כלל ופרט – סוד החיים והאמונה

בעקבות הרשימות האחרונות על חרדים וחילונים העירו לי שאני מדבר בהכללות.

הנושא של דיבור בהכללות נוגע לעניין עמוק מאוד, שהוא חשוב בעיני.

כולנו מדברים בהכללות, מי יותר ומי פחות, אין מי שלא חטא בזה בכלל. וכולנו חושבים שזה לא נכון לדבר בהכללות.

חז"ל אמרו שלכל אומה יש שר שלה בשמיים. השר הזה הוא מלאך. יעקב נאבק עם שרו של עשו שהיה מלאך.

מלאך זו צורה, או אידאה, במובן של אריסטו ואפלטון, או של מה שנקרא ברמב"ם צורה וחומר.

זה משתקף במי שהצורה שורה עליו, הפרט משקף סגנון, צביון, אופי, רוח, מהות, שמקורם בצורה והם משתקפים בכל הפרטים שהצורה שורה עליהם.

אם אומרים שהאפריקאים חמים ועמי הצפון קרירים, קשה לומר שזה שקר גזעני תלוש מכל קשר למציאות.

כך גם לכל משפחה יש אופי וצביון משלה, לכל קבוצה חברתית.

קבוצות חברתיות נוצרות כי יש אידאות, והפרטים מסתדרים לפי האידאות, כמו ששמים מגנט מתחת לנייר ועל הנייר שמים נסורת ברזל, והפירורים של הברזל מסתדרים לפי קווי הכח של המגנט.

בכל כיתה נוצרות קבוצות חברתיות שהמורה אומר על כל אחת יש לה אופי כזה וכזה. ולכל כיתה במחזור המורים נותנים אפיון משלה. לכל בית ספר יש אופי משלו. יש אופי של צנחנים ואופי של גולני. יש אופי צבאי ואופי אזרחי, אופי של עשירים ואופי של עניים, של צעירים ושל זקנים, אשכנזים ומזרחיים, דתיים וחילוניים, חב"דניקים וליטאים, ימנים ושמאלנים, סטרייטים ולהט"בים וכו' וכו'.

עובדה שלכל קבוצה כזו יש שם ומדברים עליה כקבוצה. אם לא היה מכנה משותף קבוצתי לא היה אפשר שייווצר בשפה ובתפישה המושג והשם של קבוצה כזו.

.

מצד שני, אם מכירים אישית אדם יחיד פרטי, מייד כל ההכללות נראות הבל גמור ועוול גמור. אני בטוח שיש מישהו שיאמר שהכיר נורווגי חם מאוד, הכי שאפשר, או אפריקאי קר כקרח.

כל יחיד הוא עולם מלא, חד פעמי ומיוחד לגמרי. אם הוא חם זה חום מיוחד משלו, שלאף אחד אין חום כזה, והוא לא מכליל אותו בקבוצת האנשים החמים, אלא כאילו כל החום האנושי שנברא מימי בראשית כולו נמצא רק בו. כך היא החווייה כשנוגעים בו בחיבור אנושי אמיתי.

כששני אנשים נוגעים זה בזה במגע אמיתי, באותו רגע שום אדם אחר לא קיים. מי שאני נוגע בו הוא בשבילי הכל. כל הגוונים שבטבע האנושי נמצאים בו והם כולם רק שלו. הוא הכל ואין משהו אחר. בצלם אלוהים ברא את האדם. האדם היחיד הוא אלוהים בשבילי כשאני איתו.

אסור להתייחס לשום אדם אלא רק באופן כזה. כל יחס אחר הוא חילול קדושת האדם.

כשם שכשאני מתייחס לאדם היחיד אז שום הכללה לא תיתכן, והיא שקר רע ומחלל ובוגד ומטמא ואסור. כך גם כל הכללה שמקורה בהתבוננות צלולה חסרת פניות ונקייה משנאה, היא נכונה לגמרי בלי שום יוצא מהכלל. אין שום אדם שחור עור שנולד באפריקה, שלא יהיה נכון לגביו התוכן הנקי מגזענות, הנובע מהתבוננות צלולה ונקייה, שמונח במושג "אפריקאי".

אם נמצא אפריקאי קר, זה אומר שההגדרה שהאפריקאים חמים היא פשטנית ולא נכונה. כלולה במושג אפריקאי גם אפשרות של קור. אבל הוא יהיה קור עם אופי אפריקאי. שונה מהקור הנורווגי.

כל אדם קיים גם כאיבר מקבוצה, בעצם הרבה קבוצות: משפחה, מעמד, מגדר, לאום גזע וכו' וכו'. וגם כאדם פרטי.

כל אופן של קיום הוא מוחלט, טוטאלי, מגדיר את האדם הגדרה מלאה, עד הסוף. שניהם, האישי-פרטי והקבוצתי, סותרים לחלוטין זה את זה, כל אחד מהם נכון לגמרי כאילו השני לא קיים, ושניהם קיימים במקביל.

זו סתירה קיימת, כמו לומר שדבר גם קיים לחלוטין באופן טוטאלי, וגם לחלוטין לא קיים, ושתי האמירות נכונות ושתיהן קיימות.

.

מי שלא יודע להכיל את הסתירה הזו מייד מושמד. כי היא סוד הקיום. זה הסוד שמצד אחד אין עוד מלבדו, קיים רק הבורא, הכללי, ואין קיום לשום נברא, הפרטי. כי אין מאומה מחוץ לו ומלבדו. ומצד שני האדם הנברא וודאי קיים לגמרי, לחלוטין, בלי סייג.

האל הוא הכלל הכי כללי. אותו יחס שיש ביני כנברא לבין מציאות האל הכללי, קיים גם ביני כאדם פרטי יחיד לבין כל הקבוצות החברתיות הכלליות שאני שייך אליהן.

אדם שנולד ביער וגדל שם בלי לראות שום אדם, בלי שפה, בלי מושגים, בלי מגע רגשי עם שום אדם, אינו יכול לחשוב וגם לא להרגיש. אין בו בכלל אנושיות. הוא כמו חיה ואף פחות, מבחינת עולמו הפנימי וחוויית החיים שלו.

אדם שהוא אינדיבידואליסט ונון-קונפורמיסט קיצוני ועקבי לחלוטין, שכופר באפן קיצוני וחסר אבחנה בכל השתייכות חברתית והשפעה חברתית וסדר חברתי. ישקע עם הזמן בדכאון כבד, בנטיות אובדניות, בחושך נפשי וריקנות בלתי נסבלת. הוא יחפש קהל לצעוק לפניו את תורתו, הוא יכתוב וישיר וכו'. הוא לא יוכל להיות אמיתי עם שיטתו ולהיות באמת לגמרי לבד לאורך זמן. במערה במדבר בלי אלוהים להתפלל אליו. אם יעשה כך הוא ימות.

מצד שני מי שמשתעבד לקולקטיב ומוחק את אישיותו העצמית האישית המיוחדת, גם הוא כמובן מאבד את אנושיותו והופך למרכבה לרשע ומרגיש חלול וריק ולא מאריך ימים.

.

זה סוד גדול לדעת לחיות את שני הצדדים באופן שהם לא יצמצמו ולא יפגעו זה בזה. שכל אחד מהם יחיה כאילו השני לא קיים כלל, ומצד שני לא יהיה ביניהם שום פירוד או תחרות או קונפליקט.

זה סוד האמונה שמלמדת התורה. האמונה היא היכולת להתחבר לחלוטין, בלי שיור, במסירות נפש מוחלטת, לכללי. למשפחה, לעם, לכל אדם בעולם. ויחד עם זה להיות בעצמו אל. כמו ב"כה אמר זרתוסטרא". האדם העליון, שהכל קיים רק בשבילו, שכל העולם מקריב את עצמו אליו. כי האדם הפרטי היחיד הוא אל, הוא יחיד ומיוחד ואין בלתו. גלגל עקבו מכהה גלגל חמה, המלאכים חושבים שהוא הבורא בעצמו וקוראים לפניו קדוש קדוש קדוש.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, חומר וצורה, יהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על כלל ופרט – סוד החיים והאמונה

  1. סהר הגיב:

    היי ניר וגמר חתימה טובה
    חשוב לי לומר שמאוד לשמוע את דבריך בהרבה נושאים שזועקים בי לשמוע,מכיוון שהיית ב"צד" השני בעיניי ההלכות דת פסיקות ובעיקר תורה,לדעת איפה היום שאני גם קצת מרגיש ןאולי אני טועה שסילפו הרבה מהידות והכל הפך לסוג של לא ואסור אחד גדול ומעניין לשמוע מישו מהצד שהיה שם למד עסק עמל בתורה..
    אז עם יש לך לומר על כיפור אשמח,על כל עניין גאולה,משיח וכו..מתנצל שאני מאד כללי 😊

  2. סהר הגיב:

    היי ניר חג שמח
    שאלה בתור משהו שיודע כביכול את ענייני הלכות שולחן ערוך דקדוקים,במשפחתי בחגים ובשבת אז אני רואה את בעלה של אשתי שחזר בתשובה ורוב המשפחה שהם דתיים ורואה במהלך הארוחה את דיבורי הדיקדוקי הלכה בכל דבר בחגים וכו'.
    ואני פשוט אומר לעצמי זה לא הגיוני שככה אסור ככה אסור ודיקדוק כזה ודיקדוק אחר ועשית ככה אז זה חילול,וגם בנוסף על דברי תורה ועבודת השם ועל מחלוקות ופוסקים,אשמח עם תרחיב בעניינים הללו בזמנך החופשי

  3. hamishpachton הגיב:

    שלום סער, ברשימה הבאה על יום הכיפורים ומיניות אולי יש התייחסות לחלק ממה שאתה שואל.
    כל טוב
    ניר

  4. hamishpachton הגיב:

    עוד קצת כיווני מחשבה בנושא:
    לפעמים עולה השאלה אם צעיר בריא רוצה להתאבד, באיזו זכות אנו מונעים את ממנו בכח? או למה למנוע מאשה חופשייה שרוצה לעסוק בזנות (שלדעתי היא כמו אונס והורגת את האדם יותר מקפיצה מגג גבוה).
    התשובה היא מכח הכלל, שאנו רקמה אנושית אחת ואם אחד מאיתנו מת משהו בנו מת, וזה כמו איבר בגוף.
    החובה כלפי הכלל גוברת על הזכות לעצמאות וחופש. כמו בגוף, תא שעושה מה שהוא רוצה הוא תא סרטני. תא בריא וחי כפוף להוראות של הגוף הכללי שמכניסות אותו לסדר והרמוניה עם כל הגוף, וזה קול פנימי עמוק ונשגב שנשמע מעמקי פנימיותו שלו. לכן גם אם הוא כפרט בחר להתאבד, הגוף הכללי ניזוק מזה ומצווה עליו להימנע.
    .
    לגבי מהלך ההיסטוריה. טולסטוי בסוף מלחמה ושלום, בניסוח פשטני מאוד של דבריו, שואל: אם נפוליון מחליט לכבוש את רוסיה, כל האנשים וכל החיילים היו אמורים לומר לו שזה שגעון מופרך ואינם רוצים למות עבור שגעון אוילי וחסר טעם ותוחלת כזה. והוא לבד לא יכול להכריח את כולם.
    אלא ההסבר אחר, יש רוח העם, הרוח הכללית, שהיא נושבת וכמו שרוח מכופפת שיבולים בשדה כולן לאותו כיוון, כך הרוח הניעה את כל הצרפתים לכבוש את רוסיה. ונפוליון היה התגלמות הרוח הזו ודגל שלה ולכן הלכו אחריו. וטעות לחשוב שנפוליון עצמו הוא שהביא את הצרפתים לרוסיה.
    וזה כוונת חז"ל לב מלכים ורוזנים ביד ה', שאין להם בחירה חופשית. והיד אליהו על הרמב"ם מבאר שזו השתקפות מלכות שמים בעולם, אותה רוח כללית שמכופפת את האנשים כמו שיבולים ברוח, והרוח הזו היא ההגדרה ההלכתית של מלך. באתר "תלמוד מוסבר ומאמרים" – תשובות, בעניין מנהגי הקהילות ובעוד מקומות, הארכתי בזה.
    זה מבט אחר על ההיסטוריה והפוליטיקה.

  5. פינגבאק: מתוך התכתבות חשובה בעיני | אדם חי – האתר של ניר שטרן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s