על חופש ומידת הדין

קטע מתגובה שכתבתי על דברי תורה של ידיד:

 

בגילוי הראשון והגדול של מידת הדין, במבול, נאמר כי שיחת כל בשר דרכו.
הדין היה על ששינו מהטבע שלהם.
למשל עץ תפוזים טבעו להוציא פרי גדול ומתוק, אם יוציא פרי קטן וחמוץ תהיה עליו תביעה של דין (ותשובה היא לשוב לעצמו, לעצמיותו, ומשם לדעת מה הפרי הנכון שעליו להוציא ולהתחבר לכוחות המהות הפנימיים שלו, עצמיות טבעו, בהתחברות כזו פתוחה כנקב מפולש והקב"ה יפתחנה כפתחו של אולם,  שגורמת להם לא להיות חסומים ומעוותים אלא זורמים ישרים ופתוחים ויוצאים אל הפועל בנאמנות לטבעם).
אבל לימון אם יוציא פרי קטן וחמוץ זו שלמותו ואין עליו שום דין, ואדרבה אם יוציא פרי מתוק כמו תפוז יהיה עליו דין, שאז איך יהיה טעם חמוץ במאכל שצריך זאת.

השאלה שהעלית כיצד אדע ואזכור את התכנית הראשונה שלפיה אני אמור ללכת, התכנית הראשונה היא עצמיות טבעו.
אם אדם איננו יודע אם הוא תפוז או לימון, הוא אינו יודע את דרכו ועבודתו הפרטית, וממילא לא שייך אצלו דין על עצמו וגם לא תשובה. כי איננו יודע אם פירותיו החמוצים הם הצלחה או כשלון, ואיננו יודע למה לשוב. וכולנו במצב הזה.. .

לשם כך מוכרח חופש גמור, שיהיה בן חורין גמור, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה כראוי בדרך ישרה של צדיקים ילכו בה ולא להיפך .
החופש לצמוח לפי עצמיותו וטבעו ומה שהוא באמת בתוכיותו וגרעינו, בלי שום אילוצים והשפעות והכתבות מבחוץ, גורם שיצמח כפי שהוא. אם לימון לימון ואם תפוז תפוז. ואז אחרי שיודע שהוא תפוז יבוא דין עם עצמו למה פירותיו חמוצים. ואם יידע שהוא לימון יבוא דין עם עצמו למה הם אינם חמוצים די הצורך.
זו אחת הסיבות העיקריות שבגללן הוכרחתי לפרוש מהשתייכות חברתית חיצונית לציבור החרדי.  ניסיתי הרבה למצוא חופש בתוכו ולא הצלחתי. כי האדם חיה חברתית, ומושפע בהכרח מבני מקומו, וכמ"ש הרמב"ם שאם אנשי עירו חטאים ייצא למדבר ולא יחשוב שיוכל להישאר ביניהם ולא לחטוא. 

כעת מתחוור לי לאט לאט למה ואיך בתשובה מאהבה העוונות עצמם הופכים לזכויות.
אם הייתי חי בחופש מתחילתי לא הייתי יודע מה זה מלמד ומה זה גורם לראות ולדעת ומה זה מחייב וכיצד זה מצמיח ומקרב לבורא. אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם.
התקופה שחייתי בחטא, כלומר כשהייתי חרדי וחטאתי לעצמיותי ומהותי ואמיתותי והחיבור האמיתי עם   סביבתי, וחייתי לפי תבנית שקבעה החברה שהיא מיטת סדום ולא מי שאני באמת, וממילא אמונתי היתה מילולית ורעיונית ולפי הספרים ולא אמונה חושית פשוטה וחיה וטבעית,  מזה אני לומד מה זה מהות העצמיות, ואיך כל עבודת ה' מיוסדת רק על זה. כך שהעיוורון של אז הוא הוא הפכחון של היום, שבלי אותו חושך לא הייתי מבחין באור, ולכן הוא גם חלק מהאור עצמו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה יהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על על חופש ומידת הדין

  1. Ofra Shay הגיב:

    רשימה יפה מאוד. תודה גדולה על דברייך.

  2. סהר הגיב:

    הי ניר משלומך?קודם כל בתור מישהו שקורא את הבלוג שלך גם הקודם שאלות תשובות וכל הנמצא בו.אני חושב שהבלוג פשוט מדהים.
    ומתחבר מאד על אשר ליבך ועל התהליכים.
    שאלה לי אליך לגבי אותו נושא זה "חופש ודין"
    שאני עובר רק בצד השני של המטבע להבדיל מימך מה שנקרא בסלנג "מתחזק"
    ומי כמוני שמאמין שהכל בתוכנו וכל העבודה היא מבפנים מכל העולם הזה שנטוע בתוכנו
    איך אתה רואה זה מהצד של המתחזק מהחילוני לכביכול דתי?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s