לגבי פירוש המושג לאום במקורות היהדות – לשאלה האם היהדות גזענית.

תגובה שכתבתי באתר של תומר פרסיקו:

תומר, כתבת בתגובה:
"תשובה אפשרית (שניתנה לי מפי מקובל, והרשה לי לא להרחיב על כך בפורום זה) היא שגינזבורג תופס באמת ברצינות את המסורת שממנה הוא מגיע. מצד אחד זה נותן לו להט ואינטנסיביות ויכולת לחדש חידושים עמוקים ונשגבים, ומאידך זה דורש ממנו לבטל את דעתו בפני דעת רבותיו וכתבי רבותיו. וכתבי רבותיו המקובלים מלאים בקביעות גזעניות."

ברצוני להעיר כאן בקצרה על נושא ארוך מאוד.
צירוף המילים "עם ישראל" או "ישראל" המופיע רבות במקורות, מתפרש אצלנו, וכנראה גם אצל הרב גינזבורג, באופן אוטומטי כמתייחס ללאום היהודי ישראלי המוכר לנו היום. זו בעיה חמורה מאוד שקיימת עם עוד הרבה מונחים יסודיים במקורות היהדות, והיא נובעת מכך שאנחנו מדברים בעברית מודרנית, שהיא דומה למדי לעברית המקראית והחז"לית כשמדובר בפירוש הסמנטי מילוני צר של המילים, אבל שונה מאוד מהן כשמגיעים למובן של מילים בהקשר רחב יותר. 
הלאומיות כמו שמוכרת לנו היום, שמבוססת על מוצא אתני, תרבות משותפת, שפה, טריטוריה וכיו"ב, היא רעיון חדש שנולד מתנועת הרומנטיקה והלאומיות האירופית. זה אנכרוניזם גס לייחס את המובן הזה למושג "עם" בתקופת המקרא או חז"ל (או חכמי הקבלה שהשתמשו במושגים במובנם החז"לי).
כשמסופר במקרא על אבות האומה, רואים שזו היתה תנועה רעיונית אמונית שלא היתה קשורה לשום דבר שאנו קוראים לו לאומיות. אברהם אבינו מרד במורשתו ומשפחתו, רבקה אמנו נבחרה על פני קרובי משפחה אחרים (לא פחות קרובים מבחינת ייחוס משפחתי) שנדחו אל מחוץ להגדרה של עם ישראל, בזכות מידת החסד שלה. לפי חז"ל שמונים אחוז מיוצאי מצרים מתו במכת חושך ולא הגיעו לברית הר סיני כי לא היו ראויים. לעומת זאת יתרו וגרים רבים כן הגיעו לשם כי היו ראויים.

לפי ההלכה, בציור היפוטטי, למשל אם יש מישהו בזימבבואה שהוא בן לאם שרק אמה יהודיה, וכן רק אמה של האם יהודיה, וכן רק אמה של זו יהודיה ככה מאה דורות למעלה, יש לו משהו כמו רק מליונית דם יהודי בדמו (מאה דורות אחורה, מתוך מליון סבא רבא שיש לו שם, רק אחת היא יהודיה). אין לו שום תודעת שייכות לאומית לישראל, כי לפני תשעים דורות הם שכחו לגמרי שהם יהודים ורק כעת מחקר כלשהו גילה את זה, אדם כזה הוא יהודי כשר למרות שאין לו שום שייכות ללאום היהודי לא ביולוגית ולא מכל שאר הבחינות שמגדירות את מושג הלאומיות המודרני שאנחנו משתמשים בו אוטומטית לפרש את המושג עם ישראל.  רואים שגניוס יהודי או דם יהודי או אופי יהודי וכל כיו"ב הם מושגים של לאומיות מודרנית בלי שום קשר להלכה ולמקורות.

הרמב"ם (איסורי ביאה י"ג) מגדיר את הלכות גיור כשם שבני ישראל בזמן הר סיני נכנסו לברית עם הקב"ה בקרבן מילה וטבילה, כך כל מי שיחפוץ מכל עם ובכל דור להכנס לאותה ברית בדיוק כמוהם עושה זאת בקרבן מילה וטבילה וזהו עניין הגיור. זה לא טקס השתייכות לקבוצה לאומית אלא כניסה לברית של מתן תורה.

אין כאן מקום להאריך, הבאתי רק מקצת כדי לגרות את מי שמתעניין. המסקנה שלי אחרי לימוד ארוך ומעמיק בנושא, שהמושג "עם" בתנ"ך וחז"ל הוא אנשים שיש להם אידיאה משותפת. אברהם גילה אידיאה מסויימת, הפיץ אותה לכל בני דורו, מי שקיבל התקבץ אליו. מי שהתנגד עמד מנגד. ככה נוצר עם ישראל, העמים הזרים שאויבים לו התרוקנו מכל מי שקיבל את האידיאה ועבר להיות עם בני ישראל, ונותרו בהם רק אויבי האידיאה הזו. זה דומה קצת לקומוניזם או משהו כזה. רות ונעמה האמינו באידיאה שנקראת ישראל וחיו לפיה, לכן היה הכרח לצרף אותן לשאר האנשים שמאמינים וחיים את זה. כל מי שמקבל את האידיאה מוזמן להיכנס לברית הר סיני עם הקב"ה, בלי שום קשר ללאומיות במובן המודרני.
מי שעמד בברית הר סיני, לפי חז"ל גם נשמות צאצאיו הגנוזות בתוכו עמדו שם איתו וקיבלו את הברית. ההגדרה ההלכתית של נשמות הצאצאים האלה תלויה באם יהודיה. מי שלא עמד שם מוזמן להכנס כעת לאותה ברית, והוא לא פחות יהודי בשום מובן.
מי שמחלל את הברית לא נחשב יהודי כי ההגדרה היא אמונית ולא לאומית, המחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי לכל דבר, ויש עוד דברים מעין אלה. בגלל שאבותיו עמדו בברית הוא יכול לחזור להיות יהודי בלי טקס גרות.

בדורות מאוחרים יותר סנחריב בלבל את כל העמים במובן התנכ"י של עם ומאז לפי ההלכה אין יותר קיום מציאותי למושג הזה, האידיאה היטשטשה ככזו והפכה למסורת ישנה של תרבות של גזע אתני מסויים, מי שהאמין בתוכן שלה, מי שהיה בעל חסד כמו רבקה אמנו או רות המואביה, כבר לא ידע להגדיר שמה שהוא מאמין בו זו התורה, ולא ידע על הברית של הר סיני, ולא זיהה שאנשי התורה הם האנשים שלו ולא ראה צורך להתגייר. לכן היום "עם ישראל" במובן של האידיאה הם אנשים מפוזרים מכל התרבויות וכל העמים שמאמינים באל אחד ובלב טהור, ורבים ממי שאם אם אם אמם המון דורות אחורה עמדה על הר סיני, אינם שייכים לאידיאה והם מחללי ברית הר סיני ודינם ההלכתי כגוי לכל דבר, ובכלל פעם כשהאידיאות היו ברורות היתה מצווה להרגם לפי ההלכה, כמו שעסק בזה בספר תורת המלך.

לכן נכונה בעיני האמירה שהרב גינזבורג גזעני במובן האפל והרע ביותר, אבל לדעתי המקורות עצמם אינם כך.

יש עוד שיבושים רבים הנובעים מכך שמשתמשים באופן לא ביקורתי ומודע בעברית המודרנית כשבאים ללמוד טקסטים מהמקורות. לדוגמה מושגים כמו חטא, אשמה, כפרה, בעברית המודרנית טעונים במטען של הנצרות הקתולית, שטענה מילים אלה במטען שלה בלשונות אירופה, והעברית המודרנית היא בעצם מבחינת המטען התרבותי תרגום של לשונות אירופה. זה שוב אנכרוניזם, כי בזמן המקרא וחז"ל עוד לא התפתחה נצרות הקתולית, והמטען הפסיכולוגי תרבותי של מושגים כאלה היה קרוב יותר למה שמוכר לנו מאפלטון ואריסטו, בלי כל הכובד ורגשי האשמה והשנאה העצמית וכו'. ויש דוגמאות רבות נוספות לנושא זה שבעיני הוא מרתק וחיוני.

.

* * *

.

עוד דברים בזה:

לא טענתי שהיהודים הם לא עם. אני רק שואל מה המשמעות שם המושג "עם" בשימושו בתורה וחז"ל, אני סבור שיש בשפה העברית המודרנית שימוש במילה הזו, שאנחנו מקבלים אותו בלי עיון כמובן מאליו, ולדעתי זה מטעה מאוד וצריך להבחין שהמושג הזה עבר התפתחויות רבות וצריך לחקור מה היתה משמעותו בלשון התנ"ך וחז"ל.
דבר נוסף, יש בעניין הזה שני מושגים נפרדים. האחד הוא עם ישראל, והשני הוא ברית הר סיני.
מהרמב"ם משמע שגיור אינו כניסה להיות נכלל בעם ישראל, אלא הוא כניסה לברית. הקב"ה הרי הציע לאומות אחרות להכנס גם לברית והן סרבו. אם הן היו נכנסות לברית זה אל היה אומר שכעת המואבים הם בנים של יעקב אבינו, ואל ברור שהם היו נקראים בכלל עם ישראל. המואבים סרבו להכנס לברית, אבל רות המואביה היתה בדעה אחרת. היא נכנסה לברית כרות המואביה. יכול להיות שגם אחרי כניסתה לברית עדיין מבחינת ההשתייכות שלה לעם, עדיין היא מואביה. רק היא מואביה כזו שגם איתה נכרתה ברית הר סיני.
מצד שני יהודי שהוא בן של יעקב אבינו, ייתכן שאם הוא מחלל שבת בפרהסיה עדיין הוא שייך לעם ולמשפחה אבל הוא מחלל את ברית הר סיני. צריך לחקור מה הביאור של ההלכה שמי שמחלל שבת בפרהסיא עשאוהו כגוי לכל דבר.
השאלה מה באמת חשוב, להיות שייך למשפחת יעקב, או להיות בתוך ברית הר סיני. על מי נאמרו כל המעלות והבחירה, על הבאים בברית או על צאצאי יעקב אבינו?
הרי רוב צאצאי יעקב מתו ביציאת מצרים כי לא היו ראויים להכנס לברית הר סיני, ואבד זכרם. ומצד שני רות המואביה הרי אינה מצאצאי יעקב ולא נעשתה כזו על ידי הגיור שהוא רק כניסה לברית, ונכדה דוד המלך והמשיח.
ועוד, שאם הולכים אחר אם יהודיה, אחרי הרבה דורות של כל האבות ואבותיהם ואמותיהם נכרים זה כבר לא גדר של משפחה, אלא משהו הלכתי רוחני שאינו נכלל במושגים הפשוטים של השפה המודרנית שלנו אלא הוא גדר רוחני הלכתי שצריך לעיין בו כמו בכל סוגיא למדנית.
גם לומר שמדובר במשפחה זה לא פשוט בכלל, למה רבקה אמנו היא כן מהמשפחה של "עם ישראל" ואילו אח שלה ואבא שלה הם לא במשפחה?
זה בגלל שהיא טובה והם רעים, הרי שזה תלוי בבחירה של הלב יותר מאשר בייחוס משפחתי בעלמא.
ישמעאל ועשיו אינם במשפחה. צאצאי יעקב כולם כן במשפחה רק בגלל שמיטתו שלמה ואין בהם פגם רוחני כמו שהיה בישמעאל ועשיו, אבל האם יש הבטחה שלעולם לא יפול בצאצאיהם בעתיד? הרי כתוב שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא חוץ מאלה שאין להם, ויש רשימה ארוכה של כאלה שאין להם. הרי מבואר שצאצא של יעקב יכול לאבד חלקו לעולם הבא, ויכול גם להכרת משורש החיים. ומצד שני יש גרים שאינם מהמשפחה, ויש נשמות הגרים, שאלה אנשים שמבחינת בחירתם ומעלתם וזכות לבבם הם חפצא של באים בברית הר סיני, ורואים בהם בבחינת "בכח", בפוטנציאל, שהם גרים, רק שלמעשה עדיין לא עשו את הטבילה והמילה ועדיין לא נכנסו בפועל לברית, ולעתיד לבוא זה יקרה.
אם נעמיד מצד אחד יהודי כופר ומשומד ומוסר ומחלל שבת בפרהסיא, שכתוב שהוא במצב של כרת נצחי ואין לו חלק לעולם הבא והוא יהיה בגהנום לנצח, ומצד שני נעמיד אדם צדיק לגמרי שהוא מנשמות הגרים ורואים בו גר בכח, ויש הבטחה שלעתיד לבוא היא יכלל בברית ויזכה לעוה"ב. וכעת הוא מחסידי אומות העולם שיש להם חלק לעוה"ב. מי יותר חשוב וקרוב בעיני הקב"ה?
הסוגיא הזו מאוד לא פשוטה, אני לא קובע בה מסמרות, היא לא מבוררת לי כל הצורך, רחוק מכך. אני רק טוען, שלהתעלם מהמורכבות הזו, בדווקא לסרב להודות כמה זה מורכב, להתלהם ולכעוס ברגע שמזכירים שיש כאן צדדים שאינם כמו מה שמקובל ברחוב בהשפקה שטחית, זה לפעמים אולי בא משורש של כח נפשי של לאומנות, שלדעתי אסור לערבב אותו בעניינים של תורה, ובמהותו הוא היפך תורה וחכמה וענווה ורחמנות וגמילות חסדים וכיו"ב מידות של יהודים…

מודעות פרסומת

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה יהדות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על לגבי פירוש המושג לאום במקורות היהדות – לשאלה האם היהדות גזענית.

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    עיין נא בכוזרי
    לגבי האדון בזימבבואה, הנחתך כלל יאנה ברורה, הרי עשרת השבטים עשאום כגויים לכל דבר, ויש פוסקים שסוברים שהוא הדין בצאצאי מומרים ואנוסים. וכנראה זו שיטת הגאונים בחליצת מומר. ולצערי איני יכול כעת להאריך.

    • nirstern הגיב:

      תודה.
      עשרת השבטים הוא נושא בפני עצמו, נניח שאותו אדון הוא מיהודה…
      לגבי צאצאי מומרים ואנוסים יש לכל הפחות מחלוקת, וגם למי שסובר שעשאום כגויים השאלה מה הטעם ומאיזה דין זה ולגבי אילו דברים. אתה צודק שכל זה אינו ברור כשזה מגיע לגבי הלכה למעשה, לא התכוונתי לומר את הדברים הלכה למעשה אלא רק להדגים שלפחות מעיקר הדין מהתורה לפחות לחלק מהשיטות זה כך, וזה עדיין מראה לעניות דעתי שכשמדברים על "עם ישראל" פירוש המושג "עם" בהקשר הזה אינו כמו שמשתמשים בו בעברית המודרנית שלנו והוא אינו כמו המושג "עם" שנדמה לנו שברור לנו מה הוא, שזה כאמור המושג כמו שהתפתח אצל עמי אירופה במאות השנים האחרונות ולא היה קיים מקודם.

  2. nirstern הגיב:

    באתר תלמוד מוסבר ומאמרים במאמר הנקרא "לאומיות, משפט עברי, טעמי מצוות, גיור" כתבתי יותר באריכות על הנושא.
    זה הקישור הישיר:
    http://gmara.wordpress.com/%D7%A2%D7%9D-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA/

  3. nirstern הגיב:

    זו תגובה בנושא שכתבתי באתר של שועי רז:
    תודה. הרשימה על חנוכה נפלאה ומחכימה מאוד.
    לא מוטל בספק אצלי שהיהודים אינם ולא היו מעולם שונים מכל קבוצת אוכלוסיה אנושית אחרת, והמקורות בתנ"ך ובחז"ל לא מנסים לצייר זאת אחרת. (בתנ"ך מסופר על האבות דברים כגון גירוש הגר, ועל הסרבנות וקשיות העורף ביציאת מצרים ולאורך כל דרך. וכמה תוכחות יש בנביאים. וחז"ל דיברו על הקנאים והסיקריקים ועוד ועוד)
    מעניין אותי יותר לא מה שחשבו אז האנשים מבחינה היסטורית, אלא מה העמדה שמוצגת על ידי חז"ל כעמדה ה"אידיאלית" של התורה. זהו משום שיש לי כבוד כלפי חז"ל כאנשים שעבדו ברצינות ועומק להעמיד דעה מעובדת ותבונית. וגם משום שיש להם משקל בחברה שלנו כמקור לתרבות ולמסורת שלנו, וכל שכן למי שדתי במידה כלשהי.

    יש לדעתי מקום לחקור יותר לעומק את משמעות הסיפור על האשה הכושית וכן את מאמרו של רשב"י שהבאת. הוא הרי דיבר על גויים וזה הרי מושג שטעון הבהרה אם משמעותו לאומית או אידיאולוגית-אמונית או רוחנית או אחרת, אפשר לבדוק את שאר המקומות שהוזכר לשון גויים. וגם אז טעון בירור איזו אמונה הוא ייחס להם שמצדיקה אמירה כזו. ולדעתי אין לשמוע בו באופן אוטומטי לא מבוקר את הצליל שאנו מכירים מהעברית המודרנית.
    גם בנושא של "כושית", אצלנו לקרוא למישהו כושי בנימה שלילית זה אוטומטית מצלצל כגזענות על רקע צבע עור. מי אמר שאז היה בכלל משמעות כזו לצבע עור. אולי כן, אבל זה טעון בירור היטב.
    למשל בדעת זקנים מבעלי התוספות פירשו: "כי אשה כושית לקח. בדברי הימים משמע כושית ממש שהיתה מלכה, ומשה משל על כוש ארבעים שנה. ולכך אמרו אך במשה דבר ה' כלומר וכי בשביל שדבר עמו הקדוש ברוך הוא נתגאה שלא רצה ליקח אשה מבנות ישראל הלא גם בנו דבר ולא נתגאינו בכך. ונראה שעל אותה מלכה שלקח היו אומרים כן, כי מצפורה בורח היה מפני פרעה ואנוס היה". ועיין עוד באבן עזרא וברשב"ם שפירשו לפי הפשט והשכל הישר בעיניהם, וברש"י שפירש לפי המדרש. לכל הפחות הפירוש שהצעת הוא לא היחיד האפשרי.
    לרוב אין עמדה אחת בחז"ל שהיא העמדה המוסכמת כעמדת התורה, ויש אצלם לגבי הרבה נושאים דעות שונות. ויתכן כעקרון שיש גם אצלם בשם התורה דעות לאומניות ופשיסטיות. צריך רק לברר אם זה אכן כך, ואם כן מה משקלן ומה הדעות האחרות ומשקלן.

    איך שלא יהיה, הנושא הרי לא יוכרע בפלפל במאמר אחד כזה או אחר. די בכך לדעתי שיהיה מוסכם שהדברים לא חד משמעיים ופשוטים, ושהם טעונים לימוד רציני. אנשים כמו הרב גינזבורג ואחרים משתמשים בכבוד שיש לחלק מהאנשים למושג "תורה" והאסוציאציה שלה למושג "אלוהים", ולהיותה כעין 'סמל לאום' אצל חלק מהציבור, ומנצלים זאת כדי להפוך ציטוטים מהמקורות לססמאות גזעניות לאומניות מחרחרות שנאה ומלחמה. ססמאות שמעניקות ללאומנות לגיטימציה ונופך קדושה, ומשתיקות את היושר הפנימי וטוב הלב הפשוטים האנושיים שנמצאים גם אצל חלק מהנוהים אחריהם. אם מישהו מהם יקלוט שהשפה שלנו אינה כשפת המקורות, ושמשמעות הציטוטים טעונה בירור ואפשרי מאוד שאינה כמו שנדמית בשמיעה ראשונה, זה יכול אולי לנטרל קצת מהכח של השימוש בסיסמאות האלה.

    לכל הפחות הדברים שנויים במחלוקת. שהרי כתוב בילקוט שמעוני: "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו"

    ובבא קמא דף ל"ח עמוד א':
    "רבי מאיר אומר מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". כהנים ולוים וישראלים לא נאמר, אלא "אדם". הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s