל שהמלחמה וההתנגשות מביאים אליו והיא התפארת שהיא כנגד שם הוי"ה כי בה כביכול גילוי מהותו ועצמיותו עד כמה שאפשר לנבראים. גם בבני אדם, כל אחד כשהוא מרחם אין לזה גבול וכשהוא כועס לרגש הכעס עצמו יש רצון להרוג את חברו, והאדם מתגלה ונבחן ומוגדר במהותו ועצמיותו לפי שיווי המשקל שהוא מגיע אליו בין הדברים. רק אם יש לו מצד אחד רגש רחמים חזק וערני שרוצה להתפשט בלי גבול, והוא גם יודע לכעוס בצורה חיה וערנית, כי בלי זה הוא יבש וחסר חיים, ואז אם אחרי כל זה הוא יודע למדוד את האיזון ושיווי המשקל הנכונים בכל מצב אז הוא אדם בעל מעלה וראוי להערכה. ורק המקום של השיווי משקל הוא זה שמבדיל בין אדם לאדם וקובע את מהותו וערכו, כי חסד בלי גבול וכעס בלי גבול יש לכל אדם. המקום איפה נמצא השיווי משקל מושג על ידי מלחמה, כל אחד דוחף לצד שלו עד שהכוחות מתאזנים על נקודת אמצע שאי אפשר לזוז ממנה כי כל אחד לא יכול לנצח ולהתגבר יותר ממה שכבר ניצח. ואחר כך בסיום המלחמה יש לקבל את קו האמצע הזה בידיעה שהוא גילוי כבודו יתברך, ואם כך הכריעה המלחמה ואין אפשרות להזיז את קו האמצע, צריך לקבל שכך נכון שיהיה וכל דבר שאי אפשר להזיז אותו ואין ברירה אחרת ממילא בהכרח הוא קולו של הבורא שמנהיג את העולם וכך רצה שיהיה, ואז שוברים את המידה של הנצחנות ומתכופפים מול קול הבורא ונעשה השלום. ובלי מלחמה לא ידוע איפה יעבור קו האמצע ואז לא ייתכן לקבל את קו האמצע כי כל אחד יאמר שהוא במקום אחר וישמע קולו של הקב"ה שרוצה להעמיד את הגבול במקום אחר ולעולם לא יהיה שלום, אם לא תקדם לו מלחמה.

כתבתי כאן דברים מלשונם של ספרי קבלה בלי להסביר ולתרגם כל הצורך מה הנמשל, כי זה עניין כל כך ארוך ויסודי שצריך ספר שלם רק להתחיל לדבר בו. מי שחסר בו יסוד המלחמה, חסר בו האינסטינקט המיידי להרוג את מי שבא לפגוע בו, גם אם הוא מסתכן שייהרג, חסר בו דבר מהותי לחיים, אין בו חום וזרימת דם, הוא כבוי, יבש, חצי מת. זה עניין של זכר ונקבה, הזכר מטבעו לצאת למלחמה ורק על ידי כך הוא מתמתק ומתחבר לנקבה ונעשה שלום ונולדים חיים חדשים וזה שורש החיים עצמם. לפעמים הקב"ה מעמיד אדם במצב שיש לו אוייב שקם עליו לפגוע בו, כדי לומר לו שעליו למצוא בעצמו את האינסטינקט הטבעי של התחממות וכעס ועמידה על שלו ורגש המלחמה, שבלי זה חסר לו ביסוד החיות (אגב טולסטוי עמד על הסוד העמוק הזה זה באנה קרנינה, הוא כותב שם שגילוי האל בעולם הוא כמו כדור, שמהגרעין שלו כל הזמן יוצאים דברים שונים, והם מתפשטים על פני הכדור וכל אחד מהם רוצה למלא את כולו וכל אחד נלחם על זכותו למלא את כולו כי הוא רוצה שדרכו יתגלה האל, וכך יש תנועה מתמדת ומלחמה בלתי פוסקת פעם זה גובר ופעם זה גובר).

חז"ל כתבו שגנב הבא בסתר לגנוב ממון, מותר לבעל הבית להקדים ולהרוג אותו גם אם ידוע בוודאי שהגנב מעוניין רק בממון ולא בא כדי לרצוח או להלחם. כי טבעו של כל בעל בית שאם יבחין בגנב המתגנב לביתו לא יעמוד ויניח שיגזלו את ממונו אלא וודאי יילחם על ממונו עד מוות אם צריך, ומתוך המלחמה אולי הגנב יהרוג את בעל הבית, ולכן מותר לבעל הבית מראש להרוג את הגנב שבא רק לגזול ממון, מדין של הקם להרגך השכם להרגו.

וקשה הרי היו יכולים לצוות על בעל הבית לא להלחם נגד הגנב, שהרי מדובר במקרה שידוע שהגנב רק מעוניין בממון ולא בא לרצוח, ואז לא יהיה צורך להרוג את הגנב ובעל הבית יתבע את הממון בחזרה בבית דין של ממונות ולא תהרג נפש מישראל. אלא רואים מכאן שטבע יסודי באדם שמי שבא לגזול ממונו הוא עומד להילחם נגדו גם אם במלחמה הזו יכול להיות שיהרג או יצטרך להרוג, וחז"ל לא ציוו שאדם לא יפעל לפי הטבע הזה ויחניק אותו כיוון שהוא מיסוד החיות והתורה רוצה שאדם יהיה חי וחם ולא כבוי ומיובש וקריר.

מכל קשת הדעות, מקצה אחד מי שאומר שצריך מייד להוציא להורג או לגרש את כל הערבים, ומקצה שני מי שאומר שצריך לבקש מהם סליחה ולשלם להם פיצויים ולתת להם את הארץ כולה ולחפש לעצמנו ארץ במקום אחר, וכל השילובים שבאמצע, אם תשאל אותי איפה אני נמצא על הספקטרום הזה, ביני לבין עצמי, על משכבי בלילות, בלי קשר לשום ויכוח או דיון מול אחרים, התשובה הכנה שלי היא שאין לי דעה בכלל. אני יכול להתחבר לכל נקודה על הספקטרום הזה במידה שווה לגמרי. כי אני משתדל ללכת בדרך שאמרו חז"ל עשה רצונך כרצונו. מה שהקב"ה רוצה זה מה שאני רוצה. וכדי לדעת מה הוא רוצה כאן צריך ללמוד את הסוגיא בלימוד הלכתי ולהגיע להכרעה.

פעם שאלו את החזון איש שאלה כגון האם נכון להחזיר שטחים לערבים או משהו כעין זה, אני לא זוכר כעת את השאלה בדיוק. והוא ענה שכדי להשיב לשאלה כזו הוא צריך לפחות שבועיים לא לישון בלילה מרוב מאמץ והתלבטות ושקילת כל הצדדים שוב ושוב. לכן רק כשתגיע השאלה למעשה וישאלו אותו הוא יתאמץ להכריע. אבל כל זמן שזה תיאורטי הוא לא רוצה לעמול קשה כל כך על שאלה שאינה למעשה כי יש סוגיות אחרות בתורה שיותר חשובות לו.

גם לי אין סיבה להתאמץ להגיע להכרעה בזה, וכל זמן שלא למדתי את הסוגיא כראוי בעמל התורה ויגיעת הלימוד שבלי זה אין אפשרות כלל לרדת לעומקה של הלכה ולהכריע בה, אין לי דעה מה ההלכה בזה וממילא אין לי דעה משלי על זה.

מה שכתבתי כאן על העניין של מלחמה הוא רק אפשרות אחת לשאלה מה תהיה עמדת ההלכה בזה. יש אפשרויות אחרות.יעקב כופף ראשו לפני לבן ועשיו. וכששמעון ולוי הרגו את אנשי שכם כתוב: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ  בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ?", ואחר כך אמר עליהם:"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל". ואפשר למצוא דמיון בין זה לבין הטענות של אנשי שמאל לגבי הסכסוך עם הערבים.

שמעון ולוי היתה להם טענה: הכזונה יעשה את אחותנו? כמה אפשר להבליג? האם הוא יאנוס את אחותנו ואנחנו נשתוק ונוותר? זה דומה למה שנכתב בתגובה לרשימה הקודמת על ידי ישראל. שמעון ולוי היו קדושי עליון נשגבים ודבריהם דברי הלכה לאמיתה של תורה ואלה ואלה דברי אלוהים חיים.

יש אפשרות גם שיש יותר מתשובה אחת נכונה לפי ההלכה. אנשים חושבים שאמת יש רק אחת וממילא שאלה הלכתית חייבת להיות מוכרעת כן או לא, כך או אחרת.

ביציאת מצרים כתוב שמי היאור נהפכו לדם, אבל רק למצרים. לישראל הם היו מים. ואם היתה כוס אחת וישראל ומצרי שתו ממנה בבת אחת, הישראל שתה מים והמצרי שתה דם. והמהר"ל שואל מה יש בכוס הזו מצד עצמה, אם מדען יקח דגימה מהנוזל שבכוס שממנה כעת שותים ישראל ומצרי, מה הוא יגלה שם, מים או דם?

והתשובה היא שמה שיש בכוס יכול להיות גם מים וגם דם ואינו מוגדר האם הוא מים או דם ובעצם גם כל דבר אחר. אין כאן עניין של אמת אחת, כי האמת היא לא המציאות האובייקטיבית אלא הדיבור של הבורא. והבורא אומר שהוא כועס על המצרי והאמירה הזו נאמרת בכך שהמצרי שותה דם, והבורא אומר שהוא אוהב את הישראל והאמירה הזו נאמרת בכך שבכוס יש מים. והאמירות שתיהן אמת ואין ביניהן שום סתירה. לכן האמת היא שבכוס יש משהו שהוא גם מים וגם דם וגם כל דבר אחר (זה מפתח להבין את כל הבריאה, וזה העניין של בעשרה מאמרות נברא העולם, ומבחינת ההלכה כל דיני תנאים וברירה ועוד דינים רבים מושתתים על היסוד הזה, וזה שכתב הרמב"ן שכל המציאות היא ניסים נסתרים, כי אם אדם זרע שדה, אם הוא יתן מעשרות לעניים היבול יתברך ואם לא יתן היבול לא יתברך, ולכאורה אפשר לשאול רגע אחד לפני שנתן הרי החיטה כבר באדמה צומחת ואפשר שמדען יבדוק האם הזרעים בריאים ומושרשים היטב או לא, אלא המציאות לא מוגדרת כלל ויכולה להיות בכל רגע עניין אחר כי הכל הוא רק דיבור של הקב"ה אל האדם. ובמקום אחר הארכתי בזה).

ברשימה הקודת הזכרתי צד אחד, כעת כתבתי בראשי פרקים על צד אחר.

הדיבור שלי לא עוסק כלל בשאלה מה נכון לעשות בסכסוך עם הערבים. בגלל זה כתבתי שאנחנו מדברים בשני מישורים שונים. מה שעסקתי בו הוא רק אופי התגובה הפנימית הנפשית של האדם מול המצב, לא המצב עצמו.

כתוב "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד". האדם בילדותו הוא במצב של עיר פרא. הוא בתוך בועה סגורה של הרגשות הפרטיים שלו, של הצרכים הרגשיים שלו. הוא לא יכול להקשיב לשום קול שבא מחוץ לבועה שלו. מזה צריך להיוולד אדם, שיכול להקשיב לקול של המערכת שבתוכה הוא חי ועל ידי כך ליהפך לאיבר ממנה ולהתחבר לחיים הכלליים של מי שנמצא לידו ושל המציאות הרחבה וזה בעצם התחברות לבורא. זה היסוד שקוראים לו בספרי המוסר שבירת המידות וענווה. הקול שבא מהחוץ יכול להיות לשתות מים או לשתות דם, יכול להיות קריאה להכנע ולוותר או קריאה להלחם ולהרוג. הכל לפי מצבו של האדם כך הקב"ה מדבר אליו והקול לא מוכרח להיות אחד. הוא יכול לומר דברים שונים ואף הפוכים, לכל אדם ראוי לו. ולפעמים לאותו אדם באותו זמן יש אמירה מורכבת שיש בה צדדים שונים ולפעמים אף סותרים. לרוב הקול של הקב"ה הוא פשוט הצד ההפוך מהקול שנובע מהבועה הסגורה של האדם שנמצא במצב הילדותי.

לפי ההתרשמות שלי, הטון, המוזיקה, של התהליך הנפשי שממנו נובעים הקולות שאני שומע מצד מי שנלחם להכנס להר הבית וכיו"ב, הוא קול של התלהמות, של רגש שבא מהמידות, מהרצונות הפרטיים, קול רם וגס וחסר הקשבה, שפונה החוצה ולא פנימה, שמתייחס למציאות כמו שרואים אותה במבט שטחי כאילו היא קיימת מצד עצמה ולא בראיית עומק שכל המציאות היא הקב"ה ודיבורו אלינו ואין עוד מלבדו, קול שחסרה בו בחינה עמוקה חסרת פניות של כל הצדדים האפשריים וכל סעיפי וצדדי ההלכות הנוגעות לעניין. לא שמעתי צליל עדין ומתון של שבירת המידות ודברי תורה וד' אמות של הלכה. לא ברעש ה' אלא בקול דממה דקה, לא שמעתי שם את צליל הדממה הדקה. הדוברים מגייסים לצד שלהם את התורה ומדברים בשמה, לכן צרם לי שצליל המצב הנפשי ממנו נובע קולם הוא היפך צליל של תורה.

הרב וולבה פעם דיבר על איך רבי ירוחם היה אומר את שיחת המוסר שלו. הוא היה מכונס בעצמו, מתבייש, שקוע בהתבוננות פנימית. מדבר בקול שקט מאוד שכמעט לא נשמע, בטון אחיד לגמרי. מדבר אל עצמו ולא אל השומעים. לא מפעיל שום רטוריקה, שום אפקט. והוא השווה זאת לדרך הדיבור של דרשנים אחרים, שאם לא מקשיבים לתוכן דבריהם אלא רק שומעים את הצליל והטון (כמו שלפעמים מי ששומע דיבור מרחוק ואינו יכול להבין את המילים, הוא שומע רק את המנגינה), זה נשמע כמו נאום כיכרות של פוליטיקאי או הצגת תיאטרון או מערכון. והרב וולבה אמר שדברים שמדוברים בטון כזה אין להם דין של דברי תורה בלי קשר לתוכן המילולי שלהם וגם אם הם רק מצטטים פסוקים. .

כל אינסטינקט טבעי שהוא חלק מהותי מהחיים, גם אינסטינקט של רחמים וויתור וכניעה ושלום וגם אינסטינקט של לצאת למלחמה ולהרוג, ששניהם חלק מעצמיות החום והכוח של החיות הבסיסית ואדם של תורה מחוייב לטפח את חיוניותם בנפשו במלוא עוזם והאש שבהם, עדיין בלי סתירה, ביחד עם זה, עליהם אצל בן תורה להיות מעובדים ומזוקקים וצרופים באש של לימוד התורה. למשל הכח המיני הוא גם מיסודות החיים עצמם והתורה מחייבת אותנו לחפש להיות כמה שיותר חיים, וצריך שהכח הזה לא יהיה מוחנק ומכובה אלא ערני וחי וחם ועז, ועדיין זה לא

אם אדם של תורה היה אומר להלחם בערבים בכל הכח בלי לחשוש ממאומה, לא היתה לי שום ביקורת על זה. אבל אז הצליל של הקול היה אחר, היתה בו מוזיקה של הכנעה עדינה ושקטה בפני הבורא שמצווה עלינו לצאת למלחמת מצווה, ומחשבה שפתוחה באמת וביושר לשמוע כל צד בעניין ולשקול אותו בכובד ראש בלי להיות משוחד רגשית מראש מה תהיה המסקנה. שבירת המידות. לא קול רם וגס וחסר התעמקות ויכולת הקשבה לצדדים אחרים. לכן כתבתי שזה ילדותי, ומהבחינה הזו של לא להקשיב לקול של "אדם יולד" התהליך הנפשי הפנימי ששולט כאן לא שונה מהותית מזה שמניע את הערבי הקיצוני שגורם לו להאמין בצדקתו ובהסכמת האל לדרכו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, יהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s