אמונה

יש סיפור של רבי נחמן מברסלב, על אדם שחכר בית מרזח שנים רבות והיה עני ומטופל בילדים. ופעם אחת לא היה לו לשלם ובא אחר שיש לו כסף ושילם וזכה לעצמו בחכירה, ואת הראשון זרקו. ואותו רשע שדחק את רגלי חברו נולד לו בן, ומקודם לא היו לו ילדים. וזה סוף הסיפור. ככה מנהיג הקב"ה את עולמו.

הקב"ה מלא רחמים ורחמיו עמוקים. גם הרשע שדחק את חברו הוא אדם. פרשת חייו, מתחילתם ועד קיצם, כמה רגעים יש בהם ואין אחד דומה לחברו. נבכי ליבו, גנזי נפשו הנסתרים, ריבואות מעשיו הגדולים והקטנים עד לאין שיעור, כל מחשבותיו וקפלי הרגשותיו. נקודת האמצע, הפנים, שמאחרי הכל. האדם יראה לעיניים, מבחוץ, ורק הקב"ה יראה ללבב. וחייו של הילד, והאמא, וכל בני האדם שכולם איברים בגוף אחד. וכל תולדות העולם על כל אשר בו מבריאתו ועד קץ הימים שכולם תלויים זה בזה וכולם באמת פנים של אותו רגע אחד ואותם חיים אחדים. אווילי לחשוב שרק בגלל המעשה האחד שראינו בעינינו אינו ראוי שיוולד לו בן.

אבל זה לא ההסבר של הסיפור.

אמונה חושית טבעית היא לפי האדם, לפי הכלים הכי פשוטים שלו, ההשגה הכי פשוטה שלו, לפי הטבע שלו והמושגים שלו.

הקב"ה צימצם את עצמו ודיבר בשפת בני אדם אל בני אדם. להיות קרוב אליהם. איתם. קרוב מאוד. בפיך ובלבבך לעשותו. קרבה הכי אינטימית, כמו איש עם אשת נעוריו, כמו שהאדם אם זכה יכול להיות קרוב לעצמו, לליבו. כאן ועכשיו, בלי מאמץ. הוא כבר מוכן מאליו בתוך הפה, בתוך הלב. כבר נמצא. מעצמו.

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אתה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.

בעינינו השפה של התנ"ך יש בה שגב ועוצמה וצמצום והיא גבוהה ומונומנטלית ורחוקה משפת היומיום הפרוזאית האנושית, הרגילה. זו אשלייה הגורמת לטעות מרה ונוראה. כאילו איש של תורה צריך להיות נשגב וכביר וחקוק באבן ונביא ומשורר ונעלה, כמו שנדמית בעינינו שפת התורה. לא איש פשוט ורגיל מעורב עם הבריות ודובר בשפתם.

אבל כשקוראים כתבים אחרים מאותה תקופה, גם בהם יש סגנון נשגב ותמציתי וחזק ועמוק, והם די דומים בסגנונם ודרכי ביטויים לתנ"ך. כי כך היה סגנון השפה הרגיל הנוהג בזמנם. אפשר להתרשם למשל מסגנון הכתובת של נקבת השילוח שדומה לפסוק בתנ"ך. והקב"ה דיבר אליהם בשפתם, כאחד מהם, כמו היה בן זמנם ומקומם. אם היתה התורה ניתנת כיום היתה נכתבת בשפה רגילה שלנו, לפי המקום והזמן. דיברה תורה כלשון בני אדם..

אמונה שיסודה בהבנה גבוהה, היא אמונה פילוסופית, אינטלקטואלית. מי שמבין שאין שאלה אמיתית למה הרשע זכה לבן, בגלל שהוא חושב על המבט הגבוה, שרואה ממבט גבוה ולעומק, כמו שתיארתי בתחילת הדברים, ועבורו המעשה בבית המרזח הוא נקודה אחת קטנה מיני אינספור אחרות, מבט כזה אינו מבט של אמונה. זה תיאולוגיה ופילוסופיה, שעשועי מחשבה בעלמא, חסרי חשיבות. זה לא אמונה ממשית, בשרית, חיה ונושמת וחמה ונוגעת.

אמונה היא בבשר. רק מי שמשים עצמו כבשר תפילתו נשמעת. בשר כתוב בו ונרפא, אדם לא כתוב בו ונרפא. עיין סוטה ה' א'.

החוויה האנושית היא שאותו רשע שדחק רגלי חברו ראוי לעונש ואם זכה לבן זה חוסר צדק.

הקב"ה שולט במה אנחנו רואים ויודעים, ועל ידי זה הוא מדבר איתנו. אם הוא רצה לזמן לנו את יד המקרה שנראה מעשה כזה, הוא צייר לפנינו את התמונה שהוא רצה לצייר, וזימן אותנו להיות שם ולראות את זה. וככה הוא אומר לנו מה שיש לו לומר. והחוויה האנושית הכי פשוטה היא תוכן האמירה שלו אלינו. לא מה שמגיעים בחקירות פילוסופיות מופשטות. והחוויה  האנושית הפשוטה כאן היא של חוסר צדק. וזו אמירה של הקב"ה אלינו: אל תחפשו לראות צדק במה שאני עושה. ככה זה. תתמודדו.

אנשים שקורה להם דבר מקומם, תינוק חף מפשע מת בייסורים, נוטים לסתום את אוזניהם מלהקשיב למה הקב"ה אומר להם. הם אומרים נסתרות דרכי האל. ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. ברוך דיין האמת. מה אנחנו הקטנים מבינים את דרכי ה' הנשגבות. הכל לטובה. מי שממש טיפש מכניס לזה שיש גילגולים וכו'.

כל זה הוא נכון, וחשוב לזכור שזה כך. אבל אחרי כל זה, הרי הלב באמת, בפנים, מאחרי כל המילים היפות, זועם והמום ומרגיש שנעשה כאן עוול.

איוב אמר ארץ ניתנה ביד רשע. הקב"ה נתן רשות לשטן לצייר את המציאות כחפצו.

החוויה הפשוטה שנעשה כאן חוסר צדק, זה הדיבור של הקב"ה לאדם. כל מה שהקב"ה עושה לאדם הוא דיבור אליו. אין שום דבר שקורה שהוא לא דיבור. כל המציאות היא רק דיבור. בעשרה מאמרות נברא העולם.

והדיבור הוא בשפת הציור. אל תקרי אין צור כאלוהינו אלא אין צייר כאלוהינו (ברכות י' א'). התגובה הנפשית האנושית הפשוטה והטבעית אל הציור היא הדיבור שהקב"ה דיבר עם האדם דרך הציור הזה. ואם הקב"ה העמיד את האדם מול ציור שהוא הרג לו את התינוק שלו, האמירה כאן היא הרגתי לך את התינוק. והאדם מחוייב לחוות את זה, להרגיש את הכאב והאבל הכי פשוט ואנושי. חייתי. לצרוח. ולכעוס.

ברכות ל"א ב':

ואמר רבי אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל על ה' – מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה.

ואמר רבי אלעזר אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר: ואתה הסבות את לבם אחורנית.

אמר רבי שמואל בר רבי יצחק מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו דכתיב ואשר הרעותי.

ושם:

אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד?

משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו בא עני אחד ועמד על הפתח אמר להם תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו. דחק ונכנס אצל המלך אמר לו אדוני המלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת?

אם ראה תראה – אמר רבי אלעזר אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה ונזרעה זרע.

"בעני אמתך", "אל תשכח את אמתך", "ונתתה לאמתך" – א"ר יוסי בר' חנינא ג' אמתות הללו למה? אמרה חנה לפני הקב"ה: רבש"ע שלשה בדקי מיתה בראת באשה… ואלו הן נדה וחלה והדלקת הנר, כלום עברתי על אחת מהן?

אמרה לפניו רבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה עינים לראות ואזנים לשמוע חוטם להריח פה לדבר ידים לעשות בהם מלאכה רגלים להלך בהן דדים להניק בהן. דדים הללו שנתת על לבי למה לא להניק בהן? תן לי בן ואניק בהן.

חנה לימדה את כל המאמינים בכל הדורות מהי תפילה. היא צועקת ומתלוננת ומתווכחת ומרירה וכועסת ומטיחה דברים. כואב לה, והיא חווה את הכאב באופן הכי פשוט ואנושי. היא לא כמונו מתפלספת לומר שאלוהים יודע מה הכי טוב בשבילי ואני אקבל בהכנעה שקטה הכל. כי אלוהים גבוה, הוא בשמיים ויודע הכל ומי אני הקטנה מול נשגבותו וחכמתו. ורק אתפלל יפה ובנימוס כדי לקיים מצוות תפילה.

זו גישה של היפך אמונה, למקם את אלוהים גבוה בשמיים, רחוק ונשגב ויודע כל ומעל כל ביקורת וטענה, שלא שייך לכעוס עליו, וממילא בהכרח קר וחסר לב ומופשט.רעיון פילוסופי.

אלוהים ברא אותנו כדי לאהוב אותנו. אהבה בשרית של נגיעה. הוא צימצם את עצמו להיות כמו אדם. כל התנ"ך מלא מזה, ובעיקר הנביאים, איך הוא אוהב, ומתוך כך כועס ומכה ומקנא ובוכה ושמח ומחבק ומתגעגע ומתקוטט וסוער ונוגע.

אלוהים נתן סטירה לחנה, והיא מתנהגת כמו אשה שבעלה האהוב והאוהב סטר לה, היא משתוללת, צועקת ושואלת ומטיחה דברים. זו אמונה אמיתית. בשרית ונוגעת וחיה וחמה ומוחשית.

וממקום של אמונה כזו אין לנו איך ליישב את הסיפור של רבי נחמן. זה כואב ומקומם ומכעיס ומרושע, איך שהקב"ה מתנהג.

מה שרבי נחמן בא לומר בסיפור הזה שהמבט שלנו כל הזמן מופנה החוצה. אנחנו חיים רק את מה שבחוץ. כמו נהג מכונית שמסתכל וחווה רק מה שיש בכביש מולו ולא את הכסא שעליו הוא יושב ומי יושב ומה יש בתוכו וכך הלאה עד הכי בפנים.

נדמה לנו שכמו לנהג אם רגע לא נסתכל החוצה תהיה תאונה. ולא רואים שהתאונה היא בכך שכל הזמן המבט רק החוצה.

וגם את האמונה אנחנו רוצים למצוא בחוץ, לפרנס אותה ממי באר החוץ. מכך שיקרה נס והרשע יענש והעני יחזור לבית המרזח. והקב"ה נותן לנו את הסטירה לראות עוול כזה כדי לסובב את מבטנו לצד השני, פנימה. אי אפשר כאן להסביר הרבה, זה מסור ללב ולא למילים.

– – –

התעוררו לאחרונה קטטות בין יהודים וערבים לגבי הר הבית המקום המקודש לדת ה…, וחשבתי אם כל שוחרי הקדושה וחובביה מכל הלאומים, שמוכנים להקריב חייהם וחיי אחרים כדי שהמקום הקדוש "שלנו" יהיה דווקא "בידינו", היו מנסים רגע לחשוב איך כל זה נראה מלמעלה, ממקום מושבו של האלוהים. שברא את כולם באהבתו אותם ורצה שיהיו אחים אוהבים, ונתן לאנשים מקום שבו האל מתגלה אליהם באופן מוחשי וגופני וצימצם את אינסופיותו הנשגבת לגילוי גשמי בהשגה אנושית מרוב אהבתו וחשקו אלינו לאהבת ותשוקת בשר עמנו. וכאילו כל כך חשוב לו דווקא הבעלות הלאומית על המקום, שהריבונות של פוליטיקאים שהם חולי חולין שתוכרז שם תהיה דווקא של ישות לאומית פלונית או אלמונית, ובאיזו שפה ידבר השוטר שמאבטח בשער, ולקופה של מי ייכנסו המיסים וכו' וכו', ועל זה הוא רוצה שיהרגו אלה את אלה.

זו דוגמה למקום ששם צריך להסתכל דווקא במבט גבוה. לא לחינם כתובים בתורה גם הדברים על המקום הגבוה, שם האל נעלה מכל הבלי בני אדם, קטנותם ומוגבלותם והצמצום הנורא של שדה ראייתם. ואין לו דמות הגוף.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, יהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על אמונה

  1. סהר הגיב:

    תיודע הלוואי שהיית נוכח אתמול בבייתי בארוחת שישי.
    למה?
    אחותי באה עם בעלה לשבת,,בעלה של אחותי הוא כיום דתי שחזר בתשובה ,וכך גם אחותי איתו עשו זאת באמת לאט לאט ובאיזה שהוא מקום באמת מאמין שזה עשה להם טוב ואדרבה!
    כיום הוא עובד רגיל ואחרזה הולך ללמוד אז כמו כל בנאדם שלומד מרגיש עשיר ויותר נכון בתורה כמובן על פי הגמרה שאותה הוא לומד,מדקדק בהלכות כמובן מצוות וכו.
    עכשיו אני אתמול ובערך תמיד יוצא איתו כמו בסוג של עימותים אני מודה על עצמי שלא יודע להסביר נכון ולפעמים גם מובן את תוכן הדברים ואת אמונתי,אני מאמין מאד בתוך תוכי בליבי שלי שאני מבקש מימנו משו מהמקום מהגרעין הפנימי זה יקרה,ולא מאמין בכל הדקדוק והמסביב וכל מה שרואים היום למי שקורא לעצמו מאמין עובד השם דתיים וכו.
    הוא סיפר סיפור יפה אתמול על גיסתו שלו שלא הצליחה להיכנס להיריון ניסתה כל טיפול אפשרי כלום לא עזר,הלכה עם בעלה לרב חיים קיינבסקי,אשתו אמרה לה שימי כיסוי ראש יהיה לך תאומים אחרי שבועיים,היה לה מאר קשה אמרה ל ה' אני ינסה אותך שמה באמת נכנסה להיריון תאומים ובן אחד נהרג,לא מזמן שטב נכנסה להיריון ויש לה היום תאומים,סיפר תסיפור מי מקום שהוא קרוב לו לא סיפור מהאגדות,סיפור יפה והכל טוב,אמרתי לו אני מאמין בליבי שהיא כל כך רצתה וזה באמת קרה ללא שום קשר לכיסוי.
    כמובן שאני תמיד מתווכח איתו והוא בעמדת התורה ושהכל כתוב בגמרה ומניח שאתה מכיר את שאר ההתבטואיות.הייתי שמח לראות דו שיח בינך לבינו ☺

  2. ישראל הגיב:

    אם הייתי אלוהים ומסתכל מלמעלה על הר הבית – הייתי כועס על הערבים שמפריעים ליהודים להתפלל.

    זה מתחיל בקללות ואבנים, ואם לא יעצר שם – זה יגיע לשחיטות של דאעש.

    מי שלא מבין את זה – טומן את ראשו בחול.

    בשם ערך החיים והחירות, תנו לכל אדם להתייחד עם אלוהים בהר הבית ללא הפרעה!

  3. ינון הגיב:

    מקווה שזה בסדר שאני "דוחף" שוב את הרב קוק;) אבל בקשר לתגובה הטבעית לצרות ולייסורים, נראה לי שהוא אמר דברים מעט דומים בפסקה הזו:

    "מציאות התחלואים פועלת פעולה טובה על תכונת האדם, על ידם האדם נכנע מלפני ד', והידיעה של אפשרות החולי למין האנושי פועלת לטובה לרכך קושי עורף של קשי עורף ולבצר זדון רעי לב. אמנם להשלים את הלקח הטוב שמקבל האדם ממציאות החלאים הוא מה שעל ידם האדם מזדקק בטבעו לתפילה, לחלות פני ד' להושיעו בעת צרה ויום רעה. ע"כ רבה היא מאד פעולת התפילה בחלאים, כי מתוך התכונה האנושית אנו מכירים שאחת מהמטרות ההשגחיות בהמצא החלאים היא שישוב האדם אל פני ד', "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" . ע"כ פעמים רבות כאשר פעלה המחלה את תעודתה המוסרית כראוי, ע"י שבהתגבר האדם בתפילה, החולה 'עצמו או קרוביו ומיודעיו, הטיב עכ"פ למצב המוסרי בכלל, ונתקרבו לבבות רבים אל ד' ונתרככו ומדותיהם נזדככו, הנה הגיעה למטרתה ובזה תלך לה והאדם ישוב לאיתנו.
    והנה שני דרכים ישנם למקרי צרה שיפעלו על לב האדם להטיב דרכו. הדרך האחד הפשוט, כי מצרתו יתעורר רגשו לשוב אל ד' ועי"ז יתחזקו כחותיו הרוחניים ויתיצב על דרך טוב. ולפעמים יעלה האדם ע"י יסוריו למעלה יותר עליונה, שלא ישתמש בהם מצד הפעלתם על הרגש לצעוק ולהתחנן להעזר מצרתו, כ"א יזככו את דיעותיו להבין ולהשכיל כי ראוי לאדם לשא נפשו אל ד', טוב יחיל ודומם , לדעת ולהשכיל כי לא אשר יראה אדם בעיני בשר את הטוב זהו טוב לו, כ"א גם הרעות המדומות בהן יש טובה צפונה, וזה יעורר לב האדם לבא למעלה זו שלא לחפוץ כ"א שיעשה חפץ ד' בעולמו. וזאת היא מעלת החסידים הבוטחים בשם ד' באמת שלא יבקשו דבר, כי הנם בטוחים שחפץ עליון ינהגם לטוב להם, ואף אם יתיסרו ביסורים וחלאים ידעו כי גם בזה טובה נמצאת, להם בפרט ולמציאות בכלל.
    והנה זאת הדעה תמנע חפץ התפילה מן האדם, כי מה יזעק ומה יעתיר והנה הוא שמח ברצון ד' איך שיהיה.

    והנה המדה הראויה לאדם היא המדרגה הראשונה, שיניח את משאלות לבבו וחפצו הטבעי, החפץ בחיים טובים בבריאות גופו ושמחת לבבו בכל טוב על מכונו, ועל פיהם ישתמש בעת צרה לטהר רגשי לבבו ולקרב לבבו לאביו שבשמים, ובזה תצמח ג"כ ארוכתו. אע"פ שאינה עוד המסילה היותר גבוהה במערכות הלב, מ"מ לפי מדתו של האדם היא קרובה אליו וראויה לפעול עליו לטובה
    זולתי הסגולה שבבני אדם שלא יחפצו כ"א חפץ צורם, שהם אינם צריכים לטהר את רגשותם ע"פ מערכת התפילה שמתוך צרה, ע"כ אצלם ישתמש כל מצב של יסורים וחלאים רק להגביר את הדעת להכיר מה רם ונשא הוא חפץ העליון המתקן כל דרכי היצורים להטיב להם. ולפי עומק הצרה וגדלה הם מרגישים יותר את עומק הטוב הצפון בה מהאב הטוב והרחום."

    (עין איה על שבת א מג- "ת"ר הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא".)

    מעניין לראות שלמרות שהדרך הגבוהה יותר היא לקבל את הייסורים באהבה, הרב קוק מכריע שעדיף ללכת בדרך הנמוכה יותר של הצעקה וחוסר הרצון בייסורים, משום שהיא קרובה וטבעית יותר לאדם.
    יישר כוח על המאמר.
    ינון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s