על מעלת החולשה

בתפילת על הניסים בחנוכה אומרים: "מסרת גיבורים ביד חלשים".

במגילת אנטיוכוס נאמר: "כל אנשי הצבא מכל העמים… לא יוכלו לחמשת בני מתתיה. מאריות גברו מנשרים קלו, מדב שכול אכזריים המה".
והרמב"ן בראשית מ"ט י' כתב: "כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם כו'"
והרמב"ם בהלכות מגילה פרק ג כתב: "עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם כו'.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש כו'"
והרי שהחשמונאים נקראים גיבורים.

כל אדם מצד אחד הוא חומר ומצד שני צורה. כלפי אלה שמקבלים ממנו הוא צורה, דהיינו הוא המשפיע עליהם, הוא נמצא מעליהם, הוא מעצב אותם ומיישר אותם ומלמד אותם ומשפיע עליהם חיים וחוזק ושמחה ואור. ביחס אליהם הוא חזק וגיבור.
ביחד עם זה ביחס למה שמעליו, אם זה רבו או הוריו או אלוהיו עצמו, הוא חומר, הוא מקבל. כדי לקבל עליו להיות חלש. זה מה שנקרא בלשון הקבלה להעלות מים נוקבין, שהוא עיקר עבודת השם. כנסת ישראל נקראת שכינה, והצדיקים מבקשים להיות מרכבה לשכינה. השכינה היא צד הנקבה ביחס לקב"ה.
בספר שערי קדושה (מרבי חיים ויטאל) כתב:
"אמנם הענוה והשפלות אין מדה גדולה ממנה כי משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים בתורה ובמצות ויראת חטא לא נשתבח אלא בענוה שנאמר (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענו מאד. צא ולמד מן הקב"ה שהניח שמי מרום ויורד לשכון אצל השפלים שנאמר (ישעיה נ"ז ט"ו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. וכתיב (תהלים ל"ד כ') קרוב ה' לנשברי לב. וכתיב (תהלים ט"ו א') מי יגור באהליך וכו' נבזה בעיניו נמאס. וכו'.

ומי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר (תהלים נ"א י"ט) זבחי אלהים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת וכו'. ואין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר (סוטה דף ה' ע"א) שנאמר (ישעיה ס"ו כ"ג) והיה מדי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות וגו'. וכתיב (ישעיה ס"ו ב') ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. וכל מי שהוא ענו גורם להשרות שכינה על האדם בארץ, שנאמר (שמות כ' י"ח) ומשה נגש אל הערפל, מי  גרם לו זה ענותנותו, שנאמר (במדבר י"ב י"ג) והאיש משה ענו מאד."

 

כדי להתפלל באמת אדם צריך למצוא בעצמו את המקום שבו הוא חלש. את המקום הרך. שבו הוא אינו יודע מאומה, פגיע, אבוד, לא יכול, כואב, מפחד, חסר, נזקק, תלותי, מבקש, עני, מתחנן. למצוא איפה הוא לא יכול לבד, איפה הוא זקוק נואשות לעזרה. ולבכות, להתחנן, לשפוך כמים ליבו. להיות אמוציונלי, לחשוף את מקום החולשה, לראות אותו, לחוש אותו, לומר אותו, לספר אותו. למצוא איפה הוא דכא ושפל רוח, נשבר לב, נבזה בעיניו, רוח נשברה, נכה רוח, בשר. זוהי תפילה. התפילה היא היסוד של הכל, בלי תפילה אין מאומה. 

 

ככל שאדם מקבל יותר כך יש בו צורה עליונה יותר ומכח זה הוא יכול להיות יותר משפיע ויותר גיבור. משה נבחר להיות מלך ולהוציא את ישראל ממצרים ולתת להם תורה רק בגלל שהיה הענו באדם. הבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו, כיוון שהוא בורח מהכבוד המטה אותו להסתיר את חולשתו כך הוא מקבל יותר מלמעלה ויש לו יותר ממה שאנשים זקוקים לו והם פונים אליו לקבל, והוא נעשה מכובד יותר.

 

צריך שיהיה איזון נכון בין הבחינות, בשבת האדם צריך להיות חלש לגמרי. כמו תינוק. לא נדרש ממנו לפעול מאומה, הוא נאהב ומפונק ומקבל הכל כמו תינוק קטן, שלא נדרש ממנו לתת מאומה, רק לבכות ולגלות את צרכיו ותלותו, והוא נאהב מכח עצמו בלבד, לא תמורת שום דבר שהוא עושה או נותן. אבל יש גם ששת ימי המעשה שבהם יש מצווה ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. ותמיד יש בחינת שבת ובחינת ימי המעשה.

 

הסביבה שלנו מאוד מטפחת את צד החוזק, ושוכחת את צד החולשה. גורמת לאנשים להתבייש בו, מטפחת את הנטיה לברוח ממנו ולהכחיש אותו. מדברים רק על אסרטיביות, העצמה, מחשבות חיוביות, אומץ, התמודדות וכו'. לא מדברים על ענווה.

היוונים ראו בעצמם גיבורים, לא היה להם את הבסיס של חולשה, של להיות פונה כלפי מעלה בתחינה, של להיות מקבל. מתיתיהו ובניו היו בפועל גיבורים יותר מהם, אבל זה נבנה על הבסיס של תפילה, הם ראו בעצמם חלשים ומכח זה נבעה גבורתם.

 

אם אדם מצליח לגלות בעצמו את צד החולשה, לא לפחד ממנו, והוא יכול לראות במבט ישר ואמיץ את כל מה שחסר לו וחלש ופגוע אצלו, הוא זוכה לבריאות נפשית איתנה, כמו שאמרו שהתורה היא מרפא לכל בשרו ולנפשו. כי כל חליי הנפש באים מכך שהאדם מסתיר מעצמו את המקומות האלה, וכיוון שאינו מודע להם הם שולטים בו בלי שהוא יודע ובלי שהוא יכול לפקח על זה. שלטון כזה שאינו מודע אין לו גבולות והוא גורם נזקים חמורים מאוד. אם האדם יכול לראות את זה, הוא כבר לא צריך ללכת לפסיכולוג, גם כשהוא חלש, גם כשאינו יודע מה לעשות, גם כשכואב לו והוא פצוע, הוא עדיין איתן וחזק רק מכח שהוא רואה את זה במישרין ואינו מתכחש, הוא עומד על האדמה ואין לו לאן ליפול, הוא שתול עליה, הוא חי.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, יהדות, פסיכותרפיה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s