כמיהה לבית

לשבת במרפסת ולשתות תה.

זה דבר שאני לא יודע לעשות. להרגיש את תחושת הגוף, את טעם התה. פשוט. להיות.

להרגיש שטוב לנקות ולסדר את הבית. שטוב להשקיע במשהו לבית. לתלות חפץ נוי.

שטוב לצאת, ללכת, לקנות, לטייל. לאכול ביחד.

חיים של בית. משפחה. הטקסים הקטנים. להביא פרחים. לקנות מתנה.

לא רק לאהוב בלב מפולח, להיטלטל בין קצוות, לנסוק אל על, לנקוב עד התהום.

אני מסתכל על התמונה שלי מגיל שלוש וחצי. גדלתי לא בבית. גם אבא שלי וגם אביו לא גדלו בבית. שלושה גברים שהולידו זה את זה, לכולם עיניים עצובות, יתומות. לא יודעים מה זה בית. מפחדים מבית. לא מתחברים, סוחבים את כאב העולם על כתפיהם. הנשמה שואפת לשמיים והגוף להיקבר באדמה. והלב נכסף לבית, ולא יודע איך.

.

– – –

.

אני בגיל שלוש וחצי:

אני מגיל דומה:

 

*

*

אבא שלי:

*

*

אבא של אבא שלי:

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s