זכות נשים להתפלל בכותל מול זכות יהודים להתפלל על הר הבית

תגובה לרשימה באתר לולאת האל.

הזדמן לי לשמוע את הראיון ברשת ב' עם ענת הופמן. היא לא שללה באופן חד משמעי את הזכות של יהודים להתפלל על הר הבית. היא רק לא רצתה לומר שהיא מסכימה שחד משמעית יש להם זכות באותה מידה עצמה כמו זו שהיא טוענת שיש לנשים להתפלל בכותל. היא אמרה שזה לא אותו דבר ושזה מורכב ושהיא לא יכולה במסגרת הראיון להכנס לזה.
לדעתי אפשר להסביר את ההבדל בפשטות. 
העקרון הבסיס הוא שיש לאפשר חופש דת ככל שרק ניתן, וכמו שתומר היטיב לכתוב. אבל חופש הדת חייב להיות מוגדר רק לגבי המעשה החיובי שלי עצמי בלבד ולא להרשות לי לומר לאחרים מה לעשות. אם אני טוען שתפילת נשים בהר הבית פוגעת ברגשותי הדתיים, והפולחן שלי מצווה עלי לגרש אותן משם בכח, אין לי זכות חופש פולחן לגרש אותן, אלא להן יש זכות חופש פולחן כן להתפלל שם, והמדינה הדמוקרטית אמורה להגן עליהן מפני.
אם הפולחן שלי מצווה עלי להיות שליט בלעדי על המקום ולהגביל לפי פולחני את האחרים, זה לא חופש פולחן לגיטימי אלא פגיעה בחופש של אחרים וממילא בריונות אסורה.
לכן מבחינה עקרונית של חופש הדת לנשים צריך להיות מותר להתפלל בכל מקום שתחפוצנה בלי שום הגבלות וסייגים, וכן לכל יהודי או כל מי שחפץ גם על הר הבית עצמו בלי שום מגבלות שהן, וכל מי שמתנגד אם הוא נוקט באלימות ולא במחאה לגיטימית דינו לכלא כמו דינה של כל אלימות אחרת. כל אלימות יכולה לנבוע מפגיעה ברגשות לגיטימיים כלשהם (דקרתי אותו כי הוא העליב אותי) או מאמונות כלשהן, ועדיין אין לה שום לגיטימציה ואסור להתחשב ברגשות שגרמו לה.

אם כל המוסלמים היו נתונים למרות המדינה הדמוקרטית שכלפיה אנחנו באים בטענות, במקרה הזה מדינת ישראל, אז באמת לא היה שום הבדל בין זכות הנשים בכותל לזכות תפילת יהודים על הר הבית. כמו שצריך להגן על נשים מפני הבריונות האורטודוקסית שמנסה לשלול את זכותן, כך בדיוק צריך להגן על היהודים המתפללים בהר הבית מפני בריונות המוסלמים ולכלוא אותם.
הבעיה היא שהמוסלמים מונים מליארדי אנשים שחיים במדינות רבות וחמושות היטב, ושואפים לפתוח במלחמה איתנו. הם אינם נתונים למרות המדינה הדמוקרטית שכלפיה ענת הופמן באה בטענות, ויש להם כח שהמדינה הזו אינה יכולה לרסן. מי שמתפלל בהר הבית מעורר עלינו אויבים אלה ומסכן בכך חיי אדם רבים באופן פיזי. מבחינת המדינה זה לא נשלט ולכן זה כמו כח טבע, אם תפילה בהר הבית היתה יכולה לגרום לפיצוץ של גז רדיואקטיבי כלשהו שהצטבר שם בודאי היה מובן לכל שאסור להרשות להתפלל שם. שיקול הדעת של הרשויות לגבי מידת הסכנה המעשית ומה עלול להצית אותה הוא שיקול בטחוני מקצועי שאינו קשור לשאלות של חופש דת, ובמדינה דמוקרטית כולם חייבים לקבל את הוראות הרשויות המוסמכות לגביו.
לעומת זאת לגבי האורטודוקסים שמונעים מהנשים להתפלל יש למדינה כח ריסון (או אמור להיות לה, ואוי לנו אם זה לא קורה), והיא חייבת לרסן את האלימות שלהם ולא להכנע לה.

תפילה היא לא מעשה שבעצמותו באמת פוגע במישהו, זה לא כמו מכות או השלכת אבנים או פגיעה ברכוש או הקמת רעש באמצע הלילה או חנייה במקום אסור. זה מעשה שבמהותו העצמית הוא תמים לגמרי. הוא פוגע באחר רק כי הוא החליט בעצמו שמעצבן אותו שאני מתפלל. פגיעה כזו אין לה דין של פגיעה בכל מישור של החיים. אם מישהו מעצבן אותו שאני לובש ירוק ולא כחול הוא זה שפוגע בי ולא להיפך, ומותר לי ללכת ברחוב מול ביתו בלבוש ירוק להכעיס ככל שאחפוץ. זה לא מעשה שבמהותו פוגעני, ואם הוא החליט שהוא נפגע זו בעיה שלו ואין זה מחייב אותי במאומה מבחינת סדר חברתי וחוק. אם הוא יבקש יפה אז נחמד שאתחשב בו, אבל אני עושה לו טובה בהתחשבות הזו, והיא אינה זכות שלו. לעומת זאת לאסור עלי ללבוש ירוק בגללו זו ודאי פגיעה בי.
לכן אינני מבין כלל את קביעת בית המשפט להגביל את תפילת הנשים בכותל מפני שזו התגרות. מה עם ההתגרות בהן שלא לאפשר להן להתפלל כרצונן? היא לא נחשבת פשוט כי הן פחות אלימות וחזקות. זה עוול נורא.

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה יהדות, כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s