התגלות מיסטית מול אמונה חושית

קטע ממכתב:

 

בעיני אין ספק שהעולם מלא וגדוש ישויות רוחניות, והפלא הוא שלא כל הזמן כולם רואים אותם, ולא על מה שאולי מישהו פעם כן רואה. הרי בעלי החיים רואים כל הזמן וזה אצלם פשוט ורגיל….
ואין זו סיבה לא להערכה ולא להיפך. אם כימאי מערבב כמה מלחים ושופך מים ופתאום זה נדלק ללהבה בצבעי הקשת, זו לא סיבה להעריך אותו ולא להיפך. פשוט יש כוחות כאלה בעולם והוא יודע או מוכשר מטבעו לעבוד איתם, כמו שזגג יודע ליצוק זכוכית או צייר יודע לצייר  וכו'.
גם אם אדם זכה ואליהו הנביא או מלאך כלשהו וכו' נגלה אליו ולימד אותו תורה וסודות עליונים, זה לא הופך אותו לחכם יותר. שהרי אני קורא תנ"ך שזה דברי אלוקים חיים וזה לא פחות מכל חכמה שכל מלאך יכול ללמד מישהו. ואני מבין את דברי האלוהים רק לפי הכלים שלי. וטיפש יכול ללמוד את כל ספרי הקודש והקבלה ולהישאר טיפש כמו שהיה, וכך טיפש יכול לשמוע תורה מפי מלאך ושרף ולהישאר טיפש כמו שהיה.
חוויה של התגלות היא רק חוויה, זה לא עושה שום שינוי באדם. שינוי של ממש קורה רק מקבלת יסורים באהבה. כתוב שבזה זוכים לתורה ולא כתוב שבהתגלויות עלויונות זוכים לתורה. זה תהליך נפשי ורוחני רב שנים עמוק וארוך, של שבירת מידות,לימוד ענווה ויראה ואהבה, ועיקרו נעשה בחיי הזוגיות, שם המעבדה האמיתית ליסורים וקבלת יסורים ומידות ואהבה וענווה ועבודה וכו' וכו', והכל בעבודה איטית רבת שנים. זה מה שבאמת מחכים אדם ועושה אותו טוב יותר ובעל מעלה יותר ומבין יותר בתורה.
התגלויות זה סתם חוויה, כמו שראינו את הרי האלפים בטיול. מרשים ומרגש, אבל לא עושה הבדל במעלת האדם. 
 
מעטים יודעים להסתכל על זה ככה. הרוב מתרשמים מזה כאילו זה משהו מאוד מיוחד ופלאי שמעיד על מעלה עליונה ורוחנית או על שרלטנות או נאיביות וכו'.
היחס הזה שלהם מפריע לרקמה של יחס פשוט וטבעי וקרוב ובגובה העיניים של האדם עם סביבתו האנושית. להפרעה הזו יכול להיות מחיר כבד משני הצדדים. זה כמו איבר בגוף שהופרעה זרימת הדם אליו. האדם הוא חיה חברתית, האנשים שאיתם הוא בא במגע הם חלק ממנו, הם ממשק החיבור שלו לכללי, לאלוהי, לחיים עצמם. והיחס החברתי האישי הטבעי הפשוט הוא הבסיס שכל יחס אחר בנוי עליו, ואם הבסיס הזה מופרע יחסים אחרים חסר להם הקרקע של חיוניות שמתחילה תמיד מהרובד הכי פשוט ורגיל. "אצטלה דרבנן" זו הסכנה הרוחנית הכי גדולה וחמורה שיש. הרבנות הורגת את בעליה. בגלל זה אני עקרונית לא מאמין באדמורים וכיו"ב. כי גם מי שהתחיל כבעל מעלה אמיתי, אחרי שהיחס הטבעי שלו עם בני האדם שבאים במגע איתו הופרע בגלל שהם מייחסים לו משהו ש"גדול מהחיים" בסופו של דבר זה רעל לנפש שמייבש אותה מבפנים ונשאר בו משהו חלול וגם בחסידיו.

מהרמח"ל וכיו"ב אי אפשר ללמוד מהנהגתם. כי הם היו מוקפים באנשים שגם להם היו התגלויות או לפחות ידעו בדיוק במה מדובר, וזה היה כל המעגל האנושי מסביבם בלי יוצא מהכלל, ולכן לא היו צריכים להסתיר. מלבד מה שאין שום השוואה בינינו לבינם מבחינת עוצמת החיוניות הנפשית והרוחנית, עוצמת השורשים באדמה ויניקת המים ועומק הדעת וכו' וכו'.

.

.

 

כל מה שקורה כל רגע בכל עניין הוא התגלות אלוהית של דיבור אלוהי ישיר ואישי. כי הרי הוא זה שברצונו המיוחד בהשגחה כך קרה, ורצונו אומר משהו, והוא דיבור ישיר ואישי מכוון בדווקא אלי כרגע. שהרי עבורי נברא העולם. והעולם הוא מאמרות. והחכם רואה את זה ובראייתו זו התגלות כמו לאברהם בברית בין הבתרים וליעקב וכו'.
וחכם עדיף מנביא, והתגלות כזו בדרך החכמה היא היא תכלית הבריאה ותכלית מעלת האדם והקרבה לבורא וקיום חובתו בעולמו ושלמות המדרגה הגבוהה ביותר. וזה המצופה מכל אדם, ולגילוי על דרך מחזה ונבואה רק מעטים זוכים. והתכלית השלמה הרי מסורה לכל אדם. וחכם כל אדם יכול להיות אם יעמול כראוי.
התגלות מיסטית, היא הסתר פנים, כי שם מי שמתגלה מתלבש כאילו הוא דמות הדומה לדמות אדם דמיונית. ולאמיתם של דברים הרי מי שמתגלה אין לו דמות כזו כמו במחזה של הגילוי. כמו שביציאת מצרים ראו כדמות איש מלחמה ובהר סיני ראו כדמו זקן. הדמויות האלה הן הקטנה של גילוי האל למימד ילדותי ופשטני ורדוד. לעומת הגילוי מהשגחתו בעולם שדרכו החכם רואה הרבה יותר מגילוי האלוהות שהועיד האל לגלות לאדם.
ותכלית העבודה וההשתוקקות והמדרגה היא בחכמה ללמוד לראות את הטבע וכל מה שקורה בהשגחה פרטית ממש כגילוי אישי. כמו תינוק שכשיש יד שמלבישה או מאכילה או מלטפת או סוטרת, הוא לא אומר שזה טבע או מקרה אלא ממש רואה בזה גילוי האם כלפיו מפנימיותה ורגשותיה, גילוי עמוק ואמיתי ונוגע של קשר חי וקבוע ומתמיד. של גמול עלי אמו וילד שעשועים אצל אביו.  ומחזה חיצוני רגעי הוא לגמרי חסר כל משמעות וערך מול זה, ואם הוא הופך למטרה והשתוקקות הוא מרחיק את האדם מהבורא והחיים מאוד.
ומה שיש בקדמונים השתוקקות לזה, הוא רק אחרי השתלמותם בחכמה, שכבר חיו כך שכל מקרה ומאורע כל רגע הוא ממש יד מוחשית של הורה שמתייחס אישית ובגלוי. ואז הגילוי המיסטי הוא תוספת על זה כמו נשיקת פה אל פה שבאה כשיא רגעי של יחס אהבה תמידי וקבוע.
זה החיוב של עשה תורתך קבע, וזו האזהרה שרק אחרי שמילא כרסו בש"ס מותר לו לעסוק בסוד. ומה שיש קולא באזהרה זה רק בחיצוניותה שלא מוכרח שממש יגיע לתכלית האמונה החושית של כל סוגיא וסוגיא בש"ס (כי לימוד שס זה רק על האמונה החושית שיש בכל סוגיא, כי השס עוסק בחיצוניות ובמה שרגיל לראות בתוכו יד ה' והשגחה פרטית. ובלי תכלית זו לא למד מאומה בשס אלא סתם הגה כצפצוף ציפור ולא קיים התנאי להכנס לפרדס). אבל ודאי אמונה חושית באופן כללי, לפחות נגיעה אמיתית בה כפתחו של מחט, לפחות תיבה אחת מהשס, היא הכרח גמור כי בלי זה הכל חיצוניות ריקה והסתר גמור וסילוף גמור ואין בו שום בחינת גילוי ואור.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, יהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על התגלות מיסטית מול אמונה חושית

  1. עפרה שי הגיב:

    נעים מאוד לקרוא דברים טובים כאלה. תודה לך ניר מקרב לב. גם אתה לא מובן מאליו ואני כל כך שמחה לקבל ולקרוא את מה שאתה כותב.

  2. אריק הגיב:

    ומשום מה איני אוהב את הביטוי: "מימד ילדותי ופשטני ורדוד."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s