הרחבה 8 – אצטלא דרבנן – אהב את המלאכה ושנא את הרבנות

אמרו במשנה במסכת אבות: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות." 

רבי ירוחם ליבוביץ חזר ואמר, הזהיר בחומרה רבה, שהסכנה הרוחנית הגדולה ביותר לאדם היא התחושה של "אצטלא דרבנן". ללבוש מעיל של רב. הוא אמר שאדם שמקרין בשפת הגוף שלו שהוא נשוא פנים, שהוא רב (או כל כיוצא בזה), המרחק בינו לבין אדם פשוט, יותר גדול מהמרחק שבין ארון הקודש המוזהב שבבית קדשי הקדשים לבין חתיכת צואה מסריחה (אם זה לא הובן, האדם המורם מעם הוא הנמשל של הצואה, ולעומתו האדם הפשוט ביותר הוא כמו ארון הקודש). לא מדובר על אדם שמתחזה, או שעושה כך משום רדיפת כבוד. מדובר שאדם מרגיש באופן אמיתי שיש בו אור וחכמה והוא רק רוצה לתת אותה לאנשים באהבה כנה. רק שהוא לא יודע לקיים "הוי קבל וקיים" (בתרגום: "היה אפל וחייה"), הוא לא מצניע את האור שבו, הוא מתפתה אל התנועה של האש לעלות למעלה, להיות בגובה.

אני נזכר כעת בסיפור על רבי חיים שמואלביץ, שהיה גם הוא מאנשי תנועת המוסר, שישב ולמד בישיבת מיר. פתאום היתה הפסקת חשמל ושרר חושך מוחלט. מי שלמד איתו אמר: "אוי, איזה חושך. אני לא רואה כלום."

רבי חיים אמר: "אני לא מרגיש שום דבר מיוחד, אני רגיל לתחושה הזו, ככה אני תמיד, לא יודע כלום."

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה הרחבה 8, הרחבות לספר "אדם חי", יהדות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s