על השולחן ערוך וההלכה

בעקבות התגובה של סהר ברשימה הקודמת:

שלום סהר,

יש לי בעייה, אני כותב הרבה יותר מדי, וארוך מדי, ומרוב עצים לא רואים את היער…

אנסה, אם כי זה קשה לי, לכתוב בקצרה (לא ממש קצר, רק יחסית למושגים שלי).

השולחן ערוך הוא הספר שהתקבל בכל עם ישראל כספר המכריע והמוסמך בהלכה. אם כי יש חלקים גדולים וחשובים ומעשיים מההלכות שהוא לא עוסק בהן, כמו שהביא המשנה ברורה מהמגן אברהם.

ההלכה היא עיקר וגוף התורה של הקדוש ברוך הוא שנתן בהר סיני. היא הבסיס לכל שאר חלקי התורה ובלעדיה אין מאומה. והלכה זה שולחן ערוך.

הקב"ה אמר על התורה שלו שמי שזכה נעשית לו סם חיים ומי שלא זכה נעשית לו סם המוות.  זכה זה מלשון מזוכך, מי שזיכך את עצמו. וסם פירושו תרופה.

ואמר שישרים דרכי השם, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

ואמר שמי שעוסק בה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא בא לעולם.

ואמר הלא שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים. זבח ואילים זה הלכות שאנשים מקיימים, אז היה מקדש ואלה היו הלכות מחייבות של המקדש. והקב"ה אומר שהוא מחפש שאנשים ישמעו אותו, מה הוא באמת מדבר אליהם דרך התורה, וזה מה שחשוב לו ולא רק לקיים את ההלכות בצורה טכנית.

רחמנא ליבא בעי, הקב"ה רוצה את הלב. ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.

אם רואים אדם שעוסק בשולחן ערוך לומד ומקיים, והוא נעשה מכח זה יותר חי, יותר ענוותן, יותר מלא אור וטוב לבריות, יותר עדין וביישן ואצילי, יותר אוהב, יותר בעל לב, יותר רגיש. יותר מחובר לעצמו ולמי שלידו. יותר שמח, יותר אמיתי יותר מי שהוא עצמו באמת. שאפשר לדבר איתו באמת והוא מבין. שנעשה אוהב ילדים, חם לאשתו לאחרים. שנעשה רגוע וער. אז ברור שהוא לומד נכון, שהוא זכה ונעשית לו תרופת חיים והתורה מעלה אותו מדרכי מוות לדרכי חיים והיא עץ חיים בשבילו שפריו מתוק ואור לעיניים.

אם רואים שהוא להיפך מכל זה, נעשה לחוץ, יבש, מלא אגו, מנותק מנפשו מעצמו ומהקרובים אליו, מלחיץ, תחרותי, ביקורתי, לא מודע למעמקים שבו, למה שקורה בתוך תוכו בעומק, לא יכול לדבר על זה, מדבר בסיסמאות, לא חושב עצמאית, וכו' וכו'. אז ברור שהוא לא זכה והוא לומד שלא לשמה והתורה נעשית לו סם המוות.

כמו שאמרו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. .

את העולם הבא, הנקודה הכי פנימית שבלב, היחס עצמו, האהבה עצמה, זה שום אדם לא יכול לראות ואין לזה מילים.

אבל יש מעטפת של דברים חיצוניים מסביב שנובעת מהנקודה הפנימית. ואת זה קל מאוד לראות. ואם היא ישנה או איננה זה מוכיח על הנקודה הפנימית.

מה שאני כותב כאן זו המשנה במסכת אבות:

רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות,
ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר: "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה".
ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה,
ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק,
והוה צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו,
ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

אמר רבי יהושע בן לוי,
בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כו'….  שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה

אדם כזה, שמעשיו מוכיחים עליו שתורתו אינה תורה לשמה, מוכרח לפי ציווי התורה לעצור את המהלך שהוא רץ בו, לחזור בתשובה ולחפש את הקדוש ברוך הוא, את עצמו ואת האמת. כמו שכותב המסילת ישרים לעצור את הריצה כמו סוס שיש על עיניו דברים שחוסמים מלהסתכל לצדדים, ולחפש מה חובתו בעולמו. הוא כותב שם שאנשים מפלפלים תילי תילים בהלכה ולא עוסקים בדבר היחיד שחשוב, מה חובתו בעולמו. ביראת שמיים, שהיא לא פחד מהבורא אלא לראות אותו, לא להיות עיוור אליו. אם זה יכול להעשות ביחד עם המשך לימוד השולחן ערוך מה טוב, אם לא אז הוא מוכרח להפסיק לעסוק בשולחן ערוך ולחפש את קב"ה, עד שימצא איך לעסוק בתורה נכון כדי שתהיה לו תורת חיים.

כתוב בהרבה מקומות שלעסוק בתורה זה לא אומר שלא עזבת את השם ושלא תלך לגהנום. לימדו טכני, בלי שיש בו לימוד לשמה, מאהבה אמיתית, לא רק מאהבת הפילפול והחכמה אלא מאהבת השם באמת, כמו שכותב הר"ן, לא מסדר אותך שאתה "מכוסה" והכל בסדר איתך. ביהדות אין דבר כזה כיסוי טכני שאומר שאם תעשה כך וכך אתה מסודר ויש לך עולם הבא. הקב"ה רוצה את הלב.

.

לגבי החיפוש הזה, מה נקרא לב לפי התורה ואיך מחפשים אותו, לזה כבר דרושה אריכות רבה, ולכן הארכתי הרבה במקומות אחרים בנסיון לגעת בזה.  וגם אחרי האריכות עדיין זה נשאר סתום ונתון ללב כל אחד לפי סוד עומק ליבו שלו.

עוד דברים חשובים באותו נושא יש כאן:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2346726

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, יהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על על השולחן ערוך וההלכה

  1. סהר הגיב:

    ושוב אלפי תודות ידידי!!
    על דאגה יש לי עודארסנל שאלות חח

  2. סהר הגיב:

    ועם כבר בעינייני השאלות הרבה אתה מדבר על כך שבאמת על פי הללכה הנכונה מותר בשבת כמעט כול כלי חשמלי עניין בשר וחלב ובכללי על עניין חיי צביון דתי שזה רק סוג של בעצם מנהג השמירת שבת תפילין בית כנסת וכו',שבעצם כל הכלל היום מבחינתו זה האידיאל אבל לאחר לימוד והעמקה מצידך ידוע לך שזה לא נקרא "דתי" ועם היום אומר זאת לרב או אפילו סתם לבעלה של אשתי שהוא דתי הוא לא יסכים עם כך גם הרוב

    • סהר הגיב:

      "בעלה של אחותי "

    • hamishpachton הגיב:

      אני לא מכיר אותם, אבל יש סיכוי לא קטן שיזרקו אותך מכל המדרגות, כמו שגם אותי זרקו (:

      דת אמורה לתת לאדם חיבור עם הנקודה הפנימית שבתוכו ועם האלוהים. אבל גם עם קהילה של אנשים. זה בעצם אותו הדבר.
      אני לא הצלחתי בזה, להתחבר לקהילה חייב אותי לבגוד באמת הפנימית שלי, ולהיות נאמן לעצמי זה גרם להיות מנודה מהקהילה. ברירה כואבת.
      כעת עם המשפחתון יש לי קהילה של אנשים שאני מחובר אליהם. אמנם הם בגילאי שנה-שנתיים וזה לא לגמרי אותו דבר, אבל זה גם הרבה. יש גם אנשים מבוגרים שאני מחובר אליהם אבל זה לא קהילה חמה ומאוחדת כמו שדת אמורה לתת לאדם.
      בעיני זה חלק מהגלות העמוקה שאנחנו בה, ואני מקווה מאוד שתסתיים מהר וכולנו נזכה לאור האמת ולהיות מחוברים, כל אחד עם עצמו, ועם מי שאיתו, וכולנו כאיש אחד בלב אחד עם מי שברא אותנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s